סווריןן
|
לפני שנתיים •
8 בדצמ׳ 2021
מגילה
הייתה פעם נערה שאהבתי, שהסבירה לי שלמרות שאני לא יכול להיות אהוב שלה, אני יכול להיות הקלף עליו היא כותבת... מגילה.
"מגילה", היא הדגישה, "לא סתם מחברת". היא אמרה זאת כאילו היא מסגירה רז עמוק. כששאלתי, ישוב למרגלותיה, מוקסם, מה ההבדל, היא אמרה: "למחברת יש דפים שניתן לפתוח בכל מקום. למגילה, לעומת זאת, יש לב. שפותחים את המגילה ומתחילים לקרוא, לאט לאט מגיעים למקומות עמוקים יותר בה. אפשר גם להתחיל לקרוא אותה מהסוף. אבל תמיד צריך לגלול הכל כדי להגיע למרכז, ללב." לא הבנתי את הדימוי. גם לא הבנתי באיזה אופן היא "תכתוב עלי". שאלתי. פשוט בגלל שרציתי לשמוע אותה עוד, והחידתיות שלה הייתה מהפנטת. "כותבים על אנשים דרך כאב." אמרה בחיוך. "עכשיו, למשל, אני כבר כותבת עליך, ואתה אפילו לא שם לב". "מה את כותבת עלי?" תהיתי. באמת לא הבנתי. "יש סיפור של קפקא..." אמרה, והציצה בי, מזהה שאיני מבין... "לא משנה." פסקה. "לפעמים העונש שלך הוא לפענח מה כותבים עליך." שתקתי. "הבנת?" שאלה "לא" הודיתי. "יופי!" שמחה, ואני אהבתי אותה עוד יותר. |
|
|
שלגי
|
לפני שנתיים •
8 בדצמ׳ 2021
Re: מגילה סווריןן כתב/ה: הייתה פעם נערה שאהבתי, שהסבירה לי שלמרות שאני לא יכול להיות אהוב שלה, אני יכול להיות הקלף עליו היא כותבת... מגילה.
"מגילה", היא הדגישה, "לא סתם מחברת". היא אמרה זאת כאילו היא מסגירה רז עמוק. כששאלתי, ישוב למרגלותיה, מוקסם, מה ההבדל, היא אמרה: "למחברת יש דפים שניתן לפתוח בכל מקום. למגילה, לעומת זאת, יש לב. שפותחים את המגילה ומתחילים לקרוא, לאט לאט מגיעים למקומות עמוקים יותר בה. אפשר גם להתחיל לקרוא אותה מהסוף. אבל תמיד צריך לגלול הכל כדי להגיע למרכז, ללב." לא הבנתי את הדימוי. גם לא הבנתי באיזה אופן היא "תכתוב עלי". שאלתי. פשוט בגלל שרציתי לשמוע אותה עוד, והחידתיות שלה הייתה מהפנטת. "כותבים על אנשים דרך כאב." אמרה בחיוך. "עכשיו, למשל, אני כבר כותבת עליך, ואתה אפילו לא שם לב". "מה את כותבת עלי?" תהיתי. באמת לא הבנתי. "יש סיפור של קפקא..." אמרה, והציצה בי, מזהה שאיני מבין... "לא משנה." פסקה. "לפעמים העונש שלך הוא לפענח מה כותבים עליך." שתקתי. "הבנת?" שאלה "לא" הודיתי. "יופי!" שמחה, ואני אהבתי אותה עוד יותר. Wow - איזה יופי 
ולו רק בשביל שווה כל האתגר הזה |
|
|
|
שלגי
|
לפני שנתיים •
8 בדצמ׳ 2021
|
|
|
| דמנטי |
לפני שנתיים •
8 בדצמ׳ 2021
Re: מגילה סווריןן כתב/ה: "יש סיפור של קפקא..." אמרה, והציצה בי, מזהה שאיני מבין... . עד קפקא ! צמרמורת רעה! |
|
|
|
שלגי
|
לפני שנתיים •
9 בדצמ׳ 2021
|
|
|
|
סווריןן
|
לפני שנתיים •
10 בדצמ׳ 2021
אחרון חביב
ידעתי. ידעתי שהיום הוא כבר ירשה לה לעבור קדימה. לעמוד לצידו. להביט מטה אלי, כשהיא חבוקה אליו, בעודי כורעת מול שניהם.
