סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

האם בדסמ מסווג כהפרעה נפשית?

↑ ↓
נקסוס​(נשלט)
לפני שבוע • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 12:57
נקסוס​(נשלט) • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 12:57
היית צריכה לדחוף לו עוגיה , שיהיה לו משהו מתוק בפה במקום שטויות! אם את נעימה לבריות, נחמדה ולא מזיקה, אז על מה המהומה?
Dan_Kap​(שולט){f,LvS}
לפני שבוע • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 13:50
Dan_Kap​(שולט){f,LvS} • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 13:50
זה בדרך כלל כלל קורה כשמישהו לא טרח להתעדכן מאז ימי DSM III. אנחנו כיום כבר בגרסה V.

ואלא אם מדובר באדם שנמצא במצוקה שאיננה נובעת מהסטיגמה החברתית או באדם שפועל ללא הסכמתם של אנשים זו איננה פתולוגיה אלא נטייה מינית.

עדכון דומה בוצע גם ע"י ארגון הבריאות העולמי בקטלוג שלהם, ICD בגרסה חדשה שלו שפורסמה לפני כשנה.
Lady Guinevere​(שולטת)
לפני שבוע • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 14:07
Lady Guinevere​(שולטת) • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 14:07
נקסוס כתב/ה:
היית צריכה לדחוף לו עוגיה , שיהיה לו משהו מתוק בפה במקום שטויות! אם את נעימה לבריות, נחמדה ולא מזיקה, אז על מה המהומה?


אני ממש מותק icon_smile.gif
סווריןן
לפני שבוע • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 15:45
סווריןן • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 15:45
אני מציע להוציא את השאלה מהמסגרת הקלינית-פסיכולוגית בה היא הוצגה, הנשענת על האופן העכשווי (והמשתנה) בו ה-DSM מגדיר הפרעות נפשיות. מה שמשנה הוא המתח בין נטיה מינית לבין אושר. בשונה מדראקן, אני כן חושב שיש מצבים פתולוגיים שאינם כרוכים בסבל (להיות בקומה למשל). אבל הנקודה שלו נכונה בעיני, וקשורה ליכולת לחיות יחסי שליטה ובמקביל להיות מאושר. אני חושב שברור לכולנו (לפחות מי שבאתר הזה), שאין בעיה להיות מאושר וגם לקיים מיניות מבוססת שליטה. אבל כן מתעוררת שאלה לגבי יחסי שליטה עמוקים יותר, שאינם מתוחמים לסשנים, ופורצים לחיים שמחוץ לחדר המיטות. היכולת להפוך המון אינטראקציות יומיומיות ל-pervertible, כן מעוררת שאלה לגבי האפשרות להיות אדם מלא ובמקביל לקיים סוג של יחסי שליטה מקיפים יותר. מזוכיזם מתוחם פחות, עלול לטרפד אושר - גם אם לא דחוף לכנות אותו 'פתולוגי'.
Dream Strapon
לפני שבוע • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 16:47
Dream Strapon • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 16:47
דעתי היא שזה נשען על מה שנקרא ( שטוקלהום או סינדרום שטוקלוהם ) וזה תלוי ברמה מדורגת בכל אחד מהם .
TheWolf
לפני שבוע • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 19:58
TheWolf • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 19:58
בהחלט שלא. ה DSM - "התנ"ך" של הפרעות נפשיות כבר לא מסווג זאת כך ויש הסכמה מוחלטת בעולם הפסיכולוגיה והפסיכותראפיה שזו התנהגות מינית ולא הפרעה נפשית.
The American Psychiatric Association has depathologized kinky sex – including cross-dressing, fetishes, and BDSM – in the Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fifth Edition (DSM-5). Now the paraphilias are considered to be “unusual sexual interests,” while those who have sex with children or people who haven’t consented, or who deliberately cause harm to themselves or others, may be diagnosed with a Paraphilic Disorder.



