אושה לנד

לא זוכרת איך התחיל כל הענין. אם תרצו אפשפש בהודעות ואולי אדווח
אבל מפה לשם, משם לפה, לבקשתו של התוכי פינטזתי עליו קצת... :

נכנס הביתה לאחר יום עבודה מפרך. מוצא אותי כהרגלי במחשב.
מתיישב במקומי ועורכים שיחת חולין שיגרתית שלאחריה משתנה נימת קולו והוא שולח אותי למקלחת.
בא לו לשחק היום? אני שואלת בלב וכאילו קרא את מחשבותי מורה לי להתיפייף ולהיות מוכנה תוך שעה.
זה חדש...

מנסה לשאול, לגשש אבל הוא בונקר.
לא מגלה אף פרט, רק מורה לי ללבוש את החזיה ההיא שהוא אוהב והחוטיני התואם.
תוך שעה אני כבר במכונית, מתה מסקרנות. לאן לעזאזל הוא לוקח אותי? לכיוון ת"א מסתבר...
בטח נפגשים עם הונילים באיזה מקום. שיהיה... אבל למה זה סוד? ממתי הוא מארגן לי הפתעות כאלו?

הרחובות מתפתלים וגם אני בכיסא. לפתע אזור מוכר, הייתי פה בעבר. הלב מתחיל לדפוק.
מרגיעה את עצמי– כולה עשה לי הפתעה, אנחנו פשוט נשב עם חברים, מענין אם נהיה רק ארבעתנו.
אוחז בידי ומוביל אותי לבנין, עולים במדרגות מה שנראה כנצח. דופקים על הדלת ומולנו ניצבת המארחת הבלונדינית הסקסית.
לאחר החיבוקים והנשיקות מתמקמים בסלון המואר כולו באור נרות (בלי ברחשים).

היכן התוכי? אני שואלת ונענת בשתיקה רועמת.
מה הולך פה היום? הוא פונה אלי בקול הסמכותי שלו ובשלווה מסביר לי.
"היום את הולכת להגשים את אחת הפנטזיות שלך.
אני כאן, לא הולך לשום מקום אבל במהלך הערב את שלו"
מה?????????
"מה זאת אומרת?"
"בדיוק מה ששמעת כלבונת שלי. היום אני נותן לך רשות להישלט ע"י אחר"
כולי רועדת.. לא דיברנו על זה, אמרנו מתישהו.. בעתיד.. ככה בהפתעה?

הוא מבחין במצוקתי ונותן לי חיבוק אוהב אך מחליט שהדרך הכי טובה להרגיעי היא להזכיר לי את הזונה שהנני.
"בואי כלבה, שבי על הריצפה לידי" שולח יד חמה לעבר המחשוף שלי ואומר "תני גם למישהו אחר להנות מהם". החששות מפנות עצמן לטובת הרטיבות...
כך במשך דקות ארוכות הם משוחחים בינהם.
לתוכי אין זכר ואני על הריצפה עם ידו של אדוני דחופה לי עמוק בין השדיים, מלטפת, צובטת את הפטמות.
שומעת את המילים אך לא מקשיבה למשמעותם, נכנסת לעולם משלי...
לפתע דלת הדירה נפתחת ואתה ניכנס לסלון. ראשי מוסט אליך ומרגישה את לחיי מאדימות.

אדוני קם ממקומו ופונה אליך בדברים. "הנה היא הכלבה, אתה מוזמן להשתמש בה, רק החזר אותה בריאה ושלמה כי היא רכוש יקר"
"לך היא אמנם יקרה, אבל אני עוד לא גיליתי את ערכה" אתה אומר בבוז. "איכפת לך שאבדוק אותה קצת?"
"כולה שלך" עונה אדוני.
מסמן לי בתנועת ראש לקום ולעמוד מולך. "יותר מידי בגדים, איך אפשר לראות ככה משהו? תורידי"
טוב.. בקשה הגיונית אני מניחה.. מתחילה באיטיות להוריד את הבגדים ואתה מסתכל בי חסר סבלנות.
לבסוף ניצבת מולך, ומולם רק עם אותה חזיה וחוטיני שבחר אדוני,
אותה חזיה שחורה עם ריקמה ורודה שמחזיקה לי את השדיים כל כך יפה. לפחות יש לו טעם טוב
מסתובב סביב, בוחן, יודעת שרואה את כל השומנים, כל כתם, כל צלקת. כולי במתח –
הרי יש מצב שיגעל ויחזיר את הסחורה...

