הגננת אמרה לי לפני כמה ימים, שבשום מקום אף אחד לא כותב על זה שגם הסאבית מחנכת את האדון שלה. שגם היא אחראית, ולא מעט, על הכיוון אליו הולך הקשר. שאלה אותי מה אני חושב על זה. עניתי שזה ברור שזה ככה. זה אמנם נכון שלמאסטר יש יותר אחריות, אבל תפקידה של הסאבית שמה לגמרי חשוב ואי אפשר לבטל אותו בכלל בכלל.
נתקלתי במקרים, לא מועטים בכלל, שבהם הסאביות מצליחות, לנתב את הקשר רבות מאד, להשפיע וממש המון. הן משתמשות ברכות ובהתמסרות שלהן, בכדי להשפיע.
הן מחנכות את המאסטרים שלהן, בעזרת שליטה מלמטה, על המזו. שליטה מלמטה זו לא מילה גסה בעיני.
למשל, סאבית שבמכתב יומי, מספרת על רצונותיה, בעצם מנתבת את הקשר למקום ההוא. שהרי, כל מאסטר טוב, מתחשב ברצונותיה של הסאבית שלו, וכמובן מתאמץ לתת לה את מה שהיא שצריכה.
נתקלתי במקרים, שבעזרת אותה התמסרות נעלית, סאביות סחטו את לשד העצמות של המאסטר שלהן. עד כדי שהותירו אותו, תשוש ושבע עמל, נטול אנרגיות, ומתמסר לרצון הסאבית שלו, הרבה יותר מאשר אותה סאבית מתמסרת אליו.
ראיתי גם מקרים, בהם הסאב/ית גידלו את המאסטר/ית שלהם/ן למקום מתעלל. מהמקום של הצורך שלהם/ן ביחסים שכאלה. והם/ן הצליחו כל כך, שלאחר מכן, בקושי ניתן לשים לב, שזה לא המאסטר/ית אשמ/ה כמעט בכלל בכלל, בתוצאות הרות האסון שאליהם הגיעו.
רוצה לשתף, שבתחילת היחסים שלי עם הגננת, היא ניסתה למשוך למקום של סאדיזם נפשי. אני הצלחתי לא לתת לה, אבל בקלי קלות יכולתי גם להכשל באותה מידה. מזל שלא נכשלתי.
טפו טפו טפו. חמסה חמסה. מלח מים, מלח מים.
אלו היו שישים שניות על אחריות סאבית.
לנוחותכם, פתחתי גם בתור שירשור באלפוני. לשירשור.
לפני 17 שנים. 21 ביולי 2007 בשעה 9:21
