שיחה, רעיונות וחלומות נשגבים.
***
הי(ת)ה לנו ביקור(ת) של המורה, מאלף, גם עם תף וגם בלי. אחת כזו, איך לומר, זאבה לגמרי לא אפורה.
השיחה נסובה, לכתיבה ספרותית, ולתרגילים של הנפש והנשמה.
שאלתי אותה, איך אני כותב לדעתה ?
ענתה לי, מלא תשוקה, אבל לגמרי לא ספרותי.
תמיד שנאתי את המורה לספרות, הפעם לא.
קראתי פה מספר כותבים מוכשרים, ומבלי לדעת לפרוט למה ואיך, ברור לי ההבדל. הם כותבים יפה, הרבה יותר יפה. זה לא שהעברית שלי קלוקלת, זה לא שאין לי מה לומר, זה רק שהם יודעים לומר את שלהם, באופן כל כך מקסים, שלי אין בו מושג, או חפץ.
אין לי חפץ ? ... אולי כן ?
חשבתי לעצמי, אולי הכללים הללו, היבשים, הטכניקה המושלמת, עלולים לפגוע בתשוקה ?
בעצם, אני לא חושב ככה, לא באמת. הרי גם בכדי לצייר, צריך ללמוד כיצד לצבוע על בד. עדיין, כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שם כלוא ?
עולם מוזר,
איך אמר ידידי, (על שיחות מסנג'ר), שיחה בעצימות נמוכה. הכה אותי בתדהמה. בעצם הרי, השיחה פה בעצימות כל כך גבוהה.
***
מוכרים פה בבדסם, רעיון כל כך מוזר, עם ניגודיות כל כך קשה.
עושים שימוש כל כך תמוה,
בכאב, כדי להרגיש הנאה,
בעיוורון, כדי לראות,
בהשפלה, כדי לחוש גאווה,
בהכנעה, כדי להיות זקופים,
בריתוק, כדי להיות חופשים,
עוצרים חושים, כדי לחוש ריגושים.
ברגישות, לא בכדי לפגוע,
בחלומות, כדי לחיות במציאות,
ברעב לקבל, כזה עצום ורב, כדי לקחת,
בצורך לתת, כדי לקבל בכלל, מי ישמע.
כדי לבוא מטוב, עושים פה כל כך הרבה רע,
עיסוק באפל, כדי לראות בהיר נורא,
מורחים את הבד בשחור, כדי לראות לבן.
***
כתבתי יותר מדי, לא רק הפעם, לא רק כאן. קורא שוב ושוב, הטקסט נראה לי כל כך מבולבל. לבטח שוב אני לא ספרותי.
מה תגיד המורה ? מה יגידו ?
למה זה חשוב בעצם, מה יגידו ?
בטח שחשוב, שהרי אחרת, למה אני כותב בכלל ?
אומרים, שאם כמה וכמה אנשים אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון.
אני לא שיכור.
הפעם, ולא רק, זה לא אני המבולבל, זה רק נראה ככה.
***
כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שם בכלוב ?
זהו שבכלל לא צריך, זה רק המסר שהתבלבל לו, פה ושם.
לפני 17 שנים. 23 באוגוסט 2007 בשעה 0:21
