ברייה(שולטת){לא!!!מחפשת}
|
לפני שנתיים •
2 ביוני 2021
יולי Yuli כתב/ה: אני חושבת שהרבה דברים שנראים לנו טבעיים ומולדים, הם בעצם דברים שלמדנו בתור ילדים מאד קטנים
מסכימה עם יולי 
יחסי הגומלין בין האם לילד ובין הילד לדמויות חשובות אחרות יוצרים את הדפוס הראשוני המשמש לימים בסיס ליחסי הגומלין המאוחרים עם מושאי אהבה בוגרים. ואלה ישפיעו על מידת יכולתו של האדם המבוגר לאהוב. אין זה אומר שאנחנו נולדים ללא היכולת לאהוב, אבל זה כן אומר שהיחסים שלנו עם הסביבה הקרובה בתחילת חיינו יעצבו את היכולת הזאת ויקבעו את האופן בו נממש אותה בחיינו הבוגרים. כך שאולי נכון יהיה להגיד שאנחנו צריכים ללמוד לאהוב באופן שיאפשר לנו לממש את אהבתנו עם מושאי האהבה בהם נבחר. |
|
|
-wintermute-(נשלט)
|
לפני שנתיים •
4 ביוני 2021
סליחה אם זו תגובה קצת מבולבלת שאולי מפספסת חלק ממה שדיברתן עליו,
אחרי שקראתי קצת מהספר ועוד קצת על הגישה של פרום הגישה שלי אליו השתפרה. נראה לי שהניסיון שלו לתאר את האהבה כאמנות לא בא ממקום יומרני אלא מכוונה טובה, ושהתובנות שלו לגבי המרכיבים שצריכים להיות באהבה הם חכמים, אני עדיין קצת חושד שהניסיון הזה נידון מראש לכשלון בסופו של דבר. לגבי אהבה עצמית, זה מתעתע כי היא צריכה להיות באיזון, לא יותר מדי ולא פחות מדי, ולרוב אי אפשר לדעת איפה אתה על הסקאלה. אהבה עצמית זו גם בתפיסה המערבית הפשוטה אהבה כלפי כל הדברים שמרכיבים את העצמי - האופי שלי, הגוף שלי, המראה שלי, התדמית שלי, הכשרונות שלי, ההישגים שלי, החפצים שלי, הידע שלי, ההיסטוריה שלי... אבל אני לא רואה למה מגיעה לדברים האלה בהכרח קדימות על פני אהבה לתכונות של אנשים אחרים. לפעמים ההידבקות לדברים האלה שלי היא לא הצעד הנכון בדרך אל האושר. עוד מלכודת דומה זה ההבדל בין "אהבה אמיתית" ל"אהבה לא אמיתית", אפשר לדבר על זה המון אבל זה תמיד נשאר סובייקטיבי ומבלבל. בפסיכולוגיה מדברים גם על "עצמי אמיתי" ו"עצמי כוזב", אני לא מבין בזה יותר מדי, אבל נראה כאילו זה מגיע לויכוח על עובדות לכאורה. אני חושב שאני X אבל אני בעצם Y. דווקא בתפיסה ההינדואיסטית זה מסתדר לי יותר, כשאומרים שכל עצמי הוא אשליה, והאני האמיתי הוא הוויה אחדותית, שמשותפת לכולם ולהכל. במובן הזה, כשאני מתיחס לאני אני מתיחס לאני בלי אגו, בלי כל הדברים שמגדירים אותי כאשליה, והאהבה שלי לעצמי היא בעצם אהבה לכל, ואין לה מידה או מגבלה. אני חושבת שהתגובה האחרונה של ברייה מסכמת יפה את מה שנאמר בתגובות הקודמות, "כך שאולי נכון יהיה להגיד שאנחנו צריכים ללמוד לאהוב באופן שיאפשר לנו לממש את אהבתנו עם מושאי האהבה בהם נבחר. " זה משפט