הבלוג של השולט אור

מיד עם פרסום ספרי האחרון שתורגם לאנגלית וליפנית, הוזמנתי לסבב הופעות ביפן. מסתבר ששוק הבדסמ שם מהווה חלק בלתי נפרד מהספרות שממלאה את מדפי הספרים. לעומת הזעזוע שהובע במערב מסיפור השליטה - ביפן הספר נכנס לרשימת עשרת רבי המכר החדשים.

נשמע לי נחמד לטוס ליפן כדי לעבוד ובדרך ליהנות מביקור במדינה שתמיד ריתקה אותי. שבועיים אחרי קבלת ההזמנה, כבר נחתתי בשדה התעופה נאריטה שליד טוקיו. אחרי הסיור המתבקש בשוק הדגים הגדול בעולם TSUKIJI MARKET ובמקדש אשוקה קנון, התחלתי את סבב ההקראה שלי. מול אולמות הומי יפנים בני כל הגילים, הקראתי בעברית, המתורגמנית הקריאה מהתרגום היפני ועל שאלות הקהל עניתי באנגלית.

כל הופעה רב לשונית שכזו לקחה קצת יותר זמן מהצפוי, אבל נהניתי לשבת ולדבר על סצינת הבדסמ הישראלית.

בסופו של מהמפגש האחרון, הוזמנתי על ידי המארגנים, לארוחת ערב במסעדת פאר ברובע שינג'קו.

במסעדה הצטרפנו לשולחן מסביבו כבר ישבו ארבעה גברים שנראו כמו אנשי עסקים. לצדם על הרצפה כרעו ארבע שפחות, שהרצועות שהשתלשלו מקולריהן נקשרו לעמוד שיוחד למטרה זו.

לצד כל השולחנות במסעדה הוצבו עמודים מסוג זה ונקשרו אליהם נשים וגברים לבושים במיטב מחלצותיהם, שכרעו על הרצפה כדי לאכול ולשתות מהקערות שהוצבו לידם.

מיד כשהתיישבתי על הכיסא שהוצע לי, הרכינה השפחה שהייתה הקרובה ביותר אליי את ראשה אל נעליי. ליטפתי קלות את שערה והחזרתי את תשומת לבי אל המארחים שלי.

מנהל ההוצאה לאור נראה נרגש כשהוצגתי בפני הירוקו סאן, מלך הסצינה הבדסמית היפנית וחבר גאה ביאקוזה. שאר המשתתפים בסעודה לא הוצגו בפניי.

לאחר הקידות והברכות ההדדיות, נשלחו השפחות אל המטבח כדי להביא משם את המנות שהוזמנו מראש - מרק סנפירי הכרישים הווה את המנה הראשונה ואחריו כבר לא טרחתי לנסות לברר מה אני אוכלת. זה היה פשוט טעים.

לאורך הארוחה קלחה ביני ובין הירוקו סאן שיחה קלילה ומשעשעת בה שוחחנו על עולם הבדסמ הישראלי ועל הבדסמ היפני. מוזיקה יפנית שקטה התנגנה ברקע ולאחר הגשתה של כל מנה, חזרו השפחות לכרוע על ברכיהן לצדנו, כשהן חוזרות וממלאות את קערות הסאקה.

התחלתי להרגיש מעט מסוחררת מכמויות היין ששתיתי, כשהירוקו סאן הצביע על אחת מהשפחות והודיע לי שהיא ניתנת לי כשפחה לכל חייה.
"מה?" שאלתי באנגלית.
"החלטנו לכבד אותך ולהעניק לך שפחה שתשרת אותך לנצח." חזר הירוקו סאן על דבריו.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי, "לשפחה שתהיה לי כשאבוא לבקר כאן?"
"לא," ענה הירוקו סאן, "יש כאן את הדרכון שלה, כרטיס טיסה וחשבון הוצאות שאמור לממן את המזון שתבחרי להאכיל אותה בו בחמש השנים הקרובות. אם עוד תחזיקי בה גם אחר כך, היא תהפוך לשלך באופן רשמי ומשם תכלכלי אותה בעצמך."

השפחה עליה הצביע הירוקו סאן הייתה זו שבירכה אותי עם כניסתי בהנחת מצחה על נעליי. היא גם זו ששירתה אותי לאורך כל הארוחה. עכשיו נפניתי להביט בה.

היא נראתה בת לא יותר מתשע עשרה ושערה החלק והשחור גלש מעבר לכתפיה כשהיא הרכינה מולי את ראשה.

"קומי ותני לי להביט בך." הוריתי לה.
היא נעמדה מיד מולי. נעמדתי להביט בה כשאני נשענת על השולחן.

גובהה לא עלה על 165 ס"מ. הקימונו הלבן שהיא לבשה הוצמד אל מותניה באמצעות אבנט כחול רחב שהקיף אותן והדגיש את שדיה השופעים. היו לה תווי פנים מזרחיים עדינים, שפתיים מלאות ועיניים חומות שמבטן הושפל.

"איך קוראים לה?" שאלתי את הירוקו סאן.
"את יכולה לקרוא לה הנטאיי," חייך הירוקו סאן, "פירוש המילה בובת שפחה".
"הנטאיי..." אמרתי בשקט נהנית מהצליל.

שלחתי את ידי אל סנטרה והפנתי את מבטה אליי.
"את מדברת אנגלית?" שאלתי.
"כן גברתי" ענתה הנטאיי.
"את רוצה להצטרף אליי ולשרת אותי?" ביררתי.
"כן גברתי." מיהרה הנטאיי להגיב.
"למה את רוצה לנסוע איתי?"
"כך ציוו עליי." ענתה הנטאיי.

הפניתי את מבטי בחזרה אל הירוקו סאן.
"היא נולדה שפחה למשפחת עבדים ושפחות." הסביר הירוקו סאן, "התפקיד שלה בחיים אלו הוא לשרת. את יכולה להיות בטוחה שהיא עברה הכשרה מעמיקה לתפקיד. כבר בגיל חמש היא נשלחה לבית ספר לשפות כדי לדבר אנגלית שוטפת, לימדנו אותה את כל עבודות הבית, היא טבחית מצטיינת והיכולות שלה בתחום המיני עולות בהרבה על הממוצע. היא גם עברה בדיקות רפואיות מקיפות שמבטיחות שהיא בריאה לחלוטין. תוכלי לעשות בה ככל העולה על רוחך. אני מבטיח שלא יהיו לך טענות."
"ואם אסרב לקחת אותה?" שאלתי.
"במקרה כזה היא תחשב למי שנכשלה והברירה היחידה שלה תהיה לבצע ספוקו - התאבדות. מהרגע שכישלון כזה נודע, היא לא תהיה רצויה יותר בשום מקום."

לגמתי לגימה ארוכה מהיין.
"אתה לא משאיר לי יותר מדי ברירות הירוקו סאן, בדרך כלל אני זו שבוחרת את השפחות שלי בעצמי."
"זו הדרך שלנו לכבד אותך ולהודות לך." משך הירוקו סאן בכתפיו, "את לא חייבת לשכב איתה אם היא לא מושכת אותך מינית, היא תשרת אותך בכל דרך בה תבחרי."

"התפשטי." פקדתי על הנטאיי, "אני רוצה לראות את כולך."
בלי להסס פרמה הנטאיי את חגורתה והסירה מעליה את הקימונו. הגוף שנחשף בפניי היה מושלם. ועורה הזהבהב נראה כמכסה על פסל נשי יפהפה.

לא ידעתי אם הסאקה או יופייה גרמו לי לבטל את ההיסוסים שהרגשתי עד שהתפשטה, אבל מהרגע שהיא נעמדה מולי עירומה, ידעתי שאני רוצה את השפחה הזו בביתי.

"היא מושלמת, תודה." קדתי להירוקו סאן שמיהר לקום ולקוד בפניי.
אחד מהגברים שישבו בשתיקה עד לרגע זה, קם, יצא החוצה וחזר עם שתי מזוודות אותן הניח לצדה.
"אלה הבגדים שלה." הבהיר הירוקו סאן.

"התלבשי." פקדתי עליה והיא מיהרה לעשות כן וחזרה לכרוע לרגליי.
עכשיו כבר ליטפתי את השיער שלה כשאני יודעת שהיופי הזה משתייך רק לי.

המשך בקרוב...