"סביר" אתה אומר ואני נושמת לרווחה. "למרות החסרונות היא מפצה בנכסים אחרים".
כולכם מגחכים וראשי מוטה מטה במבוכה.
"אבל זה לא מספיק, חשובים גם הביצועים שלה. אני צריך לדעת אם יש לה פוטנציאל.
לא מתאימה לי כלבה שרק מתבכיינת ומייללת על כל כאב קטן"
אז עכשיו הוא יצליף בי! חושבת לעצמי, איזה כייף!
אבל בניגוד לתחזיותי אתה מתיישב על הספה ומורה לכלבה השניה להתחיל בעבודה.
טוב, גם זה הולך, למה לא? נעשה לשני הגברברים שואו קצר.

היא אוחזת בי, קושרת את ידי ומתחילה להצליף. בהתחלה בעדינות אך בהדרגה מגבירה את העוצמה.
וזה כואב עד שאני לא יודעת אם התחת שלי יותר אדום או יותר גדול. עם כל הצלפה, כל מהלומה אני נכנסת לעולם משלי.
מתענגת על הכאב ורק ברקע שומעת אתכם משוחחים, משהו על הוידאו, על תוכנה מתאימה...
"זה נמצא אצל השכן מלמעלה, רוצה לראות?" אתה שואל אותו "הכלבה יכולה להביא"
"למה לא" הוא עונה והיא מתכוננת לצאת. "לא את" אתה אומר לה "הכלבה השניה".

מה?? אני פותחת זוג עיניים בתמיהה. "קדימה תשחררי אותה, שתעלה כמו שהיא ותיקח ממנו את הסרט,
נראה אם היא גם יעילה וחסרת בושה כמו שאני חושב..."
אני כולי בסטרס אך אדוני מסמן לי שזה בסדר. נרגעת קצת ושמחה שלפחות ההצלפות שחררו לי את העכבות.
אני יוצאת מפתח הדירה לחדר המדרגות. מזל שזה בנין קטן ללא הרבה תנועה.
עולה במהרה לקומה הבאה ודופקת בהיסוס על הדלת.
הלוואי ולא יהיה בבית. הלוואי, הלוואי.
לצערי שומעת את רעש המנעול ולאחר זמן שנראה כנצח נפתחת הדלת ומולי עומד בחור צעיר והמום.

"הי.. אנ-י, אני, אני..." (מה לעזאזל אני?) "דן שלח אותי!"
"אה... דן. טוב שניה, כבר חוזר" מגיש לי את הסרט האמור ומגניב מבטח לעבר החזה שלי.
רואה אותו מסמיק ומתמלאת בגאווה. ככה אוהבת אותם – לוטשי עיניים חרמנים.
נפרדת ממנו לשלום וחוזרת במהרה לדירה. שיואו, ברוך שפטרנו!

"אמיצה הכלבה הזו! בואו נראה אם גם רטובה..."
אתה ניגש אלי, מסיט את התחתון ומחדיר אצבע באופן קליני למדי. האצבע רטובה כהוגן (לא היה לי ספק)
ואתה מוביל אותה אל פי.
פותחת את שפתותי בכוונה לטעום את עצמי ועוד יותר את אצבעך אבל בשניה האחרונה אתה מושך אותה ומכניס אותה לפיך.
"מממ.. טעים"
"כדאי לך גם לטעום את הפטמות שלה אחרי אורגזמה" אני שומעת את אדוני אומר.
"באמת? אם כך חייבים לנסות. לפחות תהיה תועלת בלהגמיר את הזונה הזו..."

"אבל קודם, הבטחתי לך לראות את הוידאו, בואו לאולפן"
קמים ומתחילים ללכת לכיוון החדר וגם אני.
"מה את באה איתנו? מישהו דיבר אליך?
"אמרת תבואו לא?" אני עונה
"אוי, כמה שאת כלבה טיפשה... את לא יודעת כלבות הולכות על 4?"
כולכם עומדים ומביטים בי ואני נאלצת למחול על כבודי ולרדת על 4.
זוחלת אחריכם, לוקח לי זמן, הברכיים כואבות.
שנכנסת לחדר אתם כבר ישובים מול המחשב ואני לא מוצאת את עצמי.
הסרט מתחיל אבל אני ממקומי הנמוך לא מצליחה לראות כלום. שומעת את צחוקכם.

