לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אירוטיקה בדס"מית בסיטואציות יומיומיות

↑ ↓
--Nir--
לפני חודש • שישי, 20 באוגוסט 2021, בשעה 19:33

אירוטיקה בדס"מית בסיטואציות יומיומיות

--Nir-- • שישי, 20 באוגוסט 2021, בשעה 19:33
האם קרה לכם שמצאתם את עצמכם מרוגשים מינית ברמה גבוהה מסיטואציות סתמיות לחלוטין רק בגלל
המשיכה לעולם השליטה? ואם כן - מתי?

אתן שתי דוגמאות שהחיים שלי.

1. כיתה י"א (נראה לי), הרבה לפני שהבנתי במדויק את היותי נשלט, היתה לי מורה שלא ממש אהבה אותי ואת הציניות שלי,
וגם אני לא מתתי עליה בלשון המעטה.
יום אחד היא נכנסה לכיתה בתחילת שיעור, ובזמן שהתארגנה במקום שלה שאלה אותי כשבדיוק עברתי לידה "יש לי משהו בנעל?"

היה לה שם נעץ שנתקע בסוליה. אמרתי לה. ובטבעיות שהסעירה אותי ברמה שלא צפיתי ולא הבנתי היא אמרה "אתה יכול להוציא לי אותו?",
ואני רכנתי לעבר מנעליה ושלפתי לה את הנעץ מהנעל.

עם כל שנת חיים שנוספת לי הזכרונות מהתיכון מיטשטשים מעט, הילדות הופכת ונערמת לה בתודעה שלי למשהו מחיים קצת אחרים, אבל הזכרון הזה
כל כך צלול.. זוכר את הנעל השחורה והמבריקה. את הדוגמה על סוליית הנעל. את מגע העור השחור. את תחושת ההשפלה וההתקוממות הראשונית למשמע
הבקשה שהתחלפה כעבור שבריר שניה לרצון לא ברור להישאר שם על הרצפה לרגליה. אפילו זוכר מלמול של שני חברי כיתה כשחלפתי על פניהם
"ראית שהיא ביקשה ממנו.."

עד היום אני שואל את עצמי אם היא בכוונה ביקשה את זה ממני. ומקווה מאד שכן. הלוואי שהייתי יכול להגיד לך מורה יקרה, שהשביעיסט המעצבן ההוא שתמיד
אהב לענות בציניות על כל הערה שלך, ושעשה אתך הורדות ידיים של משחקי כבוד שנה שלמה גם מול כל הכיתה, ובכן, שתדעי שאת בייתת והבסת אותו לחלוטין בפעולה אחת
קטנה. נדמה לי, למרות שאז עוד לא לגמרי הבנתי שאני נמשך להשפלות, שהפכתי מאותו יום לתלמיד יותר רגוע אצלה.


2. הרבה יותר קרוב להיום, לפני כשנה, עם מודעות מלאה לנטיות שלי, יושב בפגישה אצל לקוח חיצוני שנשלחתי לבצע אצלו מס' תיקוני תוכנה קטנים מטעם
החברה. הפגישה מתפזרת בהחלטה כי ל', אחת העובדות (ואישה יפהפייה להדהים) תגדיר לי בדיוק מה בקשת הפיתוח. כולם יוצאים מחדר הישיבות, אני ול'
נשארים. בנונשלנט היא חולצת בבעיטה מתחת לשולחן את נעליה (אני מסוגל לזהות את הפעולה הזו רק לפי תנועות הגוף של החולצת) ומניפה כפות רגליים
יחפות על השולחן (לא מולי, אלא לכיוון הקיר שבינינו) היא מתחילה לדבר, אני קצת מאבד ריכוז ופוקוס (כאמור, היא יפהפייה, מראש ועד, בעיקר, כף-רגל) והיא נותנת
מין מחיאת כף קצרת-רוח, "ניר, קדימה, תהיה עם עיניים אלי, אני צריכה להספיק עוד דברים"
השילוב של הישיבה האדנותית ההיא מולי, עם הטון הפוקד, עם ההפתעה הקלה (היא בנאדם מאד רגוע ולא שתלטני בדרך כלל) יחד עם הסיטואציה שבה היא מסבירה לי מה
לעשות, פירק אותי באופן לא ברור. המון כוחות נדרשו לי לאסוף את עצמי ולא לפלוט "בצחוק" משהו חשוד סטייל "כולי לשירותך / אני עפר לרגלייך, דברי"


יש עוד. במקרים האלה שקוראים בספונטניות יש פן מסוים שמרגש ואמיתי בעיניי יותר מאקטים שבהם שני הצדדים מודעים לכך שהם בסיטואציה בדס"מית.

