פירוק והרכבה

בכל הפעמים שאמרו לך שאת לא מספיקה.

שאת לא ראויה.

שרק אם תהיי לא את את תהיי מספיק.

בכל הפעמים שאמרו לך שאף אחד לא ירצה אותך,

וגדלת להיות אדם בוגר שמאמין בזה.

בכל הפעמים שאמרו לך שאת מגעילה,

וגדלת לשנוא את עצמך, את ההפרשות, את השיער. את כל מה שלא מושלם.

בכל הפעמים שרצית לעזוב את העולם הזה,

כי מי רוצה לחיות כשהכל מת בפנים.

בכל הפעמים שזרים הושיטו לך יד, ואף פעם לא ידעת לקחת,

כי בפנים הכל הרס וחורבן.

בכל פעם כזאת,

כשאני פוגשת את הילדה הזאת, אני משתדלת להגיד לה שהיא אהובה.

ושהעולם לא פייר.

ובכל פעם כזאת,

אני מנסה קצת לנקות מהעדשות המלוכלכות,

ולהרים לה את הראש.

🍓

היא רוצה שתקרע אותה. תשבור אותה. תשפיל אותה. תהפוך אותה לכלום ואז להכל בעיניך. היא רוצה להיות חור בשבילך. רק חור, בלי כל שימוש אחר. כזה רק שמקבל.

היא רוצה לשכוח מעצמה, היא רוצה שתעבור עליה כמו מחרשה, הלוך וחזור כדי שלא תזהה את עצמה. היא רוצה זין ענקי בפה שחונק אותה כדי לא להוציא את המילים שלה החוצה. 

היא רוצה להיות כלי, שמקבל אותך לתוכה, כדי שתשכח מעצם קיומה.והיא מבקשת שתמרח אותה ברוק ודמעות, כדי שתוכל לקבל את החלקים החשוכים שבתוכה.

היא רוצה שתבנה אותה מחדש, כי היא לא מאמינה בעצמה. 

והיא זקוקה לביחד, כי אף פעם לא ידעה איך להיות לבד. 

והיא רוצה אותך דאדי, כי אף פעם לא קיבלה מספיק אהבת אב. 

והיא רוצה שתעשה לה כואב,

והיא רוצה שתשפיל ותתעלל,

ותשנה צורתה, 

ואז תוכל לאהוב את עצמה מחדש. 

אומרים שאפשר לפגוש אדם רק עד העומק שבו הוא פוגש את עצמו.
ואיך אפגוש עומקים אם לא עצרתי לרגע והתבוננתי בעצמי?
וכשאת מתבוננת האם את רואה אותך?
וכמה עמוקה היא האהבה,
בכוחה להרכיב ולפרק,
ואת אוספת קצוות, מנסה לחבר שיר למנגינה ארוכה.
ואם אבקש ממך להכין רשימה של כל הדברים שאת אוהבת,
באיזה מספר תכתבי את עצמך?

אדם צריך,

אחד בעולם, 

שיבין,

את עומק השריטה.

(;

חיבוק משחרר הורמון בשם אוקסיטוצין שהוא מקושר לאהבת אם והוא חשוב בעיקר בהתפתחות של תינוקות וילדים ומדכא לחץ נפשי אצל מבוגרים. 

הרבה זמן לא חיבקתי מהלב. ליפול לזרועותיו של מישהו בחיבוק גדול. להירגע. לשחרר. לנזול מתוך עצמי החוצה.

גם לא עם המשפחה שלי.

וזה עניין שאני לא מצליחה לחבק.

פעם חיבקתי המון. עד שחברה הסבירה לי שלוקחים לי את האנרגיה כי אני מביאה את כולי לחיבוק. ומאז אני לא.

אבל אני גם לא מרגישה כלום.

ואולי פעם הצמדתי את הלב בחיבוק וככה תמיד יכולתי להרגיש. 

קטע. 

ואולי זה בכלל קשור לזה שאני לא חווה אהבת אם. 

לא יודעת.

אני רק יודעת שחיבוק זה חשוב(:

זה נשמע כמו חיים ומרגיש כמו אמת.  

לדבר אחד עם השני עם העיניים.

זה לחבק אותו ולהרגיש את הלב שלי בבית.

זה להריח אותו גם כשהוא לא נוכח.

להרגיש אותו חרוט בי,

בפעימות הכוס שלי. 

כשזה מדויק, 

אין צורך בהרבה מילים.

את נכנעת.  

🤤

ואשאף את הקיום שלך לתוכי.

אישבר מבפנים,

איסדק בפינות. 

אקבל אותך אליי עד שאין מקום יותר.

תבוא אליי ככה,

כמו שאתה. 

בדרך הביתה. 

🧚‍♀️