עומדת על ברכיי, רגלים טיפה מפוסקות וללא הזהרה מוקדמת, בלי משים בכלל, אתה שולח את רגלך היחפה לעברי.
התחתון מוסט הצידה והבוהן שלך נרטבת ממיצי.
שלושתכם שקועים בסרט, לא מתיחסים אלי בכלל, לא מציצים לעברי אבל לי לא איכפת, יש משהו שמסיח את דעתי...
מתחככת עם רגלך דקות ארוכות עד שנגמר הסרטון ואתם מביטים לעברי בלעג.
"כלבה חרמנית...אני חושב שהגיע הזמן לבדוק את הכישורים האוראלים שלך"

חוזרים לסלון ושניהם מתישבים על הספה, צמוד צמוד.
אתה עומד מולי ואומר לי : "קדימה, את רשאית להתחיל" ושואל את אוש אדוני - "היא שווה משהו"
"היא בתהליכי למידה, חסר לה שתעשה לי בושות"

עומד מולי, פאסיבי לחלוטין ואני מתחילה בעבודה.
שולחת את ידי לעבר בטנך, מכניסה אותם תחת החולצה, האצבעות מלטפות את הפיטמות ויורדות אט אט למטה.
פותחת כפתור ורוכסן, עצמות האגן ניגלות בפני ואני מעבירה עליהם את לשוני.
מלקקת את דרכי למטה ומורידה לך את המכנסים עד הברכיים.
"אתה" עומד מולי במלוא הדרך ואני מתעלמת. מלטפת תחילה את המפשעות ומרטיבה את המקום בלשוני.
אוחזת את הביצים בכף ידי ומלקקת בתאווה מתחת לשק האשכים. ואז עולה למעלה.
לשוני החמה מטפסת מהבסיס לראש ומקיפה אותו.
לאט לאט פותחת את פי ומכניסה אותך אליו. לוקחת את הזמן, יורדת לאט לאט את חצי הדרך.
פעם, פעמיים, שלוש ונראה שאתה מאבד סבלנות.
אוחז בשערי ובכח מוריד אותי אל אברך, עד הסוף. אני ללא תזוזה, רק המשיכה בשערי מזיזה אותי לעברך.
מזיין לי את הפה ואני נחנקת.
הדמעות מתחילות לעלות ובקצה העין רואה אותם, קרובים מתמיד.
היא ישובה עליו, ידיו מטיילות על גופה והדמעות רק ממשיכות ליפול...

"כלבה לא רעה זאת, החור הזה סביר בהחלט. ONE DONE, TWO TO GO "
אדוני מפנה את מבטו אלינו ואומר לך "אל תשכח גם לבדוק אותה בין השדיים, זה תענוג שאני לא מוותר עליו"
בתנועה אחת מהירה אתה מוציא לי את השדיים מתוך החזיה, צובט לי חזק בפיטמות, מושך את אברך הקשה מפי ודוחף אותו בין השדיים.
הלוך ושוב, ממשיך למשוך לי בשיער עד שמטיל את ראשך לאחור וגומר לי על כל החזה.
"תראי מה עשית?! כלבה טיפשה! ליכלכת את החזיה היפה שלך, מלוכלכת שכמותך! ישר למקלחת! תתפשטי ומהר!"
מורידה מעצמי את קצת הבגדים שעלי, ערומה לפניכם לגמרי אבל מה זה בעצם כבר משנה?
לא מספיקה למצמץ ואתה מושך אותי בשערי כלפי מעלה ודוחף אותי לתוך המקלחת.

לא איכפת לי להתנקות קצת. רק שלא ישתמש במים קרים!!!
לא משתמש בקרים, למעשה לא משתמש כלל וכלל במים...
מוריד אותי לברכיי, אוחז באברך ומטיל עלי מימך
זרם חם וצהוב מושפרץ עלי, בעיקר על החזה, קצת גם מגיע לפנים ואני לא יודעת היכן לקבור את עצמי
"את לא מודה לי על שניקיתי אותך, כלבה?" ממלמלת "כןן"
טראחחחחחח סטירה חזקה עפה על פני. "תעני בקול רם שאני שואל אותך משהו!"
מתעלמת מכבודי האבוד ועונה "כן" בקול רם וברור "תודה לך, לכבוד הוא לי"