קרה לכם?
    התגובה האהובה בשרשור
bIue
לפני חודש • שישי, 20 באוגוסט 2021, בשעה 20:55
bIue • שישי, 20 באוגוסט 2021, בשעה 20:55
זה מאד יפה מה שאתה מתאר. רק רציתי לכתוב את זה פה.
לי זה לא קורה. כשמישהו או מישהי מתנהגים בדומיננטיות כלפי ללא הסכמתי, אני מוריד להם את הראש icon_smile.gif
אולי החומות שלי פשוט מורמות גבוה מכדי לאפשר לדברים יפים כאלה לקרות, אחרי כוויות מרובות.
RenneWhite
לפני חודש • שישי, 20 באוגוסט 2021, בשעה 23:08

וואו

RenneWhite • שישי, 20 באוגוסט 2021, בשעה 23:08
יש מלא שקשה לי לבחור
בתור סאקרית של פרטים קטנים הכול מדליק אותי (;
ובכלל המוח שלי עובד לו בצורה מעניינת...

ברגע שנוגעים בעצבים חשופים ואני עצובה, עולה ביחד עם הרגש הזה גם רטיבות כי איני מסוגלת להתמודד עם הכאב והעצבות . אז המוח שלי ממיר את הסיטואציה למשהו מחרמן.
--Nir--
לפני חודש • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 00:01

זה בדיוק זה - להיות סאקר של ניואנסים

--Nir-- • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 00:01
נזכר עכשיו גם בשיחת נזיפה מקצינת קישור לאחר אי התייצבות שלי למילואים חד יומיים

שיחה שכללה איום מפורש בפתיחת הליך נפקדות עם רמיזה למשפט. אמנם הסיטואציה היתה
מעט חסרת שיניים.. לכל היותר יזמינו אותי להינזף.

אבל הטון בו היא דיברה אלי.. איך במשפט היא הפכה אותי מחייל מילואים ששוכח לטרוח לעדכן לטירון
נזוף
SWAY
לפני חודש • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 05:10
SWAY • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 05:10
זה קורה הרבה.
לפעמים הערוץ הנוסף הזה גורם למבוכה, לפעמים סובלימטיבי.
כתבתי על זה פעם:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=839205&blog_id=10724
אישון מאוזן​(נשלט)
לפני חודש • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 07:54
אישון מאוזן​(נשלט) • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 07:54
קורה לא מעט (:
תמיד משאיר צביטה עורגת, לפעמים - בעיקר כשהיא מישהי ב'סביבת המחייה' שלי - זה מייצר מעין קראש והדימיון כבר מזהה ומקשר כל פיפס תמים, עד הרמות להנחתה והסתכנות במבוכה. ולפעמים הופך לפוסט.
עדיין לומדת​(נשלטת)
לפני חודש • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 15:38
עדיין לומדת​(נשלטת) • שבת, 21 באוגוסט 2021, בשעה 15:38
זו שאלה נהדרת.
אני חושבת שברוב הפעמים ביום יום שלי כשמישהו מפגין כלפי דומיננטיות יש לי התנגדות אוטומטית.
אבל כשזה חברים או אנשים קרובים זה קורה לי הרבה שפתאום לסיטואציה רגילה נכנסת קונוטציה בדסמית, בעיקר כשחברים מבקשים שיעזור להם במשהו.
BizarreMind​(נשלט)
לפני חודש • ראשון, 22 באוגוסט 2021, בשעה 00:38
BizarreMind​(נשלט) • ראשון, 22 באוגוסט 2021, בשעה 00:38
יש לי מישהי בעבודה שאוהבת להוריד לי כאפה כל פעם שהיא עוברת לידי.
סוגה{המלכדנה}
לפני חודש • ראשון, 22 באוגוסט 2021, בשעה 08:42
סוגה{המלכדנה} • ראשון, 22 באוגוסט 2021, בשעה 08:42
בטח.
אמנם קשה לי לקרוא לזה ''מרוגש מינית ברמה גבוהה'' אבל הסיטואציות בהחלט השאירו בי זיכרון צבעוני וסוג של חותם.
--Nir--
לפני חודש • ראשון, 22 באוגוסט 2021, בשעה 12:08
--Nir-- • ראשון, 22 באוגוסט 2021, בשעה 12:08
בשביל זכרון צבעוני מספיק לי שמישהי תדבר אלי בקול טיפה קצר-רוח או תבקש ממני לעשות משהו icon_smile.gif

מעבר לזה אני מתחיל לימס מבפנים