ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אירוטיקה בדס"מית בסיטואציות יומיומיות

קשירה לשם אהבה
לפני שנתיים • 2 בספט׳ 2021
קשירה לשם אהבה • 2 בספט׳ 2021
וואו יש המון.
חברה טובה מהעבודה אוהבת להגיד לי כשאני מחכה ממנה לתשובה "לא לזוז עד שאני מסיימת"
בתור ילד/נער אזיקים בפורים.. הכי בדסמי סמוי שיש..
חדרי בריחה שכוללים אזיקים..
ללמד ידידה טובה לקח ולעקם לה את הידיים לאחור למשך דקות ארוכות..
ועוד משהו מעניין שקרה לי בצבא.. חבר שעשה שירות במשטרה בא למפגש חברתי עם אזיקים ולאחר הקנטות חוזרות ונשנות על זה שהוא ג'ובניק הוא דאג לאזוק אותי ולהשאיר אותי ככה לשאר הערב. ידיים לאחור מן הסתם..
Quark{ אישתי}
לפני שנתיים • 3 בספט׳ 2021

Re: אירוטיקה בדס"מית בסיטואציות יומיומיות

Quark{ אישתי} • 3 בספט׳ 2021
--Nir-- כתב/ה:
האם קרה לכם שמצאתם את עצמכם מרוגשים מינית ברמה גבוהה מסיטואציות סתמיות לחלוטין רק בגלל
המשיכה לעולם השליטה? ואם כן - מתי?

אתן שתי דוגמאות שהחיים שלי.

1. כיתה י"א (נראה לי), הרבה לפני שהבנתי במדויק את היותי נשלט, היתה לי מורה שלא ממש אהבה אותי ואת הציניות שלי,
וגם אני לא מתתי עליה בלשון המעטה.
יום אחד היא נכנסה לכיתה בתחילת שיעור, ובזמן שהתארגנה במקום שלה שאלה אותי כשבדיוק עברתי לידה "יש לי משהו בנעל?"

היה לה שם נעץ שנתקע בסוליה. אמרתי לה. ובטבעיות שהסעירה אותי ברמה שלא צפיתי ולא הבנתי היא אמרה "אתה יכול להוציא לי אותו?",
ואני רכנתי לעבר מנעליה ושלפתי לה את הנעץ מהנעל.

עם כל שנת חיים שנוספת לי הזכרונות מהתיכון מיטשטשים מעט, הילדות הופכת ונערמת לה בתודעה שלי למשהו מחיים קצת אחרים, אבל הזכרון הזה
כל כך צלול.. זוכר את הנעל השחורה והמבריקה. את הדוגמה על סוליית הנעל. את מגע העור השחור. את תחושת ההשפלה וההתקוממות הראשונית למשמע
הבקשה שהתחלפה כעבור שבריר שניה לרצון לא ברור להישאר שם על הרצפה לרגליה. אפילו זוכר מלמול של שני חברי כיתה כשחלפתי על פניהם
"ראית שהיא ביקשה ממנו.."

עד היום אני שואל את עצמי אם היא בכוונה ביקשה את זה ממני. ומקווה מאד שכן. הלוואי שהייתי יכול להגיד לך מורה יקרה, שהשביעיסט המעצבן ההוא שתמיד
אהב לענות בציניות על כל הערה שלך, ושעשה אתך הורדות ידיים של משחקי כבוד שנה שלמה גם מול כל הכיתה, ובכן, שתדעי שאת בייתת והבסת אותו לחלוטין בפעולה אחת
קטנה. נדמה לי, למרות שאז עוד לא לגמרי הבנתי שאני נמשך להשפלות, שהפכתי מאותו יום לתלמיד יותר רגוע אצלה.


2. הרבה יותר קרוב להיום, לפני כשנה, עם מודעות מלאה לנטיות שלי, יושב בפגישה אצל לקוח חיצוני שנשלחתי לבצע אצלו מס' תיקוני תוכנה קטנים מטעם
החברה. הפגישה מתפזרת בהחלטה כי ל', אחת העובדות (ואישה יפהפייה להדהים) תגדיר לי בדיוק מה בקשת הפיתוח. כולם יוצאים מחדר הישיבות, אני ול'
נשארים. בנונשלנט היא חולצת בבעיטה מתחת לשולחן את נעליה (אני מסוגל לזהות את הפעולה הזו רק לפי תנועות הגוף של החולצת) ומניפה כפות רגליים
יחפות על השולחן (לא מולי, אלא לכיוון הקיר שבינינו) היא מתחילה לדבר, אני קצת מאבד ריכוז ופוקוס (כאמור, היא יפהפייה, מראש ועד, בעיקר, כף-רגל) והיא נותנת
מין מחיאת כף קצרת-רוח, "ניר, קדימה, תהיה עם עיניים אלי, אני צריכה להספיק עוד דברים"
השילוב של הישיבה האדנותית ההיא מולי, עם הטון הפוקד, עם ההפתעה הקלה (היא בנאדם מאד רגוע ולא שתלטני בדרך כלל) יחד עם הסיטואציה שבה היא מסבירה לי מה
לעשות, פירק אותי באופן לא ברור. המון כוחות נדרשו לי לאסוף את עצמי ולא לפלוט "בצחוק" משהו חשוד סטייל "כולי לשירותך / אני עפר לרגלייך, דברי"


