גבעות(נשלט)
|
לפני 3 שנים •
15 ביולי 2020
בשם האמנות, האתר של דיוויד פייג'
http://davidpageartist.com
לא איזה אתר חדש, אבל שווה שיתוף. דיוויד פייג' יוצר מיצגים הכוללים ריתוק, ריהוט, ופיסול של בני אדם עם חומרים שונים. הדברים שהוא עשה בהשראת כותנות משוגעים היו סממן בולט, אך מה ששכנע אותי סופית שהוא מבין בבדס"מ היה הוושי-טנק בעמוד target acquisition |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 3 שנים •
15 ביולי 2020
איזה יופי! תודה, כיף לגלות אומן מעניין.
בכולם מצאתי קצת אלמטים בדס"מיים, עצם העיסוק בכותנות כפיה אוטומטית מתחבר לבונדג' וגם עצם הפיסול עם אנשים אוטומטית מתחבר לצורות שונות של החפצה. מה מיוחד בעיניך דווקא ב-target acquisition? האם זה גם החלק החביב עליך? מה אהבת במיוחד? לי Care & Punishment הרגיש הכי סטרייט-פורוורד "סשני" ומאד אהבתי את בחירת הכותרת. לא קראתי את ההסברים שלו עדיין, מלבד This little piggy שמשום מה נדלקתי עליו במבט ראשון והתקשיתי לנסח למה ועכשיו אחרי שקראתי את ההסבר שלו אני אוהבת אותה עוד יותר. למרות שלקחתי את זה למקום קצת אחר, דרך הפריזמה הפרטית שלי, והלבשתי עם עצמי הקשרים נוספים (שאני לא בטוחה שהוא לא רומז להם או אף מכוון אליהם, אבל לא ציין אותם בהסבר הכתוב). |
|
|
|
גבעות(נשלט)
|
לפני 3 שנים •
15 ביולי 2020
צר לי לאכזב יולי אבל אני לא כל כך מבין באמנות בשביל לפרשן לעצמי ולאחרים למה אני אוהב או לא אוהב אותה מעבר לניסיון להעביר רגשות למילים ולא באופן מהוקצע. המטרה העיקרית שלי היתה בשיתוף בלבד- אני אוהב להרגיש מוצא אוצרות, ורציתי שכולם ייראו מה מצאתי הפעם.
גם ההתייחסות ל target aqcuisition היתה בגלל הברווז בלבד. אין לי חיבור מיוחד ליצירה, מלבד ההתייחסות לפרופיל של משתמש בשם וושי, עם תמונת פרופיל של ברווז דומה. מכיוון שבכל זאת הרמת לי את הכפפה אז אענה לאתגר: Camp X בתוך care and punishment היא היצירה שהכי אהבתי כשרפרפתי בין המבחר. חצי המעגל והשכבות על גבי השכבות של הכיסויים שהונחו על האנשים, הצינורות שחיברו ביניהם והשליטה בצבע ובתאורה היו בעיניי חוויה של ממש. כשקראתי אח"כ את מקור ההשראה לכלא גוונטנאמו בהסבר פתאום הכול קיבל אווירה אפלה יותר, שהתנגשה ממש עם המודליות המחויכות. אהבתי גם את הגישה שלו בבניית צעצועים מאכזבים בכוונה תחילה. חלק מכובד מההשכלה האקדמית שלי עוסקת באינטראקטיביות. מבחינתי זו פרובוקציה נהדרת לזהות את הפוטנציאל והקסם של מה שבנה אם רק היתה גם את הפונקציונליות החסרה. אנשים יכולים לדמיין לעצמם מה הם היו עושים שונה וטוב יותר עד מחר. הידיעה שלרבים מהם חסרות ידי האומן בשביל לבנות את מה שבראש מגשימה את החזון שלו להיות ספונטני ולהנות מהרגע. |
|
|
hrgiger
|
לפני 3 שנים •
15 ביולי 2020
עוד לא בדקתי את הקישור, אבל הדיון של שניכם ממש עשה לי חשק.
שומרת לי אותו לקפה של מחר בבוקר. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 3 שנים •
16 ביולי 2020
גם אני לא רואה את עצמי מבינה גדולה באומנות. אבל זה כיף לשתף ולשמוע מה אהבת
במיוחד התחברתי לזה: גבעות כתב/ה: אהבתי גם את הגישה שלו בבניית צעצועים מאכזבים בכוונה תחילה. חלק מכובד מההשכלה האקדמית שלי עוסקת באינטראקטיביות. מבחינתי זו פרובוקציה נהדרת לזהות את הפוטנציאל והקסם של מה שבנה אם רק היתה גם את הפונקציונליות החסרה. אנשים יכולים לדמיין לעצמם מה הם היו עושים שונה וטוב יותר עד מחר. הידיעה שלרבים מהם חסרות ידי האומן בשביל לבנות את מה שבראש מגשימה את החזון שלו להיות ספונטני ולהנות מהרגע. לא חשבתי על זה עד כה אבל עכשיו אני רואה את זה וממש מתחברת לפרשנות שלך. המכלול כולו של כל מה שמופיע באתר נראה לי כחקירה של החפצה, והעתקה של תגובות אוטומטיות שלנו כלפי חפצים - אל בני אדם. וגם להיפך, האנשה. זה מזכיר לי מאמר שקראתי פעם על איך שהצגה של חלק מגוף לעומת גוף שלם מקלה על תחושות של החפצה. כלומר, יותר קל להדחיק אנושיות של מישהו או להתייחס אליו כמוצר, כשמתמקדים בחלק אחד ממנו ומסתירים את המכלול. אולי בגלל זה קפצו לי לעין דווקא הרגליים. ואז ההסבר שלו על תעשיית הבשר ועל היחס שלנו לחיים כמוצר - הוא התייחס לחיות אבל לגמרי אפשר להשליך את זה גם על בני אדם ובמיוחד על נשים (שהגוף שלהן משמש לשיווק ופרסום יותר מאשר גוף של גברים. לא במובן של גוף הדוגמנית שמציגה בגד, אלא במובן של להציג גוף נשי כאלמנט שיווקי בפני עצמו או כמוצר עצמו). בלי קשר להגיגים שלי, גם מאד נהניתי מעצם זה שיש פה משחקים על הקונספט של בונדג' ושל שימוש באביזרים, שמוצגים בדרכים לא לגמרי קונבנציונליות, אלה דברים שאני מאד נהנית מהם עוד לפני שחשבתי על פרשנויות אפשריות. אני חושבת שההסבר שלך יותר מעניין מההסבר שלי  לא שזו תחרות או משהו אבל רציתי שתדע
|
|
|