ומה אם בדסם זה הרגל מחורבן？

Sm Art{☆Sm} • 16 ביוני 2019

אנשי בדסמ",הישנים בלילה עם פיג'מה ,וישנים מסודר עם מסך מכובה ,הבדסמ",שלהם פחות מחורבן .
לעומז",אילו שלא נרדמים בלילה .זה כבר בדסמ",אחר .
ואני עוד לא מדבר על אילו שמתעצלים ללבוש פיג'מה ...
אילו ברדגת סיכון חמורה מאוד ,אף יותר לחלות בבדסמ" נסוג..
אחד המחקרים מעיד עכ'
רופא מנתח שישן היטב .מבצע ניתוח בשליש מהזמן .מאותו אחד שלא ישן היטב
ועם פיג'מה

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 16 ביוני 2019

סלייב, אמרתי ואומר שוב, הסיפור האישי שלך מורכב מאין כמוהו. עברת דברים קשים עם הבדסמ שלך, וכאילו לא מספיק, גם ניצלו אותו נגדך בסוגיית המשפחה שלך. וכתבת שהיה לך מטפל שעזר לך לצאת מזה, ואשריך שמצאת כזה. וגם הערכה על הכוחות והיכולת להמשיך, להאבק, להתפתח. באמת, הכי באמת.
אתה בעצמך אומר כי יש כאן ספקטרום. ישנו כשל לוגי שמכונה "המדרון החלקלק" (כשל לוגי אינו מושג שמבקר את האדם, אלא מראה שטיעון שהאדם בנה מכיל פגם שהופך את המסקנה ללא תקפה). נראה לי, ותקן אותי אם אני טועה, שאתה מניח שמי שמתחיל בספנק, כנראה יגמור במיון, ומי שמזמין שולטת לקפה יפשוט רגל.
הסיבה שזה כשל לוגי, היא שאין חובה שיהיה מדרון כזה. כלומר, יש הרבה מאוד אנשים שיישארו בספנק וקפה. יש כאלה שיוסיפו עוד פטיש או שניים. ויש מי שיקרה להם מה שתיארת.
מה שאנחנו אומרים הוא לא שבדסמ הוא בריא או חולני בפני עצמו. בפני עצמו, אנחנו טוענים, הוא ניטרלי. אנשים יכולים לנקוט גישה בריאה או לא כלפי בדסמ. אני לא טוען שזו בחירה. וכמו שאמרתי קודם, אין כלים לדעת מראש מה תהיה הגישה של x, בטח שלא בפורום.
אני לגמרי בעד שאנשים סובלים ילכו לטיפול. שאנשים מכורים ילכו לטיפול. שמי שלא שלם עם המיניות שלו, שהמין שלו מזיק לו, ילך לטיפול. אני כן טוען שלהניח מראש שלכל מי שבכלוב יש נטיות כאלה, זו טעות. והיות ומחקרים לא מוצאים קשר בין בדסמ לפתולגיה, כנראה שרק חלק קטן (באחוזים, לא במובן של חוסר משמעות פילוסופי או רגשי) הם כמו שתיארת. וליתר ביטחון אסביר עוד. חוסר קשר אומר שאם תמצא 6% (המצאה שלי) של אנשים עם פתולוגיות בין 10000 אנשים שאספת מקרית, תמצא את אותם 6% בקרב 10000 בדסמים שאספת מקרית (או שתמצא 5.95 או 6.05, מה שייחשב כהבדל חסר משמעות מבחינה סטטיסטית).
ברור שאותו חלק קיים, כי יש אנשים שסובלים מכל מיני דברים. ברור שאותו חלק זקוק לעזרתנו ותמיכתנו. אבל זה גם אומר שבדסמ, בפני עצמו, אינו יותר או פחות בריא מלהיות בנאדם. בני אדם, ללא קשר למה, סליחה, מעמיד או מרטיב להם, סובלים מפתולוגיות, ובדסמים הם קודם כל בני אדם.
צעיר אחד יעלה על הגה שיכור, ייסע 140 קמ"ש, יסכן את כולם ומה לא. אחר יעלה על הגה תמיד פיכח, תמיד רענן, וינהג בחכמה וזהירות. האם נהיגה היא פתולוגית? לא. הצעיר שנוהג כמו פסיכי סובל מאיזה משהו, אנא עארף, שמתבטא בנהיגה שלו. השני, על פניו, לא (ייתכן שכן, פשוט לא מתבטא בנהיגה). אבל נהיגה היא עדיין שימוש ברכב ממונע כדי להגיע מא' לב', לא מחלת נפש.

אתה יודע מה מדהים, בעיניי? כמה שהסיפור שלך דומה לסיפור של הומואים בגילך. הם מסתכלים על צעירים במצעד הגאווה ואומרים, ממש כמוך, שאין לצעירים מושג מה זה לחיות בהומופוביה אמיתית, איך החיים כשיחסי המין והאהבה שלך אסורים בחוק, איך זה כשאין לך שום ייצוג בתרבות ובתקשורת וכן הלאה. אלה רק מסיבות מבינים.
וישנם שאומרים "איזה כיף שיש לצעירים האלה קהילה תומכת! איזה יופי שהם לא חווים שנאה והעדר מוחלט של זכויות. נפלא שהם לא יודעים מאבקים וחשכה. רק שיחגגו"

טוב, יש לי עוד מה לכתוב, אבל יצא ארוך בצורה ממש פושעת. אם מישהו קורא הכל, תודה וסחטיקה על האומץ, ההתמדה ויכולת הריכוז

Mentz • 16 ביוני 2019

אם אתה פוגע בעצמך ונהנה מזה - תמשיך.
אם אתה פוגע בעצמך ולא נהנה מזה - תפסיק.
אין דבר כזה "הרגל מחורבן" כל עוד אתה לא פוגע באחר.
לוגיקה פשוטה.

ArchAngel​(שולטת) • 16 ביוני 2019

התגובה שלך מוכיחה כמה שאתה ואנשים כמוך שנמצאים פה בכדי להטיף שיטתית נגד בדס"מ עושים זאת אך ורק על סמך החוויה המרה האישית שלכם, אבל אתם שוכחים משהו אחד מהותי בדרך: לכל אחד יש את הבדס"מ שלו. לאנשים שונים יש חוויות שונות מכם וזה לא הופך את כולם לנפגעים פוטנציאלים רק בגלל שאתם נפגעתם. זאת הנקודה שאני ושאר המגיבים מנסים להסביר לך ולמגיב שלפניך.

על עצמי לספר ידעתי, והבדס"מ שלי שונה לחלוטין מאיך שאתה רואה אותו מתוך החוויות שהאישיות שלך: אני לא מבזה אף אחד, אני לא מנצלת אף אחד (ובטח שלא כלכלית), אני לא משתפת פעולה עם הרס עצמי של אף אחד, ויתרה מכך- אם אני רואה נשלט שרומס את עצמו תחת הבדס"מ, שמשתמש בו ככלי פגיעה עצמית, שעושה אקטים שבאים על חשבון מחויבות שיש לו בחיים, אני מנסה להתערב ולהגיד לו שאפשר אחרת. כי ככה בדס"מ לא אמור להיראות. כפי שאתה מתאר אותו, זאת לא הצורה הבריאה שלו.
אם נקביל את זה לאומניות לחימה כפי שג'יימס עשה בתגובתו, אתה מתאר מישהו שנרשם לחוג קראטה בשביל להרביץ לאחרים במקום ללמוד להגן על עצמו, וזה לא אומר שהקראטה אשם או שלזה נועדו אומנויות לחימה ושצריך למהר לאסור עליהן ולהיכנס לפורומים של עוסקים בהן ולהטיף להם נגדן בהיסטריה. הבעיה היא באדם עצמו וצריך לעזור לו בשביל שיחדול מהלשתמש בכך לרעה.

רגע לפני שאתה מלכלך על "אנשים כמותי", אני יכולה להגיד לך שאני באופן אישי פועלת פה בשביל למנוע את כל אותן סיטואציות פוגעניות ונצלניות שאתה מתאר. אני דווקא עוזרת לאנשים להתאושש, מפנה אותם למרכזי סיוע, וזה דווקא כי למדתי פסיכולוגיה שאתה כה מזלזל בה, דווקא בגללה אני מרגישה שיש לי אחריות ושאני לא יכולה להסתפק רק בכל מיני מילים באוויר. אתה יודע שהצלתי פה חיים לא פעם? זאת מידת "חוסר האחריות שלי".
ההבדל היחיד הוא שלעומתך, אני עושה את זה ממקום שלא מתפרץ עם מניפסט נחרץ וחד-משמעי, לא מטיף, לא מתנשא, לא מכליל שממהר לתייג את כל אוכלוסיית האתר עם חולי על סמך שאלה בדיון כללי מבלי להכיר אותם, ומבלי שהם בהכרח רלוונטים לתיאורים הנ"ל, והבדס"מ שלהם באמת עשוי להיות בסדר גמור ולא להשפיע עליהם בצורה שלילית כלל וכלל.
אני בוחנת מקרים פרטניים ומגיבה בהתאם למה שהאדם צריך, ולא בהתאם למה שאני מניחה שהוא צריך בגלל חוויה אישית ופרשנות פרי דמיוני.
זה שאני לא ממהרת להכליל ולהגיב לבדס"מ כמו לצרעת ממש לא אומר שאני ממהרת להגיד "הכל בסדר גמור" במקרים פרטניים של אנשים שמתארים מצוקה.
אני ממש לא מקטינה חוויות של אחרים, לא מבטלת את דבריהם כשהם מתארים דפוסים לא בריאים ולא מנסה לשכנע אותם להמשיך לקחת חלק פעיל בקהילת הבדס"מ אם היא פוגעת בהם.
אני גם ממש לא מחפשת SSC כהוכחה לכך שבדס"מ בריא או לא. גם אם יש הקפדה על הכללים הנ"ל, מספיק לי לשמוע שאדם אומר שהוא נפגע או לראות שהתפקוד שלו נפגע, ואני לחלוטין אסכים שהוא לא צריך לעסוק בבדס"מ, לפחות לא בשלב הזה בחייו.

אז "אנשים כמותי" ממש לא אומרים לאנשים עם בעיות שהם בסדר גמור. זה רק משהו שנוח לך להאמין בו בשביל להרגיש עליונות מוסרית עלינו.
אני בטוחה שדרקן וג'יימס מעולם לא המליצו לאדם במצוקה להמשיך לעשות משהו שפוגע בו. מאיך שאני ראיתי אותם מתבטאים, הם יודעים להתבטא בחריפות במצבים פוגעניים וממש לא מנסים לשכנע אנשים במצוקה לחיות בלה-לה-לנד. אני גם לא ראיתי אי פעם את שאר המגיבים ה"פרו-בדס"מיים" בשרשור הזה מנסים להאכיל בבלושיט אנשים במצוקה.
ואני אישית, מעולם לא המלצתי לאדם כמוך, שמעיד שבדס"מ פגע בו, עם כל התיאורים השליליים שנתת על החוויות הבדס"מיות שלך, שהוא בסדר גמור ושעליו להמשיך לעסוק בבדס"מ. אם היית שואל לדעתי, לא הייתי ממליצה לך לעסוק בבדס"מ. הרבה פעמים המלצתי לאנשים לקחת הפסקה מבדס"מ ולא להעז לחזור לכאן עד שלא עברו טיפול מקיף.
ומה אתה עשית בשביל אנשים כאן חוץ מלגרום להם להרגיש מחורבן עם עצמם גם כשהבדס"מ שלהם היה מאוזן ותקין לחלוטין? כשממהרים להטיף מניפסטים בביטחון מפורז אי אפשר באמת להתייחס לחוויות של אנשים. אתה מבטל את מה שאנשים מרגישים, אתה ממשיך להאמין שכולם פה חולים כי היחידים שמסכימים איתך הם אנשים פגועים. אנשים עם בדס"מ בריא מתרחקים ממך מרוב השליליות שיש בך, הם מן הסתם לא ישתפו אותך בחיי המין הבריאים שלהם, ואז נוצר אצלך "אפקט הקונצנזוס השגוי" ואז אתה מאמין ששאר האנשים חווים את הבדס"מ כחולני, ואתה מושכנע שמי שלא חושב כמוך הוא פגום, "לא רואה את האמת" ולכן גם קורבן או מקרבן פוטנציאלי של הקהילה.

