ז'קי ומומו מהתקווה

מעבר לכייף שאני מרגיש כשאני מתפרע בכתיבתם של מומו וז'קי מהתקווה, שלשום בלילה התחלתי לכתוב משהו שאין לי מושג אם אמשיך, לאן זה יתקדם וכו'. אבל בא לי לפרסם את זה, אפילו אם אנ'לא יודע אם זה יהיה בדסמי.

אם זה יהפוך לספר הוא ייקרא "אחרי עשרים שנה".

תיהנו.

2010
כשאת רוקדת איתי, לחי אל לחי, אני נושם את ריח השיער המתולתל שלך, שמתערבבים בו ריחו של השמפו המשובח עם הסיגריות בטעם מנטה. בשעת הריקוד אני מתכופף אלייך, מרגיש את הגב מתעגל כדי להשוות בינינו את הגבהים. בדירה שלי במרכז העיר יש שני חדרים בהם אנחנו רוקדים, מחייכים. אני מנשק את הכתף שאני חושף בך מתחת לשיער הצבוע בלונד. את גונחת.
אני אוהב את האנחות שלך. אוהב לשמוע את הגרגור הופך לגניחה שמתעצמת לצעקת עונג כשאני בתוכך.
כשאני שוכב איתך אני מרגיש שלם.

בחלוף עשרים שנים אני קורא את המילים שכתבתי לך אז ושמרתי לי לעותק. אנחנו כבר לא רוקדים. אני עוד מדבר אלייך, בדרך כלל במילים שאני כותב, לפעמים בקול. אולי את נשואה היום, אולי הפכת למרפאה. אם היית הופכת לסופרת הייתי קורא בוודאי את ספרייך. אני רוצה לחשוב שטוב לך, שאת מאושרת.
בעוד שלושה ימים אשתחרר מהתא בו ביליתי את תשע עשרה השנים האחרונות, ובגיל ארבעים וחמש, אפסע שוב בצעדים ראשונים על אדמה חופשייה.
עשרים שנים אחורה הייתי עוד גבר מאוהב שמאושר בחייו. במשך היום עבדתי בשיפוצים, בלילה לפעמים הופעתי עם להקת הרוק שהקמתי לי. את שאר הזמן ביליתי איתך.
יש לי שלושה ימים כדי לספר את הסיפור שלנו. אחריהם הוא יסתיים. כשאצא מפה, אשאיר אותך ואת הזיכרונות בתא הזה, כדי להתחיל מחדש.
אין בי חרטות או תחושה של פספוס. נאמנה להבטחתך שלא תצאי לי מהראש, גם לאחר שאסרתי עלייך לבוא לפה - ליווית את מחשבתי לאורך כל שנות המאסר. התמונות שלך היו תלויות על הקיר שממול לחלון המסורג. בלילה, אחרי כיבוי אורות, הייתי מביט בהן לאור הירח.
כדי להירדם, הייתי מדמיין לעצמי שאת חבוקה בזרועותיי. גבך צמוד לבטני, ראשך על זרועי ואני מנשק את עורפך ומעביר בך צמרמורות של עונג עד שאת נרדמת. כשהרגשתי בזין שמתקשח, דמיינתי אותי חודר אלייך בשנתך, מענג אותה אל אנחות החשק. אז הייתי מאונן ונרדם איתך.
בעוד שלושה ימי כתיבה אכנס לבאר עלום, לבוש בג'ינס ובחולצת הטריקו האחרונה שנתת לי אז. על בירה קרה אסקור את היושבים ואחפש את זו שבודד לה בלילה. עשרים שנה לא נגעתי באישה מלבדך וכדי לגעת בך, הייתי מעצב את השמיכה בדמותך. 7,300 לילות ישנתי מחבק אותך בדמיוני, מנסה לא לחשוב על הגבר שאולי מסעיר אותך באותו הלילה.
בעוד שלושה לילות אישן עם אחרת לאחר שאחגוג שוב את החיבור שבין הגבר לאישה. אני נשבע שאנסה לא לחשוב עלייך כשאהיה בתוכה. אני נשבע למחות מזיכרוני את מגע שפתייך, את רכותן כשהן נפתחות אל שלי.
לפני תשע עשרה שנים דרשתי ממך ללכת ולבנות לך חיים חדשים. אני נשבע שלא אחריד את שלוותך עכשיו.


1988
אני אוהב להיות זה שמסביבו מתאספים כולם במסיבה. ההוא שדוחפים לו ת'גיטרה ליד וצועקים לו תשיר, באמא שלך. זה עוזר עם הבנות. אין מצב שאחרי כמה שירים אני לא אמצא את עצמי עם איזו כוסית באמצע זיון באיזה חדר בדירה. הבנות קרועות על הקטע של האמן המיוסר. ההוא ששר שירי אהבה לאהובה שהוא עוד לא מכיר. ככה הן יכולות לדמיין שכתבתי את השיר הזה להן.
תמיד אני משחק אותה כאילו לא באמת בא לי לשיר עכשיו. נותן להם לבקש, ל'תחנן. תמיד אני מסכים אחרי שאיזו כוסית מצטרפת לבקשות. סביר להניח שאיתה אני אגמור ת'לילה. ככה זה, כל אחד והשיטות שלו לתפוס זיון.
היום הייתה אחת שהצטרפה לבקשות. הכוסית של הלייף עם שיער שחור ארוך חלק, שאיך שראיתי אותו, דמיינתי איך אני תופס לה אותו כשאני מזיין אותה מאחורה. ראיתי על העיניים שלה שבא עליי באותה המידה, אבל בינתיים תפסה לי ת'מבט אחת שישבה קצת רצינית בצד, ובפעם הראשונה מאז שאני שר, הרגשתי שהמילים מתלבשות לא רק אצלה בלב אלא גם אצלי.
אני קולט שאני שר ומסתכל עליה, והיא לפעמים עוצמת ת'עיניים, זזה כזה עם כל הגוף לפי הקצב בישיבה, וכשהיא פותחת ת'עיניים המבט שלה אומר לי שהלילה זה לא אני שהולך לזיין, זותי היא שרוצה. אני שר לה מילים של תשוקה והעיניים שלי על השדיים שלה שמראים לי ת'חריץ ביניהם. כשהיא זזה אני רואה ת'בשר הלבן שלהם קופץ ומקפיץ לי ת'נשמה.
תשתה, אני אומר לעצמי, אתה כבר יודע שההיא עם השיער החלק אבודה לך.
אני שותה ושר, מנגן עם הזין והלב. אני רוצה אותה.
כשתבואי היום ריחנית ותוססת
אלגום משפתייך אנחות של ערגה
אכתיר את יופייך לשולט ביצריי
ואחליק את קמטיי התוגה
במגע שאוהב.
החבר'ה מוחאים כפיים, מתלהבים. יאללה די, אני אומר וכל מה שבא לי זה לתפוס איתה דיבור. אבל עוד לפני שאני מספיק לשים ת'גיטרה במקום היא כבר לידי.
ראיתי על מה חשבת, היא אומרת לי. ואם ראית? אני שואל. אם חשבת את מה שראיתי שאתה חושב ואת מה שאני יודעת שאני חשבתי, כדאי שנתחפף, היא עונה לי.
שתי דקות ואנחנו על האופנוע שלי טסים לכיוון הבית שלה. אני מרגיש אותה פותחת את הרגליים מספיק כדי שהחום של הכוס שלה יתחכך לי בתחת. הידיים שלה נכנסות מתחת לחולצה שלי, מלטפות לי ת'בטן. אם אנחנו לא עושים תאונה, זה רק בגלל שכל הנסיעה לוקחת חמש דקות.
במעלית שנינו משתחררים מהחולצות. שלוש בלילה ולא אכפת לנו אם יהיה איזה שכן שיציץ. כל מה שאני רוצה זה לגעת בגוף שלה.


