לפני 19 שנים. 17 בספטמבר 2005 בשעה 22:30
כותבת בבלוג שלה דברים שנוגעים לי בנימי הנשמה. מכיון שהיא מתארת דברים ורגשות שמאוד דומים למה שאני עוברת.
היה כאן ציטוט של דברים שהיא כתבה
אבל בעקיפין קיבלתי מידע שהיא לא מסכימה שאני אכתוב את דבריה ו/או את הניק שלה...
ולכן תצטרכו לדמיין.
ומכאן זו הכתיבה שלי:
לצערי, המחשבות עליך (מי שנהגתי לקרוא לו - אדוני ) לא מחזקות אותי.
הן מחלישות אותי.
מחזירות אותי אחורה.
מביאות אותי למצב שבו אני חשה חסרת אונים
ורע לי עם זה.
מאוד.
כל שטות גורמת לי לבכות.
ואין לי זמן לבכות.
ואין לי את הפריבילגיה של בזבוז זמן על בכי.
אתה כל כך חסר לי.
היית החבר הכי טוב שלי.
וכבר תקופה ארוכה אתה האיש שמכאיב לי הכי הרבה.
לפעמים אני ממש מצטערת שהפכת להיות האדון שלי.
אולי היה מוטב שהיינו נשארים חברים טובים לנצח.
ואולי לא.
