הבלוג של השולט אור

הפרקים הקודמים למי שפספסו או שכחו את העלילה:
ההקדמה - www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=64271&blog_id=360
פרק א' - www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=64287&blog_id=360
פרק ב' - www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=64322&blog_id=360
פרק ג' - www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=64367&blog_id=360
פרקים ד'-ה' - www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=64472&blog_id=360
פרק ו' - www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=64530&blog_id=360

פרק ז'

מיד עם כניסתה לדירתי הסירה מעליה רונית את המדים ומיהרה לכרוע על ברכיה מולי.
"שלום גברתי." בירכה אותי.
"שלום שפחונת שלי." עניתי וליטפתי את לחיה, "קומי ובואי איתי לחדר השינה."

צעדנו יחד. בכניסה אל חדר השינה סימנתי לרונית להמתין לי ליד המיטה וניגשתי אל גילי. העמדתי אותה על רגליה וקיצרתי את השלשלת שמחברת אותה אל הסורג, כך שלא תהיה לה ברירה אלא לעמוד לאורך כל הסשן.

"זנזונת קטנה ומרדנית שלי, הלילה תראי דברים שלא לימדו אותך בספרים הרומנטיים שאוננת עליהם כמתבגרת." אמרתי לה, "הלילה אני מתכוונת להכיר לך את השפחה שבך."
"ואם אני לא אוהב את מה שתראי לי?" שאלה גילי.
"אני מבטיחה לך שתאהבי. אבל אם לא תרצי אחרי הלילה הזה להיות שלי, אחתום אישית על מסמכי השחרור שלך מהצבא."
"עשינו עסק המפקדת." חייכה אליי גילי.

לא יכולתי לעמוד בפיתוי והצמדתי את שפתיי אל שלה לנשיקה ארוכה וחושנית. שפתיה התנגדו לרגע לשפתיי ואז נפשקו מולן. רכותן גרמה לגניחת תאווה להימלט מגרוני.
"אחחח... את טעימה, קטנה שלי." הדקתי אותה אל גופי בחיבוק. "אני הולכת לטמטם אותך ילדונת, אחרי הלילה לא יהיה לך ספק למי את שייכת ומה את צריכה."

נפנתי אל רונית שהמתינה לי בסבלנות הראויה לשפחה מנוסה.
"זנזונת מתוקה שלי." חיבקתי אליי את גופה המתמסר, "התגעגעתי לגוף הסקסי הזה שלך. יותר מדי זמן לא הרגשתי אותו צמוד לשלי."
"המפקדת, את רק צריכה לתת לי את הפקודה ואני לרגלייך." העבירה רונית את שפתיה על צווארי, יונקת בעדינות את הבשר שמעל לווריד שפעם בו.
"כבר כמעט שכחתי כמה השפתיים שלך מנוסות." ליטפתי את שיערה והצמדתי את שפתיה אל שלי. "לא זכרתי כמה את מכירה את הנקודות שמענגות את גברתך."
"אף פעם לא שכחתי גברתי." לחשה רונית ונגסה בתום הנשיקה בעדינות בכתפי.
"נבדוק את זה הלילה יקירה שלי." העברתי את אצבעותיי בשערה השופע ואחזתי בו, נושאת את פניה לנשיקה נוספת.
"זו הבטחה או הבטחה?"
"זו הכי הבטחה שיש." צחקתי, "אבל בואי נראה אותך עובדת בשבילה."

אוחזת בשערותיה של רונית משכתי אותה אחריי אל מקום עמידתה של גילי.
"ידיים למעלה, צמודות לשלה." פקדתי ומיהרתי לאזוק את ידיה של רונית אל ידיה של גילי.
שתי הנימפות היפות שלי עמדו עכשיו צמודות זו לזו, שד אל שד, כוס אל כוס, שפתיים אל שפתיים.

לקחתי חבל לידי והתחלתי ללפף אותו מסביבן, מצמידה אותן היטב זו לזו.

"הערב אתן גוף אחד." הבהרתי להן. כשיכאב לאחת - השנייה תחוש את כאבה ותסייע לה להתגבר עליו. מותר לכן להסתובב ולהחליף מקום מול השוט שלי, מותר לכן להתחכך זו בזו, ואין לי ספק שתתחככו זוג חרמניות שלי, אבל אסור לכן לגמור בלי רשות. ברור?"
"כן המפקדת." שמעתי מיד את תשובתה של רונית בקול שהכרתי כבר כבוער מחרמנות.
גילי לא ענתה. לא ציפיתי ממנה לתשובה. היא כאן כדי ללמוד את מה שהיא עוד לא יודעת.

התכופפתי וקשרתי את רגליהן אלה לאלה בפישוק. העברתי את החבל מתחת ומעל לישבנים הלבנבנים שבהקו מולי. הרחקתי את פלג גופן העליון לרגע רק כדי לקשור לכל אחת מהן לחוד את השדיים, ואז השלמתי את הידוקן זו לזו, בליפוף החבל סביב פלג גופן העליון. כשסיימתי את הקשירה הן עמדו צמודות זו לזו בלי יכולת לזוז.

"יפה לכן מראה התאומות הסיאמיות." חייכתי והנחתי את כפות ידיי בין רגליהן. גילי הזעיפה כלפיי את פניה אבל היא לא יכלה להתכחש לרטיבות שגיליתי בכוס שלה.
"את חושבת שהזנזונת שקשורה אלייך מגורה?" שאלתי את רונית ודחפתי את האצבעות הרטובות מהכוס של גילי אל פיה.
רונית מיהרה לבלוע את הרטיבות. היא ליקקה את אצבעותיי וינקה אותן.
"היא מגורה גברתי, אין לי ספק בזה. היא גם מתחככת בכוס שלי מהרגע שקