סופרפוזיציה

סתם קצת הרהורים על הפוסט של מאסטר צ'יטה:)

כשזה מפסיק להיות מתאים לצד השני- זה כבר לא סאבמישן- זו כפיה. כשסאבית חוגגת את הפנטזיה הסאבמיסיבית שלה, ברמה שאדונה לא בהכרח רוצה בה, אז היא כבר לא משרתת אותו, אלא רק את עצמה.

אבל אולי לא לזאת התכוון המשורר. אולי הוא התכוון לכך שלפעמים גם האדון עצמו מתבלבל בפנטזיה ולא יודע לעצור.


אני חושבת, מאסטר צ'יטה, שמה שהכי חשוב כאן זה תקשורת, כנות ומודעות עצמית. גם על המאסטר מוטל להיות מסוגל להביט אל תוך עצמו ולהבין מה בעצם קורה פה ולמה. אי אפשר לעודד סאבמישן, להתמוגג עליו, ואז פתאום לקלוט שזה בעצם נורא מסוכן ומערים המון קשיים, וללכת להאשים את הסאבית. בקשר שליטה יש שני אנשים, והמים העמוקים הם מאוד מסוכנים. אבל ממש. אני אהיה הראשונה להסכים. אבל אנחנו אוהבים לשחק במים העמוקים הרי, כל הריגוש נמצא שם. אז אם אתה הולך לשחק במים העמוקים, אתה חייב להיות כל הזמן מודע לסכנות. ואם אתה צולל ורואה שהשותף שלך נחנק, שמשהו לא בסדר, אתה ישר עולה לפני המים, לקחת אוויר ולבדוק מה העניינים. אבל לאט, כן? שלא יהיה הלם ללב:)


אה ו... אין באמור משום האשמה של אף גורם ספציפי בחוסר אחריות וכד'. לגמרי סתם הרהורים פילוסופיים, על הבוקר כזה:)