החזרנו את הילדים, חזרנו הביתה. התיישבתי בכיסא שלי ליד המחשב. היא שאלה אותי, אם אני רוצה שהיא תחליף לי את הנעליים. עניתי שכן. הגשתי לה את רגלי. היא ירדה אל הריצפה, ישובה שמה, כורעת. לקחה רגל אחר רגל שלי, הורידה את הנעליים, את הגרביים, והתחילה לבדוק מה קורה עם העור היבש שעל כפות רגלי, שקודם לכן, מרחה עליו משחות, פעמיים כבר. מלטפת לי את כפות הרגליים, גולשת קצת למעלה הרגליים, מנשקת ברוך אינסופי, עם כוונה טהורה כזו, מרפרפת עם השפתיים, מלקקת את אצבעות רגלי, מעסה אותן. הכל בכוונה כל כך גדולה, בכל כך הרבה מסירות, בכל כך הרבה רוך, אהבה, והתמסרות, לתענוג שלי. היא ראתה אצלי מבט נוקשה משהו, שאלה מה קורה לי, עניתי לה, שזה קשה להנות כל כך הרבה, שזה לא פשוט בכלל. היא חייכה. אמרה שהיא שמחה לעשות לי טוב כל כך. עניתי לה שאין לה מושג כמה. ליטפתי לה את השיער, ברוך, נישקתי אותה במצח, ואמרתי לה, שאין לה מושג כמה טוב היא עושה לי. כמה מאושר היא עושה אותי. היא גרבה לי את הגרביים, בדיוק כמו שאני אוהב, שהגרב מתוחה ככה, בלי קפלים. הלכתי לקנח את האף במקלחת, ואחרי כדקה חזרתי, היא בכתה. שאלתי אותה למה היא בוכה, היא ענתה לי, שבגלל שהיא מצליחה לעשות אותי כל כך מאושר, לגרום לי כל כך הרבה טוב. שזה מציף אותה, שהיא כל כך מאושרת, שהיא בוכה מרוב אושר.
הוא מאמה, אבל ממש לגמרי.
קדוש קדוש קדוש, מלוא כל הארץ כבודו.
היא עושה לי כל כך טוב הזונה הזו, שאני פשוט מעריץ אותה. על היכולת שלה לעשות לי ככה, על מה שהיא. על הטוסיק שלה, הרגליים, הציצי, הכוס, על המבט החודר שלה, על איך שהיא יכולה לזיין אותי עם סטראפ און, ומייד לאחר מכן, לחזור למקום שלה. על איך שהיא מקבלת את הפוליגמיה שלי, את הפוסט הקודם שלי, על איך שאנחנו מדברים בגלוי על הכל. על איך שהיא פוליגמית בעצמה. על איך שהיא אוהבת בלגן, ועושה שיקרה. על היכולת שלה להתמסר, על איך שהיא סאבית שלי, על איך שהיא מתמסרת לכל רצונותי. על זה שהיא אנוצקה בלגנוצקה, שלי, ורק שלי, כל כך לגמרי, שבא לי לצעוק.
הו מאמה לגמרי.
כל שנותר להבין, זה למה בעצם כתבתי את כל זה בגוף שלישי, ולא מיענתי את זה אליה. כי חוץ מזה אני כל כך מאושר, שזה כואב לי בלב, אבל ממש נורא.
תודה לך הגננת, אני אוהב אותך. עד לכוכבים ובחזרה. כל כך הרבה, שזה נורא בכלל.
***
תוספת מאוחרת: אני רואה אותה קוראת את הפוסט הזה, והדמעות פשוט זולגות לה מהעיניים.
הוא מאמה, לגמרי.
נה נה בננה.
לפני 17 שנים. 15 במרץ 2007 בשעה 19:30