|
|
|
בידיים שלי את נולדת
יותר נכון הנשלטת שבך
נולדה לעולם
זה היה בזמן שהיית בחלום
יותר נכון גמרת
איבדת תחושה באצבעות
הרגליים רעדו
החיוך התרחב
והלב הפך רקד
זיעה של חורף
כך נולדה לה שפחה
ואז הכנסת
עמוק
עד מאוד
עד קצה
והרטיבות עברה מהפות לפה
הריר למלטה ללמעלה
והכל היה קצת בלגאן
אבל בלגאן טוב
על פנייך
על גופי
זה היה כמעט
על טבעי
לא נורמלי
סוטה מן הישר
ואז המשכנו לדרכנו
ישר
הלב שלך כבול
אבל אני אשחרר?
אולי
אבל קודם נתחיל
מלמעלה למטה
מה היית אומרת לי?
מה הייתי עונה לך
מה הייתי עושה
מה הייתי משנה
מה הייתי מגיב
תמיד יש שאלה של אולי
ואם היה
וכך יהיה
אבל בתכלס
עכשיו
העכשיו זה המשנה.
שישה מיליון נשמות
יש כמה סוגי כאב
אחד הוא פוגע בך ומוריד אותך
השני הוא מעורר אותך ומשנה אותך
השלישי הוא גורם לך..
לעונג..
כשאת נכנסת לחדר את מדמיינת
את העונג הרב הצורם הגניחה
איך החיוך מיד בא אחרי
פנטזיה של מימוש עצמי
החיבור בין עצמך לגוף
ואיך הנוף יפה במחשבה
הכל מלוכלך וטוב
הדם אפילו מוסיף צבע לשחור וללבן
שבראש
ואני איתך אני חזק שם
נוכח בתוך כל מה שאת רואה
ואני מתחיל איתך לאט מכין את הקרקע לבאות
הגוף שלך כמו חול מדבר
ואני שוטף אותך לאט ו
הכאב זה תרגול
זה הכנה ותפיסה מומנטום
וצריך רגע של זמן ומקום
הגוף לא משתף לא משתתף מיד
לא תמיד חד זה טוב
לעיתים הוא אינו מצליח לנתק
ואת מתבעסת לנמק
ואז אני אומר לך
לוחש זה בסדר..
בגלל זה אנחנו בבדס"מ
יש עוד הרבה מה לעשות
בואי אליי.
ברגע הזה
שאת עם הקולר על הצוואר
מרגישה אותו בכל תזוזה
הולכת אחריי
וכל ההמולה מסביב
לא באמת משנה
הרגע הזה
הוא הרגע לפני האקט
לפני שבכלל נגעתי השתמשתי בך
לפני שעוד היינו במיקום הזה שחיכה רק לי ולך
להזדיין ולהיות חיות כבני אדם
הרגע הזה תמיד הכי חזק
הוא הזיכרון שהכי נצרב לי
כשאנחנו שני גופים אורות אנרגיות
בין שלל נקודות אחרות
ולא משנה מי מסתכל
אנחנו מתרכזים בי ובך
כולם דביקים נדבקים
מחלקים אנרגיה בין עצמם לאחרים
ואני ואת ממוקדים
בי ובך