2010
בגלל שיצא לי בכלא שם של אחד שלא מתקרב לאחוריים של אסירים אחרים ושיותר עדיף להתרחק משלו, ובגלל שעם המראה והנטיות של יוסי, היה ברור שמהר מאוד החבר'ה ירצו לבדוק מקרוב את יכולת התרחבות החור שלו, צירפו אותו לתא שלי בחמש השנים האחרונות.
במסגרת תכנית השיקום שלי, הצטרפתי שנה קודם לכן לקורס בתכנות מחשבים ובבניית אתרים. יוסי, שישב על פריצה לרשתות הבנקים בארץ ובחו"ל ועל פריצה לפנטגון, השלים לי ת'השכלה.
אל תהיה מפגר, הוא אמר לי, נכון שפה מלמדים אותך מקצוע מכובד, אבל ת'ידע שאני נותן לך יקנו ממך בהרבה יותר כסף. אתה לא צריך להשתמש בו כדי לגנוב, אתה צריך להשתמש בו כדי להשיג ידע. כל מי שרוצה לגנוב מידע על המתחרים שלו יחפש אותך. החכמה היא לא להשאיר עקבות. אתה בעצם פורץ שלא למטרת גניבה.
אנ'לא באמת טיפוס פלילי, הסברתי ליוסי שהסתכל עליי כאילו נפלתי מכוכב אחר. אין דבר כזה טיפוס פלילי, הוא הסביר בסבלנות שלא הייתה אופיינית לו, אין אדם שלא עבר בשלב כזה או אחר על החוק. מספיק לחנות לרגע על אדום לבן כדי לבצע עבירה. השאלה היא רק אם אתה מהאהבלים שמבצעים עבירות בטעות ומשלמים עליהן, או שאתה מבצע עבירות בחכמה ולא נתפס.
ואללה? שאלתי, אז איך זה שאתה פה איתי?
אתה לא יודע מה זה גבר חרמן? הוא ענה, דפקו לי פרטייה. האקרים הם בני זונות קנאים, שלא יכולים לסבול שמישהו יותר טוב מהם. ותאמין לי שהייתי יותר טוב מכולם. מגיל עשר אני חורש ת'רשת. המתחרים שלי השתמשו בפיתוי בשביל להפיל אותי. הביאו לי ילד בן עשרים שדוד של מיכאלאנג'לו נראה מה זה עלוב לידו. אחרי שבוע אתו במיטה הוא כבר ידע על כל העבודות שלי מהשנה האחרונה. ברגע שהוא העתיק את החומר, לא הייתה להם בעיה לשתול אותי כאן.
השתכנעתי.
המחשב בספריה של הכלא חסום ליציאה לאתרים "לא חינוכיים" או לכאלה שאסירים ינצלו כדי לפגוע בחברה. אבל ליוסי לא הייתה בעיה לעקוף את ההגנות במחשב. כך יצא שבמסווה של הפקת עיתון הכלא, למדתי מקצוע שאמור להיות לי מכניס. יוסי שקבור כאן לעוד שלוש שנים, נתן לי גם טלפונים של אנשי קשר שבעזרתם אוכל להתחיל לעבוד כשאצא מפה.
היה ברור שהוא קצת מאוהב בי, סך הכול הלכתי הרבה מכות כדי שהחרמנים יבינו שיש לו גב ששומר עליו. כולם חשבו שהוא הזונה הפרטית שלי וכלפי חוץ שיחקנו את זה שאני הגבר הקנאי שמוכן לרצוח ת'מניאק שישים יד על הנקבה שלו. אבל ההסכם בינינו היה, שאת התשוקות שלו הוא שומר לסבון במקלחות ושאותי הוא רק מלמד.
עכשיו כשאני כותב אני יודע שהוא מודאג. הוא לא יודע מה יקרה לו כשאלך מפה. אתמול בלילה הוא בכה פתאום. זו הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה. ירדתי מהמיטה שלי ונשכבתי על שלו, לידו, כדי לחבק אותו. שבר לי ת'לב לשמוע ת'בכי המפוחד שלו. ליטפתי לו ת'שיער והרגשתי איך הוא נצמד עם כל הגוף שלו אליי כדי לקבל ביטחון.
אני לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום לא שינה לי שהוא גבר. הוא היה פשוט אישה בגוף של גבר שפחדה.
הרגשתי איך מהבכי מתחילות להשתחרר לו נשיקות כאלה קטנות על הצוואר שלי ועל החזה. ברגע הראשון הרחקתי אותו אבל הוא ניצמד כמו ילד בחיבוק שלו. ואחרי כמה דקות הרגשתי שנגד רצוני אני מתחיל להגיב למגע שלו.
עצמתי עיניים. לא רציתי לראות את הפנים שלו, רק להרגיש איך השפתיים שלו נפשקות רכות מול שלי. לא יכולתי לדמיין אותך באותה הסיטואציה, רק להרגיש בפעם הראשונה בעשרים שנים גוף אחר מלבדי שנוגע בי.
כשסובבתי אותו נכנסתי אליו באותה העדינות בה הייתי נכנס אלייך פעם. לא רציתי להכאיב לו או לפצוע אותו, רציתי להגיד לו שגם אם שנינו גברים, וגם אם אני לא הומו ואפילו לא דו, אני אוהב אותו. לא זיינתי אותו. בפעם הראשונה בה שכבתי עם גבר בחיי, עשיתי איתו אהבה. אחר כך נרדמנו כשאני מחבק אותו והוא, כמו ילד, נצמד אליי.

לפרק הבא: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43105&blog_id=14011