נהדר, פרום מתאר את כל המרכיבים שדרושים למימוש האהבה, וכשהם חסרים האהבה נכשלת, וגם איכות חיים זה מרכיב, כשכולם שמחים ומסופקים האהבה תוכל להתממש ולשגשג. אבל אהבה לפעמים הולכת בניגוד לתנאים ההגיוניים האלה. אני חושב שבגדול, אם הנאהב מכבה אצלנו את האהבה או לא יאפשר לה לפרוח במלואה, זה הסימן לחפש במקום אחר וזה המישור של ההדדיות שצריך לשים אליו לב במיוחד. זה מאוד מזכיר לי את הדיאלוג פיידרוס של אפלטון, שמדבר בהתחלה על הייתרונות הרבים של מערכת יחסים ללא אהבה, אבל אחר כך מדבר על זה שהאהבה מדבקת, ושהמאוהבים עולים למצב תודעתי גבוה יותר - טירוף אלוהי - וזו מטרה שיותר חשובה מהשיקולים הפרקטיים. |
|
|
|
ברייה(שולטת){לא!!!מחפשת}
|
לפני שנתיים •
4 ביוני 2021
אתייחס לשאלה שלך אודות האהבה העצמית. שים לב שההתייחסות שלי לא באה לסתור את דבריך, גם כי כבר ציינתי שמדובר באהבה עצמית סבירה, וגם כי אני מסכימה עם מה שכתבת ועם דבריה של יולי שאמרה שהמושג ״אהבה עצמית כתנאי ראשון לקיומה של אהבה״ לא טומן בחובו את החשיבות שנוהגים לתת לו.
קודם כל, מיהו האדם שאינו אוהב את עצמו ואיך נגדיר אותו, זאת שאלה בפני עצמה. אנשים אוהבים בצורות שונות בהתאם לבגרותם התוך נפשית. רמת ההתפתחות שאליה הגיע האדם תקבע בשיעור ניכר את החומרים מהם תהיה מורכבת אהבתו הבוגרת, מה האדם עתיד למצוא ומה עתיד לחמוק מפניו. פגמים התפתחותיים, כאמור, ישתקפו באהבתו של אדם בוגר. בין יתר הדוגמאות לאותו אדם שאינו שלם עם עצמו, נמצא אדם שמחפש אהבה כמזור למכאוביו, למשל, או אדם שבוחר את מושא האהבה לפי התכונות שלדעתו חסרות לו. כלומר, מושא אהבתו יהיה מי שהוא עצמו היה רוצה להיות. אהבות כאלה, כמו שתי האהבות שציינתי, קרוב לוודאי יכשלו, כי הן מחייבות את הצד השני לשמור על סטטוס קוו (אנטה בלום) ספציפי, וברגע שיחרוג ממנו תגיע האכזבה. וכמובן אסור לשכוח את אלה שחיים בתחושה שאינם זכאים לאהבה ולמרות שהם משקיעים את מלוא מרצם למצוא אותה, מיד עם המצאה עושים את כל מה שרק אפשר — אם במודע ואם לא — כדי להרוס אותה. אחזור על מה שכתבתי ברישא — אני לא סותרת את הטענה שלך. הטענות שלך, של יולי ושלי דרות בכפיפה אחת, מבלי לסתור זו את זו, בתוך שלל המורכבויות הפיסכולוגיות של נפש האדם. אבל אין ספק שאדם שנמצא נמוך בסקלה של בגרות תוך נפשית, ובין היתר נעדר את היכולת לראות את מושא אהבתו לא כפונקציה מחליפה או מפצה ולא כמזרן האבקות למאבקים תוך אישיים, יתקשה לממש את אהבתו. אני ממליצה להתייחס למושג ״האהבה העצמית כתנאי ראשון״ כאל רמז לאמת, אבל כמובן לא כאל אמת שלמה. |
|
|
-X-
|
לפני שנתיים •
4 ביוני 2021
90% אהבה
10% כוח |
|
|