אתה אומר שאני מזיקה? אתה יודע מה באמת מזיק? לשכנע אדם שהוא מטורף. כן, גם במקרים של פגיעה עצמית. או ליתר דיוק- דווקא במקרים של פגיעה עצמית.
בכדי שאדם שפוגע בעצמו באמת יטפל בעצמו צריך קודם כל להקשיב לו ולהבין את החוויה שלו. זה למה כשאדם אובדני מתקשר לער"ן לא מתחילים לצעוק עליו שהוא חולה נפש שעושה משהו נוראי אלא מקשיבים לו ומנסים להבין אותו. כי רק כך הוא ילך לטיפול.
אם אתה מתנשא מעליו, אם אתה מתחיל להטיף לו מניפסטים נחרצים, אתה פשוט בועט אותו לתוך התהום של הנפש שלו ולזרועות של המנצלים שלו.
ככה מרגישים אנשים שהבדס"מ שלהם באמת חולני כשהם קוראים את טקסטים כדוגמת שלך ושל מטיפים מתנשאים אחרים (זה משהו שהעידו בפני לא פעם, תוך כדי סיטואציות שאני הייתי צריכה להרגיע בזמן שהכותבים הרגישו שהביאו איזה צדק לעולם), הם לא אומרים "אה וואלה, זהו, אני פורש מבדס"מ והולך לטיפול" (אגב, אם אתה מתנגד לפסיכולוגיה, איך אתה רוצה שיטפלו בעצמם?) אלא הם מרגישים כל כך רע עם עצמם, והטקטיקה של האנשים האלו היא לפגוע בעצמם כשהם מרגישים רע- אז מזל טוב, אתה חוטא למטרה שלך.
בזמן שאתה עסוק בלהטיף בארס ומרגיש מהפכני שנלחם בפשע וברשע, בזמן שאתה משוכנע ביומרה שאתה מאיר לכל "בורי הכלוב" את הדרך כשאתה פוסק שהם ללא יוצא מן הכלל חולניים ולא מקשיב להם בכלל, אני זאת שהצליחה להוביל אנשים רבים לטפל בעצמם או לפחות להבין שעליהם להתרחק מבדס"מ אם ההשפעה שלו *עליהם ספציפית* היא רעה. וזה לא שעשיתי משהו באמת מהפכני ולא יאומן, בסה"כ הקשבתי לאנשים במקום להניח עליהם הנחות. אז בוא תטיף לי עוד איך אני מזיקה לאנשים פה, לעומתך, "המושיע".

israelislave • 16 ביוני 2019

אענה לך........

כמו כל דבר בחיים כך גם ה BDSM, הוא כותרת לעשרות, אם לא מאות סוגים של פטישים, צרכים, ופעילויות ואי אפשר לבחון הכל תחת שם אחד.

קודם כל חשוב לחלק בין BDSM פיזי ו BDSM מנטאלי.

הספקטרום בין כמה הצלפות מחויכות בטוסיק דרך שיבארי וכלה בחיתוכים, כוויות, ועד לסירוס, כן, יש גם מי שמגיעים למקומות הללו, ספקטרום רחב מאד.

גם ב BDSM המנטאלי, בין כמה קללות ועד לצורך אמיתי להשפלה מטורפת, צורך להיות נסחט, צורך לניצול כלכלי ציני, גם אם זה בא על חשבון כסף לבית, לילדים, צורך שבלעדיו אי אפשר להגיע להתעוררות מינית, גם שם הספקטרום רחב מאד

אז לבוא ולהגיד ש "שולטת" שמקללת ומבזה מילולית, "ככה ברוח טובה" ו עבד שבלי שיוכה עד זוב דם לא יגיע כלל לזקפה זה אותו הדבר זה שקר גס.

