לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שאלה בנוגע לשורשים פסיכולוגיים של פנטזיות למיניהן

מיתוסית​(שולטת)
לפני חודש • 13 ביוני 2024

Re: שאלה בנוגע לשורשים פסיכולוגיים של פנטזיות למיניהן

מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024
infamous כתב/ה:
יצא לי לקרוא בתור אחד שמתעניין חובב בפסיכולוגיה כמה מאמרים בנוגע לסיבות פסיכולוגיות אפשריות לפנטזיות/פטישים של אנשים,בין השאר הבדסמ.הייתם סומכים על הפסיכולוגיה(שהיא מדע סטטיסטי-זאת אומרת נשען על מחקרים) ביכולת לפענח את הסיבות לדברים האלה?
מה גם,שהרבה מהמאמרים האלה נשענים על הפסיכואנליזה/הפסיכולוגיה הדינמית,שרמת הביסוס המדעית שלה מוטלת בספק,למרות שהיא מעניינת.


שרשור ארוך ומעניין. כמה הבהרות (וכנראה שהתשובה שלי גם תהיה ארוכה או כמה תגובות):
פסיכולוגיה או מדעי ההתנהגות מורכבת מצד אחד מתיאוריות פסיכולוגיות שמתיימרות להסביר התפתחות של הפרעות, אישיות, מוסר, מיניות, עבריינות וכל התנהגות אנושית אחרת- חלק מהתיאוריות האלה, גם אם הן מקובלות, הן לאו דווקא נתמכות באופן חלקי או מלא על ידי מחקרים. השאלה המרכזית פה היא מה הופך בני אדם לבני אדם או אדם מסוים למה שהוא, בין אם ההתפתחות שלו נורמטיבית ובריאה ובין אם לאו. המודל הפסיכוסקסואלי של פרויד מאוד מקובל בקהילה הפסיכולוגית אבל כמעט ולא ניתן להוכחה באמצעות מחקרים. גם לא תיאוריית יחסי האובייקט (השד הרע והטוב) של מלאני קליין שאוזכרה ולא עוד תיאורטיקנים כאלה ואחרים. יש תיאוריות שכן הצליחו להוכיח אותן באמצעות מחקר כמו תיאוריית ההתקשרות.
הצד השני של הפסיכולוגיה הוא מחקר. נעשים כל הזמן מחקרים שבאים לבדוק ולחקור תופעות מסוימות ובעיקר קשרים בין תופעה אחת לתופעה אחרת או אפקטיביות של טיפולים או התערבויות שונות. המחקר בד"כ פחות יבדוק מה המנגנון שעומד מאחורי הפרעה מסוימת.

לדוגמה, תיאוריה פסיכולוגית דינמית יכולה לטעון שאנשים הופכים להיות מזוכיסטים כי יש בהם יצר תוקפני שמופנה כלפי עצמם ולא כלפי אחרים כי הם מדחיקים את היצר הזה ומרגישים שאין להם את הלגיטימציה להפנות אותו כלפי חוץ או שיש להם יצר של הרס עצמי שהוא לא מודע ומתבטא בצורה הזו. כמובן שקשה להוכיח את התיאוריות האלה, אבל הן מנסות לספק הסבר אפשרי להתנהגות "לא נורמטיבית" (כלומר לא שכיחה).
מחקר על בדסמ יבדוק למשל את ההשערה שאנשים עם טראומה בעברם יטו יותר להיות בדסמיים ולכן הוא ייקח 100 בדסמיים ועוד 100 ונילים שבאידיאל הם יהיו זהים כמה שאפשר בפרמטרים מסוימים (כמו גיל, מגדר, מוצא, מצב סוציואקונומי וכו' כדי לנטרל השפעה אפשרית שלהם) ויבדקו כמה לכל אחד יש בעבר טראומה ואפילו מה סוג הטראומה ואז הוא יוכל לטעון אם יש קשר או אין קשר. הקשר הינו מתאמי/ סטטיסטי ולא סיבתי. למה לא סיבתי?
כי בפסיכולוגיה מאוד מאוד קשה להוכיח קשר סיבתי בין גורמים. כדי להוכיח קשר סיבתי צריך לגרום למניפולציה מסוימת בקבוצת המחקר ולא לגרום אותה בקבוצת הביקורת, ואם רוצים לדעת אם טיפול מסוים עוזר אז נותנים אותו לקבוצת מחקר ולא לקבוצת הביקורת או שנותנים לה פלסיבו. אף אחד הרי לא יקח קבוצה של 100 ילדים ויגרום לחצי מהם לטראומה כדי לראות האם הם נהיים בדסמיים כשהם מתבגרים.

