שום דבר לא הכין אותי לזה.. קראתי עכשיו את הפוסט האחרון שכתבתי, לפני מעט יותר משבוע .הייתי במקום אחר לגמרי .. אפטר אפקט סגרירי משהו של יומולדת 30. כל כך הרבה קרה מאז , על גבול הלא יאומן .
אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לכתוב ובעצם הכל כבר נכתב.. ועוד בצורה כזו מעוררת הערצה..
היום עבר שבוע ויום מאז שפגשתי אותו בהופעה של הדרקון האהוב. אני זוכרת שחשבתי לפני על המפגש הזה , רציתי לפגוש אותו , הוא תמיד סיקרן אותי. כשהגעתי להופעה הבחנתי בו מייד , עוד לפני שנכנסתי ועברתי את הדורמן המבולבל.
הוא עמד שם בחולצה סגולה וחיוך קורן . המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשהתקרבתי וברכתי לשלום , על אף חוסר ההכרות המוקדמת היא שלא זכרתי שהוא כל כך יפה ( פגשתי אותו פעם אחת ממש מזמן לכמה דקות ).
הייתה לו השפעה מיידית עלי , רציתי בקרבתו והרגשתי שגם הוא . החלפנו מבטים מביכים ומשפטים קצרים עד לתחילת ההופעה וכשכבר התחילה ההופעה , דאגתי למקם את עצמי קרוב אליו , כמעט בלי לשים לב שאני עושה את זה.
ההופעה הייתה מדהימה , השירים ריגשו אותי כתמיד והשמחה באוויר הייתה מאוד מורגשת. במהלך ההופעה הרגשתי את מבטיו בצורה מאוד בולטת שמאוד הביכה אותי וריגשה אותי ,הגנבתי מבטים מביכים ומתגרים חזרה והוא בתמורה צמרר את אצבעותי במגע מתגרה. כשנגמרה ההופעה ונפרדתי בחום לשלום מכולם ,הוא ביקש ממני חיבוק.התחבקנו ארוכות והרגשתי שגופינו מתמזגים בהרמוניה שכזו. ידעתי שאני אפגוש אותו שוב.
למחרת בבוקר כשהתעוררתי , ציפתה לי הודעה ממנו . אני זוכרת שהתעוררתי וניגשתי למחשב כדי לקרוא מה שהוא כתב לי ( הייתי בטוחה שיכתוב לא יודעת למה..) וחיוך גדול איים להרחיק את אוזני ממיקומם הרגיל.
לא חיכינו הרבה ולאחר חילופי הודעות מרובות ומרגשות קבענו להיפגש למחרת בשעות הכי יפות בשבוע , שישי אחר הצהריים בקן הציפורים שלו. מאוד התרגשתי לפני המפגש , התלבשתי הכי יפה שיכולתי ואני זוכרת שחשבתי לעצמי
שהרבה זמן לא חשבתי כל כך הרבה וציפיתי כל כך הרבה לפגוש מישהו , אבל עדיין שום דבר לא הכין אותי לזה.
הפגישה הייתה סוחפת, 20 שעות מרוכזות של אושר לא הגיוני מהרגע שהוא פתח לי את הדלת ובהיתי בעינים היפות האלו שלו ועד לרגע שנכסתי לרכב והבטתי בו דרך שמשת החלון הסגור שולח לי מסרים רומנטים בפנטומימה.
יש כל כך הרבה לכתוב על הפגישה הזו ובכלל יש לי כל כך הרבה לספר אבל אם אני אצטרך לכתוב את הכל עכשיו אני אגיע לעבודה לקראת הצהריים אז אני אבחר את הפרטים החשובים.
היה רגע אחד בפגישה שאני חייבת להתעכב עליו . כי אני חושבת שזה הרגע שהתעורר שם מה שהיום אני כבר יודעת. ישבנו בחדר המוסיקה שלו ושם הוא השמיע לי את שיריו היפים שאני שומעת די לראשונה והסתכלתי עליו , לא יכולתי להפסיק ומבטים של תשוקה , מבוכה והשתוקקות חלפו באוויר המתוח וכשהוא סיים להשמיע לי את חלקם הוא ביקש ממני לקום וסחף אותי לריקוד לצלילי i got you under my skin .
וזה היה הרגע , בריקוד הזה , המלא תשוקה וכמיהה הזה שבו ידעתי שמשהו לא רגיל קורה כאן. הרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים. הריקוד הסתיים בנשיקה סוחפת ומאז אפשר לומר שדי נסחפתי..
הפוסט הזה נהיה ארוך ואני צריכה ללכת להתקלח.. טוב אז אני אתקדם.
מאז אותה הפגישה , התראינו כמעט כל יום וכל רגע שאני לא במחיצתו הוא קשה. כשאנחנו נפגשים אני מרחפת על ענן . הוא מדהים אותי ביופיו, בחוכמתו , ברגישותו , במגע שלו , במילותיו ובאופן כללי.
בפגישתנו השנייה , הוא קשר אותי למשקוף חדר השינה שלו בידיים והרגליים לאחר שלא הפנמתי כראוי את בקשתו הצנועה לענות תשובות מלאות. ומתוך הכאב והמבוכה למולו ,זה הציף אותי . ידעתי שאני מתאהבת.
אני חווה איתו בכמה ימים , מה שלא חוויתי שנים .הוא שבה את ליבי ואני משקשקת מזה ,אבל אני רק רוצה עוד. רוצה להכיר אותו עוד . רוצה לדעת אותו. רוצה לפנק אותו . רוצה להיות שייכת לו. רוצה לאהוב אותו.
יש לי עוד מלא מה להגיד , אבל אין לי עוד זמן אני חייבת כבר להתארגן לעבודה .
התעוררתי בבוקר מתוך חלום קסום. בחלומי ריחפנו שנינו בכדור פורח מעוטר בדובוני אכפת לי ( שזה סיפור בפני עצמו ) מעל שמי פלורנטין. איזה שמופית נהייתי ..
בוקר טוב :))
לפני 16 שנים. 13 בנובמבר 2008 בשעה 5:42