אני, ואני מניח שאליי כיוונת את הביקורת, מנסה מעומק לבי לעזור ל"מתחילים" להבין מוקדם יותר את מה שלי לקח עשרות שנים להבין ואולי לחסוך מהם ולו קצת מהמכות שאכלתי בדרך.

"השבע לעולם לא יבין את הרעב" ושולטת (סחורה נדירה) לעולם לא תבין מה עובר על עבד\נשלט שכמותו 100 בשקל.

שולטת בת 30 שלרשותה אינטרנט, קבוצות, פורומים, מועדונים וכו לעולם לא תבין מה עבר נשלט מבוגר ממנה ב 20 שנה שהתעצב בתקופה בה המקור היחיד לקשרים פוטנציאליים היו העמודים האחוריים של עיתון לאשה.

יש נקודה מסויימת בה ה BDSM של ה FUN והצחוקים, זה המשעשע והארוטי הופך להיות התמכרות, צורך כמעט קיומי, נרקוטיקה הכרחית לעבור עוד יום, וכאשר, בדיוק כמו נרקומן, "הנזקק" עסוק כל היום במציאת "המנה הבאה" החיים נהיים קשים מנשוא.

כאשר אתה כבר לא יכול לקיים , פיזית ונפשית, סקס "רגיל", כאשר אתה חפץ בקשר הרסני מלכתחילה, כאשר אתה מחפש שטן ולא בן\בת זוג שווים לך ושוכח שסקס, חשוב ככל שיהיה הוא רק חלק מזוגיות שלמה שבה גם קריירה, ילדים, בילויים ועוד וכל כולך מרוכז בדבר אחד, מציאת הזוגיות הבלתי אפשרית, אז אתה בבעיה מאד גדולה.

אין שום הבדל בין אנורקסיים שמרעיבים את עצמם לבין מי שזקוק, ממש זקוק לכך שיחתכו אותו, יכו אותו עד זוב דם, יכאיבו לו ברמה שדורשת שעות וימים של התאוששות, נפשות שזקוקות לביזוי, להרס, לשברון, אנשים שמשתפים פעולה - לכאורה בהתנדבות - אם כאלו שפוגעניים כלפיהם ומנצלים את החולשה שלך כדי לפגוע עוד ועוד, ויותר ויותר... האנשים האלו צריכים הרבה יותר ממשהו כמוך שיגיד להם שהם בסדר... הם צריכים ניעור רציני כדי להבין כמו שאני כותב שוב ושוב, הפתרון לא טמון במציאת אותו "שותף חמקמק", הבעיה אינה מינית, יש שם משהו הרבה יותר עמוק ואפל וצריך להגיע אליו כדי להתחיל שינוי.

הנה ווידוי קטן. אני יודע בוודאות שאלמלא הצרכים שלי והאנרגיה שהשקעתי במרדף אחריהם יכולתי להגיע הרבה יותר רחוק בקריירה והצלחה עסקית, הרבה יותר רחוק מבחינה חברתית, אולי חוסך מעצמי כמה מערכות יחסים רעות מאד, והכל כי לא היה מי שיזהיר אותי מהדרך בה אני הולך.

יתרה מכך, לדעתי הצנועה, אנשים כמותך רק מזיקים לאנשים עם בעיות חמורות מאד בכך שאתם מקטינים עד מאיינים את גודל ועצמת הבעיה ואומרים לאנשים עם בעיות גדולות מאד שהם בסדר גמור והכל טוב, כאשר אנשים שחוו דרך כמו שלי יפגעו שוב ושוב את לא תהיי שם בשביל לעזור להם להתאושש, ככה זה פסיכולוגיה, אין אחריות על כלום.

ולמה אני לא הולך? כי למרות המודעות אני עדין נמשך... כמו עש ללהבה, כמו כל מי שצופה ונהנה בסרטי אקשן גדושים באלימות למרות ש"כולנו" נגד אלימות, כי חלק מבני האדם כאלה.

