לה וידה לוקה

גם החילוניים הגמורים בינינו שומעים היום את הקביעה שבגלל שנאת חינם נחרב הבית ולא יכולים שלא לתהות מה משמעות המשפט הזה בימינו. אבל האם יש כזה דבר שנאת חינם? אני מאמינה שלא. יש בהחלט שנאה מיותרת, שנאה הרסנית, אבל אף שנאה לא נוצרת סתם יש מאין, היא אף פעם לא חינם - לא הסיבות שגורמות לה ולא התשלום עליה.

אז מה גורם לאדם לשנוא אדם אחר? פחד, קנאה, רגשי נחיתות מול האחר או אחרים, פגיעה מאותו אדם או אוטומטים שמזכירים לנו באותו אדם אנשים אחרים שפגעו בנו בעבר או אהבה לאדם אחר שנפגע מאותו אדם או רכילות רעה על אותו אדם שגורמת לנו לחשוב שאנחנו יודעים מי הוא ומה הוא ושהוא ראוי לשנאה.

דווקא כאן, באינטרנט בכלל ובאתר הזה בפרט, אנחנו נתקלים לא מעט בשנאת "חינם" כזאת. אנשים שלא מכירים אנשים אחרים שופטים אותם וחושבים שהם מכירים אותם באמת ולעומק, לפחות די כדי לשנוא אותם, אנחנו ניזונים מרכילויות ומשמועות, אנחנו חושבים שאנחנו מכירים מישהו רק על סמך כמה מילים שכתב בנושא מסויים או משהו ששמענו עליו ואנחנו סבלניים לדעות אחרות כמעט כמו שהחברה הכללית סובלנית כלפי התחביב המשותף שלנו.

הרווחים מהשנאה הזאת רבים. ראשית, הם נותנים לנו להרגיש שאנחנו טובים מאחרים, בבחינת "אם הוא לא בסדר, תראו כמה אני טוב ממנו". בנוסף, "אם הוא רע, אין צורך שאכיר אותו ואתמודד עם האמת שלו", "אם הוא סוטה, אני נורמלי" וכו'. המחירים כבדים הרבה יותר. אנחנו מפספסים אנשים טובים בדרך, מי שבעל רגשי נחיתות, רק מחצין אותם כשהוא יורד על אחרים ואנחנו פוגעים באווירה הכללית של המקום הזה, שהוא בית שני לרבים מאיתנו ומקום שהיה יכול להיות קרקע לצמיחה ולא להורדה. שלא לדבר על הרעל ששנאה מזרימה לנו בדם.

אז מה עושים נגד אותה שנאה שמסתובבת כאן כחברת זהב לכל דבר?
מנסים להכיר באמת את האחר ולא להסתמך רק על שמועות ורכילויות
מביאים חמלה במקום שיפוט
שופטים אנשים לפי העובדות ולא לפי אוטומטים או קבוצות חברים
כותבים אפילו הודעה פרטית ומנסים לשמוע את הצד השני
או שפשוט מתרחקים מהאדם שלא מוצא חן בעינינו ומתעלמים מקיומו, אחרי הכל, אף אחד כאן לא באמת מוכרחים לקרוא ולאהוב.

ואתם צודקים, העיתוי לכתיבת הבלוג הזה הוא לא רק תשעה באב ויש לו בהחלט קשר לדברים שפורסמו כאן השבוע. אני לא שונאת אף אחד. אני שופטת כאן על סמך הכרות אישית, אמנם מועטה, אבל קיימת ומעל הכל, אני בעיקר מלאת חמלה כלפי אנשים שיש להם צורך לשפוט, לבוז ולקטול אחרים, כדי להרגיש שהם קיימים, חזקים ושווים משהו.