האם טיפול דינמי מוכח מחקרית או לא- כעיקרון קשה מאוד לעשות מחקר על טיפול דינמי בעיקר בגלל שהוא יותר נחשב כ"אומנות" מאשר כמדע ובגלל שהוא מאוד תלוי בקשר שמתפתח בין המטפל למטופל. יש קצת מחקרים, לא מספיק. אבל טיפול דינמי הוא לא הטיפול היחיד בעולם, וגם הוא כולל בתוכו שלל גישות ותיאורטיקנים. יש עוד טיפולים כמו CBT שאיזכרו קודם לכן שקצת יותר קל לחקור אותו כי יש פרוטוקולים, אם כי במציאות אין פרוטוקול לכל דבר, בני אדם מורכבים יותר מאשר במחקרים (כדאי לזכור שבמחקרים מביאים רק מקרים "טהורים" כדי לנטרל משתנים מתערבים. למשל טיפול בבדסמיים אבל שאין לאף אחד מהם בעיות נפשיות, ותאר לעצמך שאם יעשו מחקר מה השכיחות של הבעיות הנפשיות אצלם יגלו שהוא יותר מאשר באוכלוסיה הכללית? אז כמה המחקר הזה תקף וכמה קל למצוא בכלל אנשים כאלה?) ובמציאות טיפולים בד"כ לא הולכים לפי פרוטוקולים.

בכלל, בטיפול דינמי מדברים הרבה על התת מודע, כך שהמטפל יכול להציע לך הסבר אפשרי לבעיה שממנה אתה סובל ואתה יכול להסכים או לא להסכים, אבל קח בחשבון שאם לא תסכים, המטפל יכול לטעון שאתה בהכחשה או מתנגד. ככה שבעצם מטפל דינמי באופן היפותטי לא יכול לטעות icon_wink.gif

דבר נוסף שחשוב לזכור- גם מחקר וגם תיאוריה נותנים מענה חלקי והסבר חלקי לחלק מהאנשים שיש להם תופעה מסוימת. לעולם לא תמצא הסבר שיתן 100% מענה על 100% מהמקרים. ככה שגם אם תקרא תיאוריה על התפתחות הבדסמ בגלל פוסט טראומה ולך ספציפית מעולם לא הייתה טראומה, מה זה רלבנטי עבורך (אלא אם יש לך מטפל דינמי שמאמין בכך בכל ליבו והוא ינסה לבדוק או לשכנע שמא הדחקת את קיומה של טראומה בילדותך)?

אבל אם מטופל שומע הסבר מהמטפל שלו, והוא מתחבר להסבר ומרגיש שהוא מסביר לו את עצמו, אז הכל מעולה- וזה מה שחשוב.
מיתוסית​(שולטת)
לפני חודש • 13 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024
דניאלX כתב/ה:
טוב, אז אני גם אענה ברצינות.
באופן כללי, אפשר לכתוב ספרים כדי לענות על השאלה הזו, אבל אני אתמצת. אזהרה - מחרמן זה לא. לצורך פשטות אשתמש במגדר בהתאם לסטטיסטיקה.

מחקרים עד היום לא הניבו תשובות עקביות, אבל מאוד לא קל (מנסיון) לערוך מחקרים כאלה בצורה אמפירית ויש לי טענות לגבי המתודולוגיה של רוב המחקרים בתחום. אני אתן את דעתי: נראה שיש כמה סיבות עיקריות לפנטזיות שכוללות שליטה, כאב, חוסר אונים, תקיפה וכו'.
גורם ראשון - דיסוננס קוגנטיבי:
הפנטזיות האלו נפוצות מאוד אצל אנשים שעברו פגיעה מינית וגם אצל אנשים שקיבלו חינוך שמרני או דתי. הסיבות שונות, אך התהליך זהה:
אצל אנשים שנפגעו מינית יש דיסוננס קוגנטיבי אשר מצד אחד כל קשר למיניות מזכיר את הפגיעה ונתפש כמשהו רע, מלוכלך, שלילי וכו', אך מצד שני מיניות היא צורך חזק והכרחי שהגוף (המוח) לא יכול להתעלם ממנו. הפתרון הגאוני של המוח, הוא להמציא פנטזיות שבהן הנפגעת "לא אשמה בזה שהיא נהנית" ובכך שהיא בסיטואציה מינית, היא לא רצתה, אבל הכריחו אותה, וזה משחרר אותה מהאחריות להשתתפות בפעילות מינית (בלי קשר לתוצאה).
יש לא מעט דיווחים של בנות שמדמיינות את הפגיעה המינית בזמן האוננות (באופן ישיר או עקיף עם דמות שונה). זה טראגי כי בנות כאלה למעשה נפגעות פגיעה מתמשכת - מעבר לפגיעה המקורית, ההשפעה של הפגיעה על המיניות מאלצת אותן להפגע שוב ושוב ושוב (בדמיון). הרבה פעמים זה מלווה בהמון רגשות אשמה מתוך חוסר הבנה של התהליך.