“The APA has made it clear that being kinky is not a mental disorder,” says Susan Wright, Spokesperson for NCSF. “That means people no longer have to fear being diagnosed as mentally ill just because they belong to a BDSM group. We’ve already seen the impact – NCSF immediately saw a sharp rise in the success rate of child custody cases for kinky parents after the proposed DSM-5 criteria was released three years ago.”

https://ncsfreedom.org/images/stories/pdfs/Kinky_is_Not_a_Diagnosis.pdf
דרקן ראהל​(נשלט){משוייך}
לפני שבוע • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 20:14
דרקן ראהל​(נשלט){משוייך} • רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 20:14
סווריןן כתב/ה:
אני מציע להוציא את השאלה מהמסגרת הקלינית-פסיכולוגית בה היא הוצגה, הנשענת על האופן העכשווי (והמשתנה) בו ה-DSM מגדיר הפרעות נפשיות. מה שמשנה הוא המתח בין נטיה מינית לבין אושר. בשונה מדראקן, אני כן חושב שיש מצבים פתולוגיים שאינם כרוכים בסבל (להיות בקומה למשל). אבל הנקודה שלו נכונה בעיני, וקשורה ליכולת לחיות יחסי שליטה ובמקביל להיות מאושר. אני חושב שברור לכולנו (לפחות מי שבאתר הזה), שאין בעיה להיות מאושר וגם לקיים מיניות מבוססת שליטה. אבל כן מתעוררת שאלה לגבי יחסי שליטה עמוקים יותר, שאינם מתוחמים לסשנים, ופורצים לחיים שמחוץ לחדר המיטות. היכולת להפוך המון אינטראקציות יומיומיות ל-pervertible, כן מעוררת שאלה לגבי האפשרות להיות אדם מלא ובמקביל לקיים סוג של יחסי שליטה מקיפים יותר. מזוכיזם מתוחם פחות, עלול לטרפד אושר - גם אם לא דחוף לכנות אותו 'פתולוגי'.


הבהרה אחת. לגבי מהי הפרעה נפשית בימינו, הבסיס למה יאובחן, ומה כתוב בdsm - לא הבעתי דעה, אלא ציטטתי מהdsm ומהלימודים הבסיסיים שלי בפסיכולוגיה.
כשאנשים יותר מדי מביעים דעות בתחום הנפש, התוצאה היא הרבה פעמים מה שעשה הוונילי הזה - דעות קדומות וסטיגמות, העדפות אישיות, חינוך וכיוצא באלה מכתיבים לאדם מן הרחוב את דעתו על מהי מחלת נפש.
כמו שאין לסמוך על מי שאינו בקי ברפואה לאבחון מחלות, אין לסמוך על מי שאינו פסיכיאטר או פסיכולוג לאבחון בעיות נפשיות.

והבהרה חשובה - מי שבדסמ משתלט על חייו, מפריע לו לתפקד, גורם לו להערכה עצמית נמוכה או להרגשה פנימית שמשהו לא בסדר, כל דבר דומה לזה - פנו לטיפול. קבלו עזרה. זה לא עניין של "לרפא" בדסמ, שזה חרטא. זה עניין של לעזור לכם להבין את עצמכם ולמצוא דרך לחיות בשלום ובאושר מרבי עם מי שאתם
israelislave
לפני שבוע • חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 04:22
israelislave • חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 04:22
למיטב ידיעתי

כל קשר בין בי פולאר לBDSM הוא מקרי בלבד

ה DSM הפך בעשורים האחרונים יותר ויותר פוליטי ולכן לא הייתי מסתמך יתר על המידה על אמינותו באשר להגדרות שיש להן קשר לסוגיות שנמצאות על הרצף הפוליטי אידיאולוגי

ושוב, לעניות דעתי, הצורך להיפגע או לפגוע, פיזית או נפשית מהווה הפרעה אישיותית. הטענה ש"אם אתה לא סובל אתה לא חולה" פשוט מגוכחת וטוב שהציבור לא מתיחס ככה לכלל המחלות. אם הסרטן מתפשט בגופך אך הסבל טרם התחיל אנחנו לא חולים? נו באמת..........

ה DNA שלנו, באבולוציה מאז ההומו ארקטוס, למד לשמור עלינו מפני פגיעה חיצונית, ב"נורמה" אנחנו לא בנויים להתמסר למי שפוגע בנו, אבל ההפרעה משבשת את הדפוסים שיצר ה DNA ואנחנו מחבקים את "האויב"

לגבי הסדיסטים... אף אחד לא תוהה מה עומד מאחורי הצורך של הסדיסטים להכאיב לזולתם? זה נראה לכם צורך בריא?

