אחריך אל תביט ובמופלא אל תציץ

"נד נד, נד נד
רד, עלה, עלה ורד
מי למעלה, מי למטה ?
רק אני, אני ואתה"

שיר המתחלפים האידאלי.

אבל ביאליק בכלל כתב "מה למעלה מה למטה".

יש מישהו, ש"אסר" על "הילדים" לשאול "מה" אלא "מי". כן. כדי שלא ירגישו בודדים. שינה להם את החשיבה. למה לשאול שאלות קשות בגן. הפתרון לבדידות תמיד משום מה מצוי ונמצא ב"מי". אבל ביאליק, כמו תמיד, ידע שהפתרון מצוי ב"מה". לעמוד מול ה"מה" זה הקושי.

מכל הבלוגים שאני קורא כאן, זה של אושה נוגע לליבי מאד. עד כאב. שם, אצל אושה, ברגישות מדהימה, היא שואלת כל רגע בעצם, "מה למטה". ועולם שלם יש לה שם - "אושה לנד" היא קוראת לו. כן, אושה הזו ממש מרגישה איך העולם האמיתי, זה של סודות הקיום, נמצא בפערים שלה:
ZOON IN ZOOM OUT , שם נמצאת אושה לנד שלה, בתהליך הפוקוס עצמו, בזמן הכיוונון - אותו הרגע שמי שלא מציץ באמת, ברגישות, באומץ, חושב שדווקא אז לא רואים כלום.

ואושה מציצה.

ואני שואל את עצמי, ומתייסר, "מה למעלה"? הלוואי שהיו לי מילים של אושה, כדי לתאר את העולם שנמצא בפער שלי.

ולמה הפתרון של ביאליק הוא רק "אני ואתה". זה לא שלא היו לביאליק מילים.

צריך לחשוב על זה.