עוזב אותי במקלחת וחוזר לסלון. מתלבטת מה לעשות, להתקלח?לחזור כמו שאני?
לבסוף רק קצת מנגבת את עצמי עם מגבת וחוזרת לסלון ומוצאת את שלושכם יחדיו.
מור יושבת על אדוני, אוחז בשדיה, ממולל את פטמותיה ואתה מאחור מנשנש לה את הצואר.
אוף! גם אני רוצה! למה היא זוכה להגשים את הפנטזיה שלי?!
עומדת ומביטה כמו איזה אהבלה עד שאתה מורה לי לשבת בדוגי על הספה האדומה ומגיע מאחורי.

"הגיע הזמן לבדוק חור נוסף" ובתנועה חדה חודר אלי ודופק אותי בברוטליות
אני נאנחת, צועקת וצווחת
"יותר מידי רעש עושה הכלבה הזו!" משיט את ידך לריצפה ומכניס אל תוך פי מה שנראה כחוטיני הספוג שלי.
הוא קטן מידי ולא עושה את העבודה. אני ממשיכה להשמע קולות רמים אז אדוני מחליט להיות יעיל יותר וסותם לי את הפה במשהו גדול הרבה יותר..
ככה אני על 4, אתה חודר אלי מאחור, והוא מזיין לי את הפה. כל כך רטובה, נעה כמו מטוטלת.

מור מתחילה לשחק לי עם השדיים, לצבוט חזקקקקק. היא על ברכיה לצד הספה ואדוני מסב אליה את תשומת ליבו.
מוציא ממני את אברו וחודר אל פיה.
הקנאה אוכלת אותי אך אין לי זמן לחשוב עליה כי כאב חד מפלח את ישבני שאתה חודר אלי לתחת...
חושבת שאת הצעקה הזו השכן מלמעלה בטוח שמע.

ככה אתם שניכם מזיינים, אתה אותי מאחור והוא את פיה החם.
עיניו אינן עליה. מסיטה את ראשי ורואה שאתם מביטים זה בזה.
ואז כמו קסם, בהרמוניה מושלמת שניכם גומרים.
השפיך החם ממלא את פיה ואני כולי נוזלת מבפנים ומבחוץ.

"טוב אנחנו סיימנו נכון אוש? עכשיו נשארו רק הכלבות, נראה לי שניתן להן להסתדר אחת עם השניה"
"נכון, אין בשביל מה לטרוח" אוש עונה לך.
לא יודעת איך אבל מוצאת את עצמי למרגלות הספה, היא ישובה עליה בפיסוק ואני מרימה את חצאיתה.
מעולם לא ירדתי לאישה. אין לי מושג מה לעשות. בחשש כבד אני צוללת פנימה.
מעבירה את לשוני על הדגדגן, מוצצת, מלקקת. כנראה עושה משהו נכון שמחדירה גם את אצבעי אליה והיא גונחת.

לפתע מרגישה חפץ כלשהו נדחף לי לתחת הפתוח ואתם שניכם צוחקים.
אין לי מושג מה זה היה ומה החליף אותו אבל אתם ממשיכים לגחך.
"הרבה דברים אפשר לדחוף לתחת סמיטריילר שלה..."
אין גבול לבושה.

אני מחליטה להמשיך בשלי עד שסוספסוף מצליחה להגמיר אותה. חשה גאווה עצומה.
"יאללה, מתארגנים לדאנג'ן?" אתה שואל.
רגע!! מה איתי?
אני לא גמרתי :-(((((((((
אתה מבחין במצוקתי ואומר "נראה לי הכלבה השניה תאלץ לדאוג לעצמה"
שיט!
"רגע, בעצם שתבוא איתנו, תנסה להגמיר את עצמה עם הוויב במושב האחורי"

לא עוברת רבע שעה ואני מוצאת את עצמי ערומה לגמרי עם רגליים פתוחות במושב האחורי, מור לצידי והוויב בתוכי.
הדרך אינה ארוכה ולא מספיקה לי לגמור. נכנסת לסטרס.
"אם לא תספיקי לגמור תצטרכי להמשיך בתוך המועדון..." אתה אומר ואני גומרת מייד.
מור מתכופפת אלי, טועמת את פטמותיי "אכן יש לה טעם מיוחד שהיא גומרת"

THE END.