גורם שני - פגיעה עצמית באמצעות שליח.
לפעמים חלק מהנושא קשור לפגיעה עצמית (שגם עליה אפשר לכתוב ספרים אז לא אפרט פה) והפגיעה העצמית פשוט מתבצעת באמצעות שליח באמצעות פנטזיה שכזו. במקרים כאלה - צריך להבין שאין פה באמת עניין של נטייה מינית ל-BDSM אלא למעשה ניצול של התחום על מנת לייצר פגיעה עצמית. שולטים רגישים שמצליחים לזהות את זה, יכולים לסייע ולהפנות לטיפול בפגיעה העצמית, אבל יכולים לצערי גם לנצל את זה לרעה.

גורם שלישי - דימוי עצמי
פנטזיות מסוימות בנויות כך שלמעשה התוקף לא יכול לשלוט בעצמו מרוב שהנתקפת מגרה אותו. בצורה כזו, עצם האוננות עם הפנטזיה הזו מעלה את הדימוי העצמי.

גורם רביעי - חרדה ועודף עוררות
אנשים שבאופן כללי צריכים להיות כל הזמן בשליטה, ויש עליהם המון אחריות, הרבה פעמים פשוט לא מסוגלים להתנתק מהמצב הזה לבד. במקרים כאלה, אם לא גורם חיצוני שיקח את השליטה אבסולוטית לידיים שלו - הם פשוט לא יצליחו להירגע וליהנות מהסיטואציה. יש לא מעט מקרים שדווקא ה"כניעה" ומתן השליטה למישהו אחר (שסומכים עליו) מאפשרת שלווה, הרגעות והנאה אמתית.

יש עוד הרבה (!) גורמים אפשריים וכל מקרה זה סיפור חדש ומטורף icon_smile.gif אבל אילו הדברים העיקריים.


כל מה שכתבת זה סיבות פתולוגיות, אבל יש הרבה אנשים שהם לא פה מסיבות פתולוגיות (למשל אני...).
בעבר התיאוריות הפסיכולוגיות שניסו להסביר בדסמ ופטישיזם היו שזו סטיה מינית/ פאראפיליה או כמו שהדינמיים אוהבים לקרוא לזה- פרברסיה (איכסוש).
כיום הדיעות והתיאוריות המודרניות יותר מתייחסות לבדסמ כסוג של גיוון מיני, עוד דרך לממש את המיניות שלך כמו שבעבר הומוקסואליות הייתה סטייה מינית והיום היא רק נטיה מינית נורמלית וכך גם זהויות מיניות (לצערי טרנסקסואליות עדיין נחשבת פאראפיליה).
כמו שיש שונות נוירולוגית, יש שונות מינית. אנשים שונים נמשכים לדברים שונים, וכל עוד זה בטווח הנורמה (כלומר בין בגירים בהסכמה ואף אחד לא נפגע), אז יופי טופי.
אם מתייחסים לבדסמ בצורה כזאת, אז כבר אין צורך יותר לחפור בעבר ובתת מודע כדי להבין "למה אני כזה", בדיוק כמו שגיי לא אמור לשאול את עצמו, אפילו שבטוח שיש גייז שנהיו כאלה בגלל טראומה. כנל כל בחירה אחרת של להיות במערכת יחסים פתוחה, פוליאמוריה, אל הורות וכו. יש אנשים שהם "פשוט ככה" ויש אנשים שהם ככה בגלל סיבות פתולוגיות, אבל זה לא מעיד על כולם.
מיתוסית​(שולטת)
לפני חודש • 13 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024
הפילוסוף עם הנבוט כתב/ה:
נאמרו פה כבר הרבה דברים חכמים. למרות שאני סופר מתעניין בתיאוריות השונות שמסבירות את התחום (ואפשר לקרוא קצת על דעתי בפרופיל שלי) אני רוצה להתייחס לשאלה המקורית של היחס שלנו לפסיכולוגיה כתחום מחקר שהתרשמתי שעדיין לא קיבלה מענה מספק בתגובות פה.

אני מגיע מהתחום של פילוסופיה (ופילוסופיה של הנפש בפרט) שהיא גם תחום שסובל מקשיים בנוגע ליכולת לאמת את התוצאות. הקשיים האלה קריטיים במיוחד כאשר מבינים את ההשלכות הדרמטיות של הכרעה בשאלה הפילוסופית לכאן או לכאן. גם להכרעה בשאלה הפסיכולוגית כמובן יש השלכות משמעותיות. הועלתה ההשוואה לרפואה וברור שיש השלכות דרמטיות אם רופא מקבל החלטה שגויה. על אף שההשוואה לרפואה ראויה בעיניי, חשוב לבצע אותה כראוי. רפואה היא תחום בן אלפי שנים ולאורך רוב גלגוליו, רופאים החזיקו בתיאוריות שגויות לחלוטין אודות מרבית השאלות שלהם. הפסיכולוגיה היא תחום צעיר בהרבה וקשה בהרבה ולכן זה לא מפתיע שפסיכולוגים עושים יותר טעויות. זה לא אומר שלא צריך ללכת לפסיכולוגים - כנראה שגם פעם אם היית חולה ללכת לרופא היה הדבר החכם לעשות וזה היה משפר את הסיכוי שלך להחלים גם אם לא באותה מידה כמו היום.

הבדל אחד חשוב בין הרפואה לפסיכולוגיה ששם את הפסיכולוגיה יותר קרוב לפילוסופיה, הוא העובדה שתחום המחקר הוא פנימי לנו, ולנו יש את הגישה הכי טובה אליו. בנוסף, לא צריך כלים מיוחדים או תרופות מיוחדות כדי לטפל פסיכולוגית (נשים את הפסיכיאטריה בצד היום) וגם אנחנו מסוגלים לטפל בעצמנו. וכשאנחנו מטפלים בעצמנו אנחנו רוצים לעשות את זה כמו שצריך - בזהירות, במתינות, בשיקול דעת, מתוך השכלה רחבה.


אני ממש חולקת עליך.
קודם כל, בעבר רפואה לא הייתה רפואה, זה היה שמאן או רופא אליל או זקנת הכפר.
תתפלא, אבל עבור אותם אנשים רפואת הגוף הייתה כמו רפואת הנפש. אנשים נעזרו בחברים ובמשפחה כשהרגישו מצוקה, וכשהם היו עם הפרעות נפשיות הם הלו לאותם שמאנים או זקנת הכפר או איש דת שיתן להם משחות עשבים או יעשה להם טקס גירוש שדים. כשהכומר מאזין לווידוי של המאמין שלו בתא נותן לו ייעוץ רוחני או כשאדם מאמין הולך לייעוץ רב לא רק על פסקי הלכה אלא גם על שאלות לגבי היחסים בינו לאישתו או חמותו ולכל ענייני הנפש והם מייעצים לגבי כל דבר, מבריאות נפשית דרך פיזית ועד משפטית, אז תמיד היה לאנשים מענה מקצועי לענייני הנפש. פשוט לא קראו לזה פסיכולוגיה וזה לא היה מוסדר. בעבר אפילו היו עושים ניתוחי מוח כדי לרפא אנשים מסכיזופרניה או קשורים אותם בשלשלאות או מגלים אותם לאיזה אי... זה מה שהיה להם באותו זמן כמו שהיו להם משחות עשבים וניתוח עם צבת חלוד ובלי חומר הרדמה או חיטוי.

כדי להיות מטפל נפשי אתה צריך כלים מיוחדים כדי לטפל, אחרת אין הבדל בין חבר או שכן למטפל נפשי. לא סתם לומדים שנים (להוציא כאלה שעושים קורסים מזורזים מטעם עצמם או שרלטנים וקוראים לעצמם מטפלים, פסיכותרפיסטים וכו. תתרחקו מהם!), הדרכות, סטאז' וכו.
אנשים יכולים לטפל בעצמם ולהיעזר באחרים עד גבול מסוים בדיוק כמו שכשכואב לך הראש אתה יכול להיעזר באקמול או מקלחת קרה ושינה, אבל אם יש לך חום 4 ימים ושיעול עם מוגלה ואתה מעולף במיטה ובקושי נושם- אתה תלך (אני מקווה) לרופא.
לצערי הרבה אנשים לא מטפלים בעצמם במתינות וכו. כמה מהם דווקא מחמירים לעצמם את הבעיות הנפשיות וחלקם אפילו פוגעים בעצמם עד כדי אובדנות. לאדם הממוצע אין השכלה רחבה בבריאות הנפש כמו שאין לו בבריאות פיזית, ויותר מזה- בניגוד לרפואה פיזית שיש דברים שאתה יכול לעשות לעצמך גם אם אתה מומחה- בבריאות הנפש זה קשה בגלל שיש לך נקודות עיוורון ואתה צריך עין חיצונית ואובייקטיבית כדי שתעזור לך לראות איפה הבעיה ואיך להתמודד איתה.
מיתוסית​(שולטת)
לפני חודש • 13 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024
infamous כתב/ה:
טוב,בהודעה הזאת אני אחרוג קצת עוד פעם מהנושא המרכזי של האתר,ואשתף אתכם בהתמודדות הנפשית שלי-אני סובל לצערי מהתקפי חרדה במשך תקופה די ארוכה,הטיפול הראשוני שהיה לי בנוגע לזה הוא היה דינמי,הרבה שיחות על העבר שלי,הילדות,חלומות ועוד.מעבר לזה שיש מבחינה מחקרית אפקטיביות נמוכה לטיפול הדינמי,אני יכול להעיד שזה אפילו יכול לגרום לעוד יותר חרדות כי הוא מציף עוד יותר דברים מהעבר(לכן הוא נועד להיות לטווח הארוך,ואפילו אז אני לא סגור לגבי האפקטיביות שלו).הדבר הזה אילץ אותי להתחיל לחקור את הפסיכולוגיה כ"מדע" ומה בעצם מבסס אותה בכלל,וגורם לה להיות אמיתית ברגע שאני רוצה להעזר בה בנוגע לבעיה(במיוחד בעיה קריטית כמו זאת שציינתי),חלק אמרו שכמו ברפואה,גם הפסיכולוגיה נשענת על מאות שנות מחקר ולכן זה פשוט עובד,אממה...לצערי לא כל המטפלים יודעים להתאים לאדם את גישת הטיפול הכי יעילה לבעיה שהוא מציג.הייתי מאד רוצה להאמין שהבעייתיות הזאת נובעת מאמונה כנה דווקא בגישה שהם למדו,מאשר שמעורב בזה אינטרס כלכלי כלשהו מצד המטפלים להאריך את הטיפול עד כמה שניתן.


יש המון גישות פסיכולוגיות וטיפוליות.
לא כל מטפל מבין ויודע את כל הגישות ולא כולם טובים בהן.
רוב המטפלים עובדים בעיקר עם גישה אחת או שתיים. לא יותר משלוש. מתמחים בבעיות מסוימות.
אז מבחינת אותו מטפל דינמי, הוא (בד"כ) מאמין שהגישה שלו היא זו שתעזור לך לטפל בחרדות כי זה מה שהוא מכיר וזה מה שהוא מאמין, והוא גם כנראה לא מבין בטיפולים יעילים מחקרית בחרדות כמו CBT. אם היה מבין, הוא היה יכול להתאים בצורה יותר טובה את השיטה לבעיה ואף לשלב ביניהן.
אבל אם אתה לא מאמין בשיטה, למה היית אצלו כל כך הרבה זמן?
מיתוסית​(שולטת)
לפני חודש • 13 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024
SupperNova כתב/ה:
לפי דעתי שורש העניין הוא יותר פרמטיבי ממה שאנחנו חושבים.
יש קשר בין מין, מיניות וחברה. אנחנו יצורים חברתיים היררכיים עם יכולות קוגניטיביות מאד גבוהות בהשוואה ליצורים דומים (קופים).

מין הוא גם בשביל התרבות וגם איתות חברתי ודרך להתאים את עצמינו במדרג החברתי.

אם נסתכל על הגרסה היותר פשוטה שלנו שזה קופים אפשר לראות את הדינמיקה החברתית שלהם והקשר שלה למין.

לפי דעתי יש מנגנון (לא ברור עדיין איך הוא עובד) שקושר בין ההיררכיה החברתית שבה אנחנו תופסים את עצמינו מינית.

למשל הפנטזיה לזיין שוטרת קשורה לזה שאתה בעצם מאותת באמצעות מין שאתה גבוה בהיררכיה החברתית מדמות שהיא בתפיסתך גבוהה בהירככיה החברתית ובכך מסמן שאתה גבוה יותר למעשה.

ילד שהייתה לו מורה קשוחה בזמן התפתחות המיניות שלו ונוצר קשר לא ברור ביניהם יכול לפנטז על מין עם שולטת כי המעמד החברתי שלו נצרב ככה ולקבל מין מגורם בעל מעמד חברתי גבוה יותר זה בעצם לקבל את החסות שלו


השוואה בעייתית מכיוון שאולי מוצא האדם מן הקוף לפני הרבה הרבה הרבה שנים.... אבל אנחנו ממש לא כמו קופים והמיניות שלנו הרבה יותר מורכבת מרובן המוחלט של החיות, כולל קופים. למשל עצם העובדה שאנחנו מקיימים יחסי מין לצורך הנאה ולא רק התרבות- בניגוד ל- 99% מבע"ח בעולם. בלהקות כאלה יש זכר שולט שהרוויח את הזכות להרביע את הנקבות. זכר בתחתית המדרג ינסה עדיין להזדווג בלי שהזכר השליט ישים לב, אבל בגלל היצר להרבות את ה-DNA שלו ולא בשביל להרגיש חזק יותר חברתית (אם היה רוצה להרגיש חזק יותר חברתית, לא היה עושה זאת בהיחבא והיה פשוט יוצא בהפגתיות לדו קרב מול הזכר השליט כדי להוכיח שחזק ממנו). התנהגויות של שליטה באחר קיימות גם בטבע כדי לבסס דומיננטיות אבל זה כדי לשלוט במשאבים (כמו נקבות, מזון, טריטוריה וכו). מין יכול להיות אמצעי של שליטה והפגנת כוח, אבל למיטב ידיעתי זה פחות נפוץ שזכר יזדווג עם נקבה רק כדי להראות לה שהוא חזק ממנה, והפוך- אני לא מכירה תופעה כזו קיימת (חוץ מאצל בני אדם). הוא יזדווג איתה כי היא מיוחמת.
אני חושבת שיש אולי 3 מינים של בע"ח שמקיימים יחסי מין בשביל הנאה וחיזוק יחסים כמו קופי בונבו ודולפינים. נדמה לי שיש עוד מין אחד שאני לא מצליחה להיזכר בו.
גם מערכות היחסים החברתיות שלנו מסועפות ומורכבות יותר מאשר אצל בע"ח.

כן, בהחלט יכול להיות שאצלנו יש קשר להיררכיה ושליטה ומעמד, לפחות בחלק מהמקרים, אבל זה לא קשור לבדסמ ולא לבעח, אבל אני לא ביולוגית.
מיתוסית​(שולטת)
לפני חודש • 13 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024
Dan_Kap כתב/ה:
המקורות הרפואיים של חלק ממייסדי הפסיכולוגיה הביאו לאנלוגיה הרפואית שאם יש תחלואה )פתולוגיה( , חייב גם להיות גורם שמעורר את התחלואה )פתוגן(.

הגישה הזו הובילה חלק מהם לחפש מה גורם לפרקטיקות שונות.

חלק לא מבוטל מההשערות שלהם הופרכו מחקרית.

כך למשל כיום ידוע שהגורם להומוסקסואליות אינו החינוך שאמא הקנתה או המודל שהיא הציבה. או שאוטיזם איננו נובע מ"סינדרום האם הקרה".

כך גם די ברור שמזוכיזם איננו נובע מהחינוך של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 באירופה ובארהב שדגל בענישה גופנית של ילדים, אחרת מזוכיזם היה עולם שנעלם עם המעבר לגישה שכיום מובילה לעונשי מאסר להורים שמתייחסים כך לילדים.

בעיני החשיבה שניתן להסביר פרקטיקות מיניות והעדפות מיניות ע"י מודל שאיבד את הבסיס שלו הוא המשך של יחס פוגעני שכיום ברור לכלל )או למרבית הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שטורחים להתעדכן מעבר לפרק הזמן של DSM-III( שגרם להרבה סטיגמות לגבי מיעוט בעל העדפות בדסמיות.

אף אחד לא שואל מטפס הרים אילו אירועים בילדות שלו גרמו לו לטפס על צוקים תוך סכנת חיים.

אף אחד לא מחפש מודלים שיסבירו מדוע א.נשים מעדיפים שיער בלונדיני, שדיים גדולים או עקבים גבוהים.

אני מבין את הסקרנות להבין "למה אני כזה/ו" ואת "אולי ככה אוכל להירפא מזה", אבל בעיני זה שלב שעוברים בו וממשיכים קדימה לקבלה עצמית.

אני כמובן מצטרף לתבחין של "אם הנטייה גורמת לך מצוקה קשה, קושי תפקודי או ניסיון לממש אותה על אנשים שלא הסכימו לכך" כאינדיקציה שמצריכה בירור עם בעלי מקצוע.

מהיכרות עם א.נשים בקהילה, זה אינו המקרה השכיח.