זה היה באוויר. הוצלפתי כבר בעבר על ידי ידידות שלו לפני שהוא שכב איתן. הוא השכיל למנוע קשר עין בינן לביני: הן היכו, בעודי זוחלת אל ברכיו, פני מביטות מעלה רק אליו, מונה את המלקות, כפי שהוא אהב. "אחד. תודה" "אחת", הוא תיקן אותי, בעודי מהנהנת, יודעת שדקדוק חשוב לו. "אחת. תודה!" ספגתי מחדש את ההצלפה החדה מידה. "בבקשה." הודה לי. באמת פניו הקרינו הודיה כשנאנקתי מתחתיו. "שתיים. תודה." ניסיתי לא לנוע, כדי שהיא לא תתקשה להצליף בי. עוצרת את נשימתי, הכאב מפלח את גבי. "בבקשה!" הפעם היה זה קולה מאחורי. הוא הופתע לרגע וחייך אליה. צחוק הפעמונים שלה צרב יותר מהשוט. זה היה הרגע בו זיהיתי את כימיית המעמקים בינה לבינו, ההבנה הבלתי מנוסחת בין שתי נשמות תאומות. עיניו הושפלו לרגע לפגוש אותי ואז שבו מהופנטות אליה, חוזות באכזריות שהוא מיילד. "כמה יצא בקוביות?" שאל כאילו אינו זוכר. "שלוש וארבע?" "שלוש וחמש!" תיקנה אותו. "שלוש. תודה!" כמעט צעקתי. "בבקשה." אמר. "בטוחה?" שאל אותה. "ארבע. תודה." הפעם לא החנקתי את הצעקה. "כן. לגמרי בטוחה." אמרה. "בבקשה". הוסיפה בהטעמה, כאילו נזכרת בכלל נימוס. זה היה הרגע בו היא פסעה לצדי ועברה אל מולי, לידו. ברכה התחככה לרגע בפטמתי. הרחתי את גופה. ראיתי את קימור שוק רגלה. "מה, אתה לא סומך עלי?" שאלה אותו בהקנטה ילדית. "חמש. תודה!" יבבתי, מביטה מעלה אליו, מוקסם ממנה. "בבקשה." ליטף את שער ראשי. הוא הביט מטה, וזיהה את דמעותיי מתחילות להצטבר, למרות שרציתי, מאוד רציתי, לא לבכות. הוא התכופף אלי, מלטף את לחיי. "שש. תודה..." כאן כבר בכיתי ממש, בעודו מחבק את ראשי ומרגיע. "בבקשה." ניחם אותי. "שבע. תו.... דה" געיתי אל צווארו בעודו מהסה אותי. "בבקשה. יפה שלי. זה או טו טו נגמר." בעודי מריחה את שקע צווארו, ומרפה אל מילותיו כשהוא רואה בי יופי, הגנבתי מבט מעלה אל חיוכה הצחור ועיניה הצוחקות, בעודה מכינה את עצמה להצלפה האחרונה. "אל תשכחי..." הזהיר אותי, כאילו היה אב דואג. זכרתי. זכרתי שאסור לי להגיד 'שמונה'... "מה היא אמורה לא לשכוח?" שאלה האלילה שהיתמרה מעלי, גורפת עם אצבעותיה את שערותיו בעודו חובק אותי. "אחרון..." מלמלתי " 'אחרון' מה?" שאל כאילו אינו יודע "אחרון ח..." היא לא הבינה מיד אז נאקתי שוב: "אחרון ח..." ההצלפה הנוראית כשהיא תפסה, שמחתה כשהשלמתי "חביב", האופן בו הוא התנשק אתה, מתמסר, כשהיא שמטה את המגלב, התרחשו כמו נשיקה ראשונה בין אוהבים בסרט סוחף מעלי. כך שכשהיא הניחה לו להטיל אותה אל המיטה, ושניהם שכחו אותי, לא היא ולא הוא שמעו אותי מודה להם על ההצלפה האחרונה, לא הוא ולא היא שמעו אותי מייבבת למרגלות המיטה עליה שניהם התענגו. |
|
|
|
שלגי
|
לפני שנתיים •
10 בדצמ׳ 2021
וואוו סוורין
ספר - דחוף 
|
|
|
ma'am(שולטת)
|
לפני שנתיים •
10 בדצמ׳ 2021
אחרון:
נועם רצה להיות האחרון של יערה. הוא היה עד לכל הגברים שמתקפלים תחת מבטה, שמע אותה מספרת לו על המסעדות והברים שהיא יוצאת אליהם איתם, גמע ממנה סיפורים על עינוגים ועיסויים, על איך היא מלטפת בעוצמה את עכוזיהם בעזרת שוט עוצמתי. הוא ידע שהם יעשו הכל בשבילה, גם הדברים שמעולם לא חלמו. גם הוא רצה, הוא רצה להיות זה שיספק לה את כל הצרכים, היה צמא לשתות ממנה, ולא רק סיפורים. הוא אמר לה, אמר לה שהוא רוצה להיות האחרון שלה. שהוא רוצה שכשהיא תשקה אותו, תחדור אליו, תאזוק אותו ימים, תכאיב לו, תרגיש את לשונו המענגת, היא תבין. היא תבין שהוא יכול לספק את כל מהווייה, ולהיות האחרון, עד ששניהם יתקמטו לאט אל תוך הסוף. אבל יערה ראתה בו חבר, כזה שאפשר לשתף, לא כזה שהיא רוצה להוריד או לצעוד איתו יד ביד אל השקיעה. ביום חמישי היא שלחה לו הודעה: "תבוא, אני רוצה לבדוק אותך". הוא הרגיש איך הדם עוזב את הפנים שלו, איך פעימות הלב הופכות להיות קצובות יותר. מקלחת מהירה, ונסיעה של עשר דקות שארכה נצח. היא פתחה לו את הדלת בשמלת תחרה שחורה, ובלי חיוך. "תתפשט" היא אמרה לו, והוא הסיר במהירות את החולצה, הג'ינס והתחתונים והתייצב זקור, על הברכיים למרגלותיה. היא ליטפה לו את הראש והסבירה שמבחן הכניסה הראשון יהיה ללשון שלו, הניחה את רגלה על גבו כשהוא בעמידת הכלבלב ומצמידה את ראשו באגרסיביות אל בין רגליה. הוא השקיע את כולו, נשם אותה, וליקק בתאווה גם את פורקנה שהגיע די מהר לתחושתו. הוא היה שם למעלה משעה, אך זה הרגיש לו מהר יותר מעשר דקות הנסיעה, והוא רצה עוד. רצה להיות שם כל החיים, לחיות בתוכה. כשהיא גמרה בתרועה רמה, היא אמרה לו ללכת לקנות לה כמה דברים, ולחזור עוד שעה, לא לפני. כשחזר מצא אותה עירומה במיטה, שקטה, ולא זזה. לצידה היה מונח פתק: "ביקשת להיות האחרון". |
|
|
|
שלגי
|
לפני שנתיים •
10 בדצמ׳ 2021
ma'am כתב/ה: אחרון:
נועם רצה להיות האחרון של יערה. הוא היה עד לכל הגברים שמתקפלים תחת מבטה, שמע אותה מספרת לו על המסעדות והברים שהיא יוצאת אליהם איתם, גמע ממנה סיפורים על עינוגים ועיסויים, על איך היא מלטפת בעוצמה את עכוזיהם בעזרת שוט עוצמתי. הוא ידע שהם יעשו הכל בשבילה, גם הדברים שמעולם לא חלמו. גם הוא רצה, הוא רצה להיות זה שיספק לה את כל הצרכים, היה צמא לשתות ממנה, ולא רק סיפורים. הוא אמר לה, אמר לה שהוא רוצה להיות האחרון שלה. שהוא רוצה שכשהיא תשקה אותו, תחדור אליו, תאזוק אותו ימים, תכאיב לו, תרגיש את לשונו המענגת, היא תבין. היא תבין שהוא יכול לספק את כל מהווייה, ולהיות האחרון, עד ששניהם יתקמטו לאט אל תוך הסוף. אבל יערה ראתה בו חבר, כזה שאפשר לשתף, לא כזה שהיא רוצה להוריד או לצעוד איתו יד ביד אל השקיעה. ביום חמישי היא שלחה לו הודעה: "תבוא, אני רוצה לבדוק אותך". הוא הרגיש איך הדם עוזב את הפנים שלו, איך פעימות הלב הופכות להיות קצובות יותר. מקלחת מהירה, ונסיעה של עשר דקות שארכה נצח. היא פתחה לו את הדלת בשמלת תחרה שחורה, ובלי חיוך. "תתפשט" היא אמרה לו, והוא הסיר במהירות את החולצה, הג'ינס והתחתונים והתייצב זקור, על הברכיים למרגלותיה. היא ליטפה לו את הראש והסבירה שמבחן הכניסה הראשון יהיה ללשון שלו, הניחה את רגלה על גבו כשהוא בעמידת הכלבלב ומצמידה את ראשו באגרסיביות אל בין רגליה. הוא השקיע את כולו, נשם אותה, וליקק בתאווה גם את פורקנה שהגיע די מהר לתחושתו. הוא היה שם למעלה משעה, אך זה הרגיש לו מהר יותר מעשר דקות הנסיעה, והוא רצה עוד. רצה להיות שם כל החיים, לחיות בתוכה. כשהיא גמרה בתרועה רמה, היא אמרה לו ללכת לקנות לה כמה דברים, ולחזור עוד שעה, לא לפני. כשחזר מצא אותה עירומה במיטה, שקטה, ולא זזה. לצידה היה מונח פתק: "ביקשת להיות האחרון". הרגת אותי (ליטרלי) |
|
|
Ceaser K(שולט)
|
לפני שנתיים •
10 בדצמ׳ 2021
|
|
|