יש עוד. במקרים האלה שקוראים בספונטניות יש פן מסוים שמרגש ואמיתי בעיניי יותר מאקטים שבהם שני הצדדים מודעים לכך שהם בסיטואציה בדס"מית.

קרה לכם?


קודם כל שאפו, הפלאת לתאר הרגשה מאד מוכרת. אתה כותב יפה.
לדעתי הסיפור עם הלקוחה לא קרה ב״מקרה״ ויש מצב שהיא בחנה אותך.
לפני שנים נסעתי לבלגיה לעבודה (כמוך אני איש תכנה) עבדתי עם מיסטר קלמנט ובחורה מאד מרשימה שקראו לה קלרה ישבה בצד השני של הקויביקל.
הלכנו לאכול צהריים ולא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. אחרי הצהריים ניגש אלי קלמנט ובנושאלנטיות אירופאית קלאסית דוחף לי פתק ליד ואומר ״קלרה הלכה הביתה, היא תשמח לקחת אותך לאכול בערב אם תרצה״ (בפתק היה המספר שלה). שיחקתי אותה ש״נראה אני לא יודע אני מאד עסוק אבל תודה״. הגעתי למלון ותוך שנייה הרמתי לה טלפון. היא אספה אותי באוודי הקטנה שלה, אמרה שהיא מבשלת מעולה ושאם אני רוצה אפשר ללכת אליה לאכול... שם היה הסשן הראשון שלנו. זה נמשך שלשה ימים עד שעזבתי (עם סימנים שלא ירדו שבוע אחרי זה). היה היתה פשוט עוצמתית, הבינה מי יושב מולה תוך דקה ולא שאלה שאלות - הובילה מהשנייה הראשונה. חוויה שכמובן מעולם לא אשכח. מאז עד היום לצערי לא יצא לי לבקר שוב בבלגיה. בטלפון לא דיברנו אפילו פעם אחת מאז...
dolevrakk
לפני שנתיים • 3 בספט׳ 2021
dolevrakk • 3 בספט׳ 2021
חייב לשתף בסיפור מהצבא
הייתה לנו מדסנקית בגדוד, אחת הבחורות היפות שראיתי בחיי
יום אחד אחרי בחמס(בוחן מסלול)
ישבנו כולם ברחבה בפלוגה והיינו גמורים ועייפים אחרי כל הריצות והמתקנים,
תוך כדי שאנחנו יושבים ועושים צחוקים ..
אחד החבר'ה נרדם על האפוד שלו..
פתאום המדסניקית נ'
מורידה את הנעל שלה(נעל ספורט של מדסניקית קלאסית)
ואומרת לי קבל קטע
באותו רגע הלב שלי התחיל לדפוק..
היא מורידה את הגרב ופתאום מתגלה רגל יפיפיה, סיבובות מידה 38/9
עם לק מהמם בצבע לבן -פרנץ כזה..
היא שמה עליו את הרגל על האף ואומרת לו "עומריי תן נשיקה"
עומרי התעורר כשכף הרגל הכי יפה בארץ מונחת לו על האף וכמובן שהוא קפץ ונגעל מהסיטואציה..
באותו רגע התחרפנתי מהצד ועד היום אני אוכל סרט האם היא קשורה לעולם הבדסמ או סתם רגע של שיעמום..
--Nir--
לפני שנתיים • 3 בספט׳ 2021
--Nir-- • 3 בספט׳ 2021
קושר ידיים ללב כתב/ה:

חברה טובה מהעבודה אוהבת להגיד לי כשאני מחכה ממנה לתשובה "לא לזוז עד שאני מסיימת"

"לא לזוז עד שאני מסיימת" משפט טיזינג מעולה


והסיטואציה של המדסניקית גובלת בשלמות