הוא​(שולט) • 16 ביוני 2019

הלגיטימיות לא נשכחה היא בדכ מתחת לשטיח או עשרות מזרונים.
לא פתולוגיה, לא נוראה , לא חובה להתלהם, אבל בהחלט אשליה וילדותית במרבית המקרים
ככל שאת בתוך זה הספקות והאשמה אם קיימים צצים בתדירות נמוכה יותר ויותר.
הטריק בלדעת לחיות עם זה טמון במכלול של דברים כמו
מינון טיימינג ובעיקר בחירת פרטנריות נכונה.
סה מדובר בריקוד מיוחד הדדי
סססלסה

Kitty frank • 16 ביוני 2019

בלי קשר לשגיאות הכתיב שנחשפתם אליהם, אני שמחה שהוצאתי את השאלה לפה, ומודה מאוד למשתתפים.
אין כמו דיון בשרשור אינטרנטי כדי למצב שני קטבים בציר רעיוני. ברשותכם ובמיטב המסורת הביסית אנסה לנסח רגש שנמצא באמצע.
זה נורא ונהדר ומפחיד ומנחם וכל כך בסיסי שאי אפשר להתנתק למרות או בזכות.
בברכת ”למה או או כשאפשר גם וגם”.

ומה

Trajan • 15 ביוני 2019

עם

ArchAngel​(שולטת) • 15 ביוני 2019

זה מעניין שאתה מתלונן על "קביעה מה אסור ומה מותר לומר" אבל תוקף אותי ומנסה להשתיק אותי בזלזול כשאני אומרת את מה שאני חושבת במקום להתייחס לגופו של עניין.
אז גם אתה טרוריסט אם כך

אה, ואם תקרא שוב את הטקסט שלי תראה שלא עסקתי בעניין חופש הביטוי בכלל ובמה מותר ואסור להגיד, אלא תהייתי מה האינטרס של אנשים שכל כך נגעלים וסולדים מבדס"מ להמשיך להסתובב במרחב כה חולני עבורם במקום לטפל בעצמם בדיוק כפי שהם מטיפים לאחרים שיש לעשות.
ואתה יודע מה? מילא הם היו עושים עוד משהו באתר הזה והדעות האלו היו חלק ממכלול, זה סבבה לחלוטין ואומר שכן יש להם פה מטרה נוספת מלבד להתנשא ולרמוס אחרים.
אבל אתה למשל, כל היסטוריית ההודעות שלך מהשנים האחרונות היא סביב לקבוע בביטחון נחרץ מדי שבדס"מ, באופן חד-משמעי, הוא פתולוגיה נוראית או איזה אשליה של אנשים מטופשים וילדותיים.
זכותך לחשוב ככה, אבל מה מניע אותך להמשיך להיות כאן אם זה מה שאתה חושב? למה זה הדבר היחיד שאתה מביע פה ובאובססיה כזו עיקשת?
על השאלה הזו אתה מסוגל לענות לעניין? או שאני אקבל בתגובה הבאה עוד נסיונות הקטנה נואשים, בתוספת של השוואה לנאצים ולא רק לטרוריסטים?

Bagel • 15 ביוני 2019

אני חושב שהגישה שלך מלבד היותה קצת ילדותית היא בעיקר מאוד מסוכנת כי היא יוצרת קצת אווירה של טרור פה בפורום. טרור של מה מותר ומה אסור לומר, של איזה בדסמ הוא נכון ואיזה אינו נכון, ובכן - יש אנשים שיש להם דיעה על העיסוק הזה באופן כללי והם חושבים שבדסמ הוא מסוכן, בעל יסודות בעיתיים ואולי אפילו קצת פתולוגי, נו אז? אז אי אפשר להגיד את זה כי זה לא מוצא חן בעיניך?
יש אנשים מאוד אנאליים שאוהבים להקפיד על כללים ושחושבים שהעולם בנוי מקווים ישרים ואם חס וחלילה יש קו עקום אז יש לפנות לרשויות המתאימות שיטפלו בעניין. אבל מה לעשות והחיים הם קצת יותר מורכבים מזה. קשה לדמיין איך אדם כל כך אטום כמוך מרגיש שהוא פתוח רגיש ומודע למורכבויות.