הנוף בסוואנה שלי

טוב נו. ברוח הפוסט הקודם, החלטתי להוציא פוסט חיפוש שלי העוסק באותו נושא. 20-30 הבנתי כבר שזה לא טוב. רוצה לדון פה, בכמה סאביות בעצם אני רוצה לקבל, לאחר מבחני קבלה קשים ביותר, בסופו של דבר.
אני אתחיל הפוך. נתחיל מסשנים, כי אני אוהב נורא. אני הייתי רוצה לעשות נגיד, 4 סשנים בשבוע. קיבלתי המלצות שהכי טוב לה לסאבית, הכלבה, הזונה הזו, מי שלא תהיינה, רק פעם בשבוע סשן. אחרת היא לא באה רעבה מספיק, מכל מיני סיבות שונות ומשונות, שזה לא המקום לעסוק בעניין זה. היות ואני רוצה 4 סשנים בשבוע, מתבקשת כמות נדרשת של 4 סאביות. נאה לכל הדעות.
אני גם מדמיין את עצמי נכנס עם ההרמון הזה למועדון, ו.......... טוב נו, זה גם נושא, שלא זה הזמן לעסוק בו. אני אמשיך עם הקו הזה ונראה למה נגיע פה.
אני גם הייתי מעוניין, לשוחח עם כל אחת מהרמון הסאביות שלי, לפחות פעם ביומיים שעה. אני מניח, שאני רוצה להקצות לעניין הזה של ההרמון שלי, מקסימום של שעתיים ביום. יש לי עוד דברים בחיים חוץ מהכלבות האלה. זה גם מסתדר, 4 סאביות, כל יום 2 משוחחות איתי, שעה כל אחת, מסתדר פיקס. אני מתחיל להשתכנע פה, ש-4 זה המספר שלי.
יש עניין נוסף, שמסתבר, שלסאביות נוטים להיות משברים בחייהן, ואלה לצערי, מנסיוני, די תכופים. בזמן משברים אלה, ברור שאותן סאביות פונות, לכתובת האולטימטיבית לפניות שכאלה, לאדונן. ומי אם לא אני, במקרה זה. מסתבר שהמשברים הללו, תופסים נפח זמן, לא מועט. ולכן, אני אצמצם מעט את כמות הסאביות, לכמות שתאפשר זמן חירום כזה, נגיד פעם ביומיים שעה. מה שמחייב אותי לצמצם באחת, את כמות החמודות הללו. אויש, דואב ליבי עקב תחושת ההחמצה, של אותה סאבית רביעית. אבל אין מה לעשות. נשארנו עם 3, וזה כנראה המספר שלי.
אבל רגע, אני מתחלף בכלל, נזכרתי פתאום, ואני רוצה גם סשנים בתור נשלט. חייבים לפנות מקום לדומית. ומסתבר, שגם אלה, לא עלינו, דורשות לשוחח עם הסאבים שלהן. אוףףףףףף. נו באמת. הנה הלכה עוד סאבית. נשארתי עם 2. וליבי כבר כולו חטטים חטטים, מעצם האובדן, והכאב המתלווה לו.
ובניגוד לטבע הגברי, העשוי ללא חת, מסתבר שהדומיות קורצו מחומר שונה לחלוטין, וגם הן, יש להן משברים, וגם הן, זקוקות לי, לסאב שלהן, שאהיה עבורן במשברים אלה. שהרי הן מרכז העולם בכלל, כך מסתבר. ומי אם לא אני אהיה שם עבורן. שיט, הנה הלכה עוד סאבית. אז מה נשארתי רק עם סאבית אחת בסוף מכל העניין הזה. וגם דומית בעצם, אבל היא לא שלי בכלל, אני שלה. אז זה לא נחשב בהרמון שלי.
בקיצור בנות, מצטער לומר לכן, למרות ההענות הגדולה והמרגשת, יש לי מקום בחיים, רק לסאבית אחת. למרות שבתחילת דיון זה, נראה היה שמצב הרמוני, הרבה יותר אופטימי, ומשובח בהרבה.
שלא תטעו, ותחשבו ולו לרגע, שאני מונוגמי, לא עלינו. פשוט אין לי זמן. מצטער. זמני הקצוב, מתוכנן בקפידה, ואיני מתכוון לסטות, ולו במאום מהתיכנון הקפדני, אותו כפיתי על עצמי, עקב היותי דום עוצמתי, ובעל הרמון, שמכבד את עצמו, ואת הרמונו.