מאז תחילת הזמן, העידן הפוסט מודרני נלחם בשמרנות וניסה למגר אותה.
השמרנות איימה על עצם קיום האקפרסציוניסטים, בכך שניסתה לאכוף חוק וסדר, למרות העדר חוקים שאושרו בבית משפט, שיעזרו באכיפת תמצית הגישה השמרנית הזו.
חוקי השמרנות לא יאושרו באף בית משפט לעולם. מעצם טבעם, הם מנסים לגלם חוק וסדר, כבוד ואצילות, שהם לא מחוייבי המציאות בכלל.
בכל דיון רציני בנושא, יימצאו להם אנשי העידן הפוסט מודרני, ויגנו בלהט על גישתם נטולת המעצורים. מולם תמיד יעמדו השמרנים, ויתפלצו, לעיתים גם תוך כדי כעס, הנובע מהתסכול, שטיעוני הצד השני, עוברים בנקל כל שופט מתחיל, בכל בית משפט שדה כלשהו.
***
באיזה בשירשור עלום, העוסק בפניות זולות יותר או פחות, לסאביות מקולרות, עמדו להם נציגי העידן הפוסט מודרני, נלחמים בלהט מגובה בכתיבה תמה, ואפילו איפוק מכובד.
בבסיס גישתם, עומדות להן מספר עובדות,
* סאבית היא לא רכוש, ויש לה זכות לעמוד עצמאית גם אל מול עולם של זאבים צמאי דם, אפילו אם הם חסרי כבוד.
* סאבית יודעת להגן על עצמה אל מול אותם זאבים.
* העולם הוא חופשי, וכל אחד יכול לעשות מה שליבו חפץ. לא קיים איסור, בשום מקום, שיוכל לאכוף על אף אחד, לעשות או לא לעשות, שום דבר (כמעט).
אוסיף כמה נקודות, שמהוות בגדר פרשנות שלי לנאמר פה ושם.
* סאבית אמנם שייכת לאדונה, אך השייכות הזו, היא לא באמת. כלומר, היא לא באמת שייכת, ולא באמת שלו. היא שלה בכלל. (מזל שלא נאמר שם, שהיא גם יכולה לעשות מה שבא לה, למרות שזה לא היה רחוק מזה).
* לאדון אסור בכלל לנסות להגן על רכושו. זה מייד עושה אותו, בגדר בריון אלים שיושב על ברזלים.
* כבוד.... איזה כבוד ? מה זה בכלל ?
* אצילות... מה זה ? למה צריך את זה בכלל ?
* קולר.... מה זה קולר ? אה.... זו הפיסה הקטנה הזו מעור, שמונחת במקרה על צוואר של איזו בחורה פלונית, לרגע, או אולי טיפה יותר. ומייד למחרת אולי, על צווארה של אחרת.
* קדושת הקילור..... שום דבר הוא לא קדוש. אז מה קרה שיש לסאבית קולר ? זה לא עושה אותה שונה, משום בחורה חופשייה בכלל בכלל.
* קדושת השייכות.... אין כזה דבר בכלל. אף אחת לא באמת שייכת לאף אחד. כולנו אנשים חופשיים, כי כך עשה אותנו הטבע.
יכולתי להמשיך פה עוד הרבה, אך לא רוצה לייגע את קוראיי הנאמנים והמסורים.
***
אז זהו, שבעיני, קולר הוא קדוש. כל כך שכך, שהרבה יותר ממוסד הנישואין.
סאבית שלי, היא הרכוש שלי, ואני לא מסכים שאף אחד ייגע ברכוש שלי, כי היא רק שלי. לא רק שכך, אצא להלחם בלהט, בכל אחד שינסה לעשות זאת. (אפילו אם יקראו לי בריון על ברזלים, או כל שם אחר שיבחרו).
סאבית מקולרת של אדון אחר, היא רק שלו, ואני לא אעיז לפנות אליה ללא רשותו. כל זה מפני שהיא הרכוש שלו בעיני, והקולר שהניח על צווארה, המסמל את הקשר העמוק שלהם, קדוש בעיני.
להיות שייכת, זה לא עניין של מה בכך בכלל בכלל. זה סוג של יחסים עמוקים עד למצולות הנשמה. השייכות הזו, היא תוצר של תהליך ארוך מאד, שבו הסאבית מוסרת את נשמתה, את כל כולה, לאדון שלה.
אני, ולא רק, קורא לזה בדסם.
יש פה רבים, וטובים (יש בהם טובים ממש, שלא נתבלבל), שלא מבינים את זה בכלל. אולי מעולם לא קיבלו נשמה לידיהם, אבל לגמרי ממש. אולי לא מסרו את נשמתם לאף אחד, לגמרי ממש.
***
אני קורא לכם לצפות, אתם הזרים. מה קורה לזוג בדסמי שנפרד, אחרי יחסים עמוקים כאלה, אפילו אם הם נמשכו רק חצי שנה. תראו מה קורה לנשמה של אדון, אחרי שנפרד מסאבית שלו. מה קורה לו כשרואה אותה מרכינה את ראשה לאדון חדש. מה קורה לסאבית, שנפרדה מאדון, איזו התרסקות שמפזרת פיסות עור מדממות, על כל הסביבה.
אני קורא לכם לצפות, הרבה שנים אחרי סיום קשר שכזה, איך סאבית אקסית, מרכינה את ראשה, בפני אדונה מלפני שנים, כשזה פוסע לידה. אני מזמין אתכם לצפות, איך אדון, עוקב בעיניו בדריכות, אחרי הסאבית שממנה נפרד לפני שנים.
אולי, כולי תקווה לפחות, שזה יבהיר לכם, כמה עמוק זה הבדסם הזה, אצלם. כמה עמוק בנשמה, טמונים חפורים להם השורשים של בן זוגם בקשר שכזה.
***
זה בדסם פה. לא אצל כולם, אפילו לא אצל רובם. אבל אצל אלה שכן, זה עמוק הבדסם הזה, כל כך עמוק, שלא יאומן בכלל.
זה לא משחק קינקי, בגדר הנה אני מתכופפת ואתה נותן לי פלאסק בטוסיק.
זה חיבור עמוק של נשמות, הכי עמוק שראיתי מעולם.
זה קדוש החיבור הזה, הקולר הזה, השייכות הזאת.
הנסיון להסביר לאותם Weekend Riders (שם רשום-טביאס), על אותה קדושה, נידון כנראה לכישלון מוחץ.
זר לא יבין זאת.
מי שעומד לו מהצד, ומבין, או שלא מבין, ומעז לטנף עם מקלדתו המלוכלכת, יופי שכזה, קדושה שכזו, רק בוז תהומי יש לי אליו. אני לא צריך שום צו מבית משפט, או איזה ספר חוקים לא כתוב ועלום, בכדי לחוש את אותו בוז.
בוז בוז בוז
פרסמתי גם באלפוני. לפוסט שמה.
לפני 17 שנים. 17 באוגוסט 2007 בשעה 8:51