BDSM הוא מפגש של הפרעות נפשיות שכמו בדברים אחרים "החברה הנאורה" מכשירה, ובמקום להגדיר את הצורך כבעיה ולנסות לטפל בה מאדירים את הסובלים ורק מגדילים את סבלם.
גמד​(אחר)
לפני שבוע • חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 05:30
גמד​(אחר) • חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 05:30
ArchAngel כתב/ה:
נתקלת בבורות ונילית ממדרגה ראשונה, ע"י מישהו שככל הנראה לא מומחה גדול בבריאות הנפש לפי איך שהוא מדבר.
אין קשר בין הפרעה בי-פולרית לבין בדס"מ, והטיב דרקן להסביר את ההבדל.
יש לי תחושה מאוד גדולה שגם את ההפרעה הבי-פולרית, בדיוק כמו את עולם הבדס"מ, הונילי ההוא תיאר בצורה סטיגמית שלא הולמת את המציאות כי זה מאוד מאפיין אנשים שממהרים לאבחן אחרים תוך דקות ספורות מבלי שיש להם את ההכשרה לכך ומבססים את הממצאים שלהם על סמך ד"ר גוגל ופרופ' מאקו.
לו הוא באמת היה מבין בעניין, לו באמת היה לך עסק עם איש מקצוע, לא היית מקבלת ממנו ניתוח פסקני במהירות האור.
אבחונים כאלו דורשים עבודה ארוכה מול המטופל, לקחת בחשבון את כל המאפיינים והנסיבות ובעיקר לעמוד בפרוטוקל מקצועי. וכל אלו נעדרים מן המשוואה במקרה שלך, מה שהופך את דעותיו לדעות ולא לעובדות.
אז תסירי דאגה מליבך, דעה של אדם שלא באמת מכיר לעומק אותך, את עולם בריאות הנפש או הבדס"מ, לא קובעת מי את ומה את.
אם את לא עוסקת בבדס"מ באובססיביות על חשבון התפקוד שלך בתחומי חיים אחרים, אם את לא מרגישה שהעיסוק שלך בבדס"מ "משתלט" עליך, אם לא מרגישה שאת משתמשת בו כ"בריחה" במקום להתמודד עם האישיוז של החיים שבחוץ, אם את לא מרגישה שהעיסוק בו גורם לך למצוקה, אם את לא משתמשת בו בשביל לפגוע בעצמך או באחרים, אם את מקפידה על כל כללי הבטיחות, אז מצבך רחוק מאוד משל מישהו שסובל מהפרעה נפשית, שחייבת לכלול מאפיינים של פגיעה בשיפוט, בתפקוד, בעצמי או בזולת בשביל להיחשב כאחת ולא סתם להיות איזו תופעה "יוצאת דופן" שקשה לאחרים לעכל.

ועם זאת, הייתי ממליצה לך לברר עם עצמך למה את מרגישה כזה חוסר ביטחון בעקבות הדברים שלו.
האם זה רק בגלל שנעלבת מהבוטות והזלזול שבדבריו? או כי מבפנים יש לך איזה אישיוז סביב הבדס"מ שלך, שאולי הצדקת עם איזו רציונליזציה שהתפוגגה לרגע במהלך השיחה איתו, וזה מה שגרם לך לחשוב שהוא אולי צודק במקרה הספציפי שלך?
כי למען האמת, בשביל התחושה הטובה שלך, זה פחות משנה אם הוא צודק או טועה ברמה האקדמית העובדתית בנוגע להנחה שבדס"מ זאת הפרעה נפשית שדומה לבי-פולריות.
יותר משנה אם את מרגישה שמשהו מהדברים שאמר רלוונטי אליך באיזשהו אופן או לא.
קרל יונג אמר בשעתו שמה שמפריע לנו באחרים יכול לעזור לנו להגיע להבנה יותר טובה של עצמנו, ואולי זאת הזדמנות לעשות לימונדה מהלימונים שהשליך עליך ולבחון עם עצמך את הבדס"מ שלך כך שתוכלי לארגן אותו באופן שיתאים לך יותר.
זה לא אומר שהונילי ההוא בהכרח צודק במשהו, יש מצב שמדובר בשטות גמורה שנובעת מדעות קדומות שלו. אולי הוא משליך עליך את הפחדים האישיים שלו מהבדס"מ, ואולי הוא אפילו בעצמו בדס"מי בארון שהרגיש מאפיינים בי-פולריים בהתנהלות האישית שלו מול הקינקים שלו... אולי כל זה בולשיט ואת פשוט צריכה להמשיך להיות כמו שאת.
אבל רק את יכולה לקבוע לגבי עצמך אם המילים שלו רלוונטיות לגביך או אם אין קשר ביניהן לבין המציאות שלך.
אם את מרגישה באיזשהו מקום שכן, כדאי לך לעבד את הרגשות האלו מול איש מקצוע. לא בשביל "להמיר אותך" אלא בשביל לעזור לך להגיע להבנה טובה יותר של עצמך ומה שמניע אותך.

נ.ב. שמחה שהזכרת אותי בפוסט icon_smile.gif אני מקווה שהצלחתי לעזור במשהו ושלא סיבכתי יותר את העניינים.


פשוט היה תענוג לקרוא תתגובה הזאת.
ישלך הבנה עמוקה ויכולת ניסוח לכתיבה בצורה מצוינת.
ידעת לנתח דברים כאדם בעל ניסיון, היכולת לשלב בין המדעי לספק, הפילוסופי והאמפתי, מרשימה.
דרקן ראהל​(נשלט){משוייך}
לפני שבוע • חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 08:39
דרקן ראהל​(נשלט){משוייך} • חמישי, 12 בספטמבר 2019, בשעה 08:39
israelislave כתב/ה:
למיטב ידיעתי

כל קשר בין בי פולאר לBDSM הוא מקרי בלבד

ה DSM הפך בעשורים האחרונים יותר ויותר פוליטי ולכן לא הייתי מסתמך יתר על המידה על אמינותו באשר להגדרות שיש להן קשר לסוגיות שנמצאות על הרצף הפוליטי אידיאולוגי

ושוב, לעניות דעתי, הצורך להיפגע או לפגוע, פיזית או נפשית מהווה הפרעה אישיותית. הטענה ש"אם אתה לא סובל אתה לא חולה" פשוט מגוכחת וטוב שהציבור לא מתיחס ככה לכלל המחלות. אם הסרטן מתפשט בגופך אך הסבל טרם התחיל אנחנו לא חולים? נו באמת..........

ה DNA שלנו, באבולוציה מאז ההומו ארקטוס, למד לשמור עלינו מפני פגיעה חיצונית, ב"נורמה" אנחנו לא בנויים להתמסר למי שפוגע בנו, אבל ההפרעה משבשת את הדפוסים שיצר ה DNA ואנחנו מחבקים את "האויב"

לגבי הסדיסטים... אף אחד לא תוהה מה עומד מאחורי הצורך של הסדיסטים להכאיב לזולתם? זה נראה לכם צורך בריא?

BDSM הוא מפגש של הפרעות נפשיות שכמו בדברים אחרים "החברה הנאורה" מכשירה, ובמקום להגדיר את הצורך כבעיה ולנסות לטפל בה מאדירים את הסובלים ורק מגדילים את סבלם.


הdsm לא הפך לפוליטי. הוא פשוט הפסיק להחיל את המושג הפרעה נפשית על דברים שלא מוצאים חן בעיניך.
בניגוד לדמיון שלך, הוא רק יותר ויותר מדויק ומדעי עם השנים, והפוליטיקה דווקא פוחתת.
רופא יכול לקחת בדיקת דם, תרביות תאים, צילומי רנטגן, ct, mri, fmri, שתן, צואה ועוד ועוד ועוד.
לפסיכיאטריה אין כלים כאלה, ולכן הקביעה קשה מאוד ואין להשוות אותה לרפואה "רגילה" כשזה מגיע לאבחון (מה גם שפסיכולוגים קליניים מאבחנים גם כן, והם אינם רופאים או אפילו פארא-רפואיים).
ומה אתה מציע כדי לתקף את דעתך, שסותרת את הdsm? הרי אם הבעיה היא פוליטיקה, ודאי יש לך משהו אחר. וזה לא הicd (מדריך המחלות הבינלאומי, מהדורה 10, שכמעט זהה לdsm ב"דעות" האלה)
אז מה יש לך? ובכן, לך יש דעה. וישנו משפט שאומר opinions are like ass holes; everybody has one.
לדעתך אין שום גיבוי, שום תיקוף מחקרי, שום כלום.
אז נכון שאין לך הכשרה בפסיכולוגיה או פסיכיאטריה או רפואה, אבל דעתך נחשבת יותר משל כל הנ"ל.
אתה תחיה לפי דעתך, הכל טוב.
למכור אותה לאחרים, תוך ביטול של סמכויות אמיתיות בתחום והבאת אמירות פסבדו-מדעיות כדי לתקף אותה - זה כבר מסוכן, רשלני, מטעה ובכלל רעיון גרוע