בונוס
Why/Bob Flanagan
https://youtu.be/nWtgdnuNiKQ?feature=shared


תתפלא, אבל היום חוקרים כל דבר icon_smile.gif
יש בהחלט מחקרים שחוקרים למה גברים נמשכים יותר לבלונדיניות, למה נשים מסוימות נחשבות ליותר יפות מאחרות (למשל פסיכולוגיה אבולוציונית עוסקת בדיוק בדברים האלה)...
יש מחקרים סוציולוגים ואנתרופולוגים שחוקרים למה בחברות מסוימות ישבן גדול נחשב למעורר מינית, באחרות שדיים גדולים באחרות כפות רגליים קטנות ובאחרות מרפקים וברכיים... והפלא ופלא- רק חלק ממה שציינתי נחשב לאיברים אירוגניים ומיניים שאמורים לחרמן אותנו.
בטוח שיש מחקרים על ספורט אתגרי ומשיכה לסכנות, ואם אין או אין מספיק זה בגלל שחוקרים נוטים לחקור את מה שיתן תרומה לידע האנושי ובעיקר או לא פחות- מה שהם מקבלים עבורו תקציבים למחקר. אוניברסיטאות יעדיפו לתת תקציבים כדי לחקור למה ילד אוטיסט הפך להיות אוטיסט או איך לטפל בפדופיל ולא בלמה פטישיסט נמשך לכפות רגליים.
מחקר בודק את כל מה ששונה
מיתוסית​(שולטת)
לפני חודש • 13 ביוני 2024
מיתוסית​(שולטת) • 13 ביוני 2024
תחת כנפיך כתב/ה:
infamous כתב/ה:
אגב אם תרשו לי לשתף אתכם בעוד דבר-אני מטופל כרגע אצל מטפלת cbt בעקבות הדבר שציינתי,ואחד הדברים שהיא ייעצה לי הוא להתחיל לכתוב על דף רגשות(כל דבר,שברון לב, כעס,זעם) בטענה שזה בשביל שהרגש לא יישאר דחוס בפנים.אני זוכר שקראתי פעם שזה מבוסס מבחינה נוירולוגית שברגע שאדם מוציא בפועל או כותב את המחשבות שלו,המוח אכן מעבד דברים טוב יותר.בגלל האובססיה שלי שטיפול יהיה מבוסס כמה שיותר מבחינה "מדעית",חיפשתי עוד חיזוקים לזה והנה קישור מעניין:
https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4073
כמובן שרק אני יודע שהתחלתי לכתוב 🤫


זה מגניב המאמר..
אבל, שאלה רצינית זה לא מחזק עוד יותר את הטענה של טיפול דינמי? שבו אפשר לדבר על מה שמציק לך ולעשות שיום לרגשות.. וזה עוד יותר טוב מכתיבה. לא?

אני חושבת שכל גישה טיפולית חותרת להבין מה מציק לאדם, לדבר על זה ולעשות שיום לרגשות. פשוט כל גישה עושה את זה בדרך אחרת- ישירה, עקיפה, ורבלית או השלכתית (למשל אמנות, בעלי חיים...) וכל גישה שמה מוקד לבדיקה וטיפול במקום שונה- תת מודע, מחשבות, רגשות, קשרים עם אנשים, עבר, הווה, ביולוגיה, אישיות, חוויות חיים וכו.
תחת כנפיך
לפני חודש • 13 ביוני 2024
תחת כנפיך • 13 ביוני 2024
מיתוסית כתב/ה:
תחת כנפיך כתב/ה:
infamous כתב/ה:
אגב אם תרשו לי לשתף אתכם בעוד דבר-אני מטופל כרגע אצל מטפלת cbt בעקבות הדבר שציינתי,ואחד הדברים שהיא ייעצה לי הוא להתחיל לכתוב על דף רגשות(כל דבר,שברון לב, כעס,זעם) בטענה שזה בשביל שהרגש לא יישאר דחוס בפנים.אני זוכר שקראתי פעם שזה מבוסס מבחינה נוירולוגית שברגע שאדם מוציא בפועל או כותב את המחשבות שלו,המוח אכן מעבד דברים טוב יותר.בגלל האובססיה שלי שטיפול יהיה מבוסס כמה שיותר מבחינה "מדעית",חיפשתי עוד חיזוקים לזה והנה קישור מעניין:
https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4073
כמובן שרק אני יודע שהתחלתי לכתוב 🤫


זה מגניב המאמר..
אבל, שאלה רצינית זה לא מחזק עוד יותר את הטענה של טיפול דינמי? שבו אפשר לדבר על מה שמציק לך ולעשות שיום לרגשות.. וזה עוד יותר טוב מכתיבה. לא?

אני חושבת שכל גישה טיפולית חותרת להבין מה מציק לאדם, לדבר על זה ולעשות שיום לרגשות. פשוט כל גישה עושה את זה בדרך אחרת- ישירה, עקיפה, ורבלית או השלכתית (למשל אמנות, בעלי חיים...) וכל גישה שמה מוקד לבדיקה וטיפול במקום שונה- תת מודע, מחשבות, רגשות, קשרים עם אנשים, עבר, הווה, ביולוגיה, אישיות, חוויות חיים וכו.


תודה על התשובה..
פשוט בכתבה היה כתוב:
"לבסוף, ניתן להניח, שכאשר אדם מביע את עצמו בעזרת כתיבה אקספרסיבית לגבי אירוע טראומתי שעבר, הוא עשוי לדבר עם אחרים על הטראומה שחווה. כלומר, כתיבה זו יכולה להוביל את האדם באופן עקיף לחפש אחר סיוע חברתי, לרבות קבלת טיפול נפשי, לצורך הגדלת הרווחה הנפשית שלו."

זה היה נשמע כאילו הם תומכים בדינמי ולדבר על הבעיות. ולא רק כתיבה.. אבל אולי באמת CBT זה גם כן נקרא טיפול שמדבר על הבעיות..
infamous
לפני חודש • 13 ביוני 2024

לא הבנת אותי

infamous • 13 ביוני 2024
מיתוסית כתב/ה:
infamous כתב/ה:
טוב,בהודעה הזאת אני אחרוג קצת עוד פעם מהנושא המרכזי של האתר,ואשתף אתכם בהתמודדות הנפשית שלי-אני סובל לצערי מהתקפי חרדה במשך תקופה די ארוכה,הטיפול הראשוני שהיה לי בנוגע לזה הוא היה דינמי,הרבה שיחות על העבר שלי,הילדות,חלומות ועוד.מעבר לזה שיש מבחינה מחקרית אפקטיביות נמוכה לטיפול הדינמי,אני יכול להעיד שזה אפילו יכול לגרום לעוד יותר חרדות כי הוא מציף עוד יותר דברים מהעבר(לכן הוא נועד להיות לטווח הארוך,ואפילו אז אני לא סגור לגבי האפקטיביות שלו).הדבר הזה אילץ אותי להתחיל לחקור את הפסיכולוגיה כ"מדע" ומה בעצם מבסס אותה בכלל,וגורם לה להיות אמיתית ברגע שאני רוצה להעזר בה בנוגע לבעיה(במיוחד בעיה קריטית כמו זאת שציינתי),חלק אמרו שכמו ברפואה,גם הפסיכולוגיה נשענת על מאות שנות מחקר ולכן זה פשוט עובד,אממה...לצערי לא כל המטפלים יודעים להתאים לאדם את גישת הטיפול הכי יעילה לבעיה שהוא מציג.הייתי מאד רוצה להאמין שהבעייתיות הזאת נובעת מאמונה כנה דווקא בגישה שהם למדו,מאשר שמעורב בזה אינטרס כלכלי כלשהו מצד המטפלים להאריך את הטיפול עד כמה שניתן.


יש המון גישות פסיכולוגיות וטיפוליות.
לא כל מטפל מבין ויודע את כל הגישות ולא כולם טובים בהן.
רוב המטפלים עובדים בעיקר עם גישה אחת או שתיים. לא יותר משלוש. מתמחים בבעיות מסוימות.
אז מבחינת אותו מטפל דינמי, הוא (בד"כ) מאמין שהגישה שלו היא זו שתעזור לך לטפל בחרדות כי זה מה שהוא מכיר וזה מה שהוא מאמין, והוא גם כנראה לא מבין בטיפולים יעילים מחקרית בחרדות כמו CBT. אם היה מבין, הוא היה יכול להתאים בצורה יותר טובה את השיטה לבעיה ואף לשלב ביניהן.
אבל אם אתה לא מאמין בשיטה, למה היית אצלו כל כך הרבה זמן?

אז בזמנו,כשההתקפי חרדה התפרצו,לא היה שמץ של מושג בעצמי איזו גישה טיפולית היא הכי מתאימה.לכן פשוט פניתי אל איש מקצוע(פסיכולוג) והוא קישר ביני לבין מטפל שבמכון שלו,והטיפול היה דינאמי(לא ידעתי אפילו שזה השם),הוא אמנם היה מקצועי מאד אותו מטפל אבל לצערי הוא עשה משהו לא אתי(הבריז לי,לא טרח להודיע לפני, ואפילו ששלחתי לו הודעה לא טרח להשיב,הפסקתי את הטיפול מיידית-כמובן שלא התנצל עד היום ולא קיבלתי שום הסבר),בפעם השנייה שניסיתי עוד פעם טיפול נתקלתי במטפלת שבעיקר נתנה לי לדבר והדבר היחיד שהצליחה להגיד לי זה משפטים שכל ילד בכיתה ח יכול להגיד,ואין צורך להסביר.בסופו של דבר,אחרי כל הנסיון המר והקשה הזה הגעתי בסופו של דבר למטפלת cbt,כמובן שהייתי סקפטי אחרי כל הדברים שציינתי,אבל נראה שהיא מאד עזרה.שלא לדבר שמבחינה מחקרית ,טיפול cbt הוא מבוסס ויעיל ביותר(אם לא הכי יעיל) להפרעת פאניקה.
infamous
לפני חודש • 14 ביוני 2024
infamous • 14 ביוני 2024
אגב לכל מי שסובל מחרדה,יש דברים שיכולים לסייע בזה-פעילות גופנית(מפרישה אותם הורמונים במוח כמו תרופות פסיכיאטריות, אם כי סביר להניח שלא באותה הרמה אבל עדיין...),מקלחות קרות,אבל ברור שזה לא מהווה תחליף לעזרה מקצועית.