שינויים

במקום בו קדחה המקדחה נקבע וו

לוו נקשר חבל דק, ממש מעשה אומנות.

על החבל נתלה עציץ נענע, שהושקה היטב.

בין לבין העציץ מפנה מקומו לעציצה.

כלומר לי

ידי נקשרות בחבל כמו היו אזוקות

אני עומדת עם הברכיים על הכסא.

ידי נמתחות אל על,

חימום קל עם שוט זנבות ארנבת

עוברים לשוט זנבות רחבים, קצת כואב אבל נסבל.

ומשם לזנבות דקים נושכים והכאב מתחדד ומתחזק

ואני מתחילה להתפתל

המכות נוחתות, לא מניחות.

ואז הקיין מתחיל לנשוך באחוריי, הכאב חד חזק ממוקד, בכל הכח,

כאלו מניתי שלושים.

אבל כאן הוא רק התחיל

הוא שלף מאי שם את ה"טמבל" הכף המחייכת, המצבטים שהולבשו

על הפטמות הוסרו על מנת לאפשר ל"טמבל" חופש פעולה מוחלט,

המכות נוחתות בהפתעה מכיוונים שונים, הפטמות כבר בוערות.

השדיים אדומים, ואחוריי מזמן שינו גוונים,

ואני נאנחת וגונחת מתפתלת, והוא שואל בחביבות חתולית מרושעת:

"אמרת משהו?" ואני מלמלת משהו לא ברור, והוא צובט פיטמה בחוזקה

ובטון תקיף אומר "בבית ספרנו מדברים

בעברית ברורה ורהוטה" ואני מעבר לכאב "לא אמרתי כלום אדוני"

אני תלויה מידיי, שאלמלא כן, היו ברכיי מתמוטטות תחתיי, והכאב עוטף

אותי בחיבוק חם, וידיו מלטפות, ומכאיבות, ונשיקותיו עמוקות,

מרוות צמאון עז.

וכל גופי רועד בכמיהה, ברצון עז לאורגזמה אסורה.

ואדוני עוטפני אליו באהבה.