בלוגי היקר שלום,
אני כותבת בך כי אין לי כוח לקנות יומן פרטי.
אני כותבת בך כי אין לי כוונה לחיים פרטיים, ואני ממש רוצה שכל הציבור הרחב יידע בדיוק מה עובר עלי; עם מי אני נמצאת, מה הרגשתי, מה חשבתי, מה שמעתי, לאן אני הולכת ומתי, מה קניתי, מה לבשתי, לאן יצאתי. את מי נישקתי, את מי העפתי, את מי הרגתי.
שכולם ידעו את לוח הזמנים שלי, ממש כמו קו רכבת.
כמו קו אוטובוס.
כמו שירות לקוחות!
זה לא שאני חושבת שהחיים שלי מעניינים את כולם. אני כותבת בשביל עצמי............ כן...... בשביל עצמי בלבד.... ולא בשביל אף אחד אחר......
(אני לעולם לא אודה בעובדה שעמוק בפנים אני באמת חושבת שהחיים שלי מעניינים כ90% מהאוכלוסיה).
אני בכלל לא כותבת בך כדי לראות תגובות.
אני בכלל לא כותבת בך כדי לזכות בתשומת לב.
ואני בטח לא כותבת בך כי אני יודעת מי מסתכל כאן.
בקיצור בלוג יקר שלי,
אני כותבת בך כי כתיבת המחשבות האינטימיות שלי משחררת.
הרבה יותר משחרר לכתוב במחשב מאשר.. נניח... ביומן פרטי.
מה פתאום יומן פרטי?? מה, אנחנו במאה ה19??
כאילו להתחיל להסתבך עכשיו עם דפים ועפרונות... (עיפרון?? זה לא יצא מהאופנה עוד בשנות ה80?)
בלוג יקר, אני בכלל לא מבינה איך אנשים רעים מעיזים להגיב לי דברים רעים, ולשפוט אותי.
אחרי הכל, אלו המחשבות האינטימיות שלי!!
איך אפשר לומר לבנאדם שהמחשבות שלו הן שגויות?
מי נתן להם רשות להגיב לי? אני אמחוק את התגובות שלהם! כן.
יודע למה? כי לי מותר לפרסם את המחשבות שלהם. אבל להם? אסור. אסור לפרסם מה הם חושבים על המחשבות שלי! (מותר רק אם הם מעודדים אותי).
תודה לאל שנתנו לי כאן אופציה של מחיקת תגובות.. מה הייתי עושה בלעדיה?
לסיכום בלוגי היקר, אני רוצה להודות לך:
תודה שאתה נותן לי מקום לבטא את עצמי. פשוט חסרים מקומות לביטוי עצמי בעולם... במיוחד בזמנים קשים אלה שיש צנזורה כמעט בכל מקום.
תודה שאתה לא שופט אותי (אני יודעת שהאנשים הרעים הם לא באחריותך, אני לא מבינה למה הם בכלל נכנסים לכאן).
תודה רבה על התמיכה הנפשית שאתה מעניק לי. (כלומר התמיכה של המגיבים הטובים).
תןודה על תשומת הלב שאתה מסב לי. (וואו 56 צפיות. אני בטח סופר-דופר-מעניינת!)
תודה על התגובות (החיוביות) שאתה מספק לי.
תודה בלוג, אתה מציל לי את החיים!
אני מבטיחה לתגמל אותך ולכתוב מידיי שעה (באופן מילולי... ממש כל שעה) מה עבר עלי!!!
בלוג, אם היית אורגניזם חי הייתי מתחתנת איתך.
תודה בלוג, על האהבה שאתה נותן לי.
ובעיקר, תודה על כך שאתה נותן לי דרך מצויינת להפגת שיעמום 😉
-קחו בקריצה-
לפני 16 שנים. 6 באוגוסט 2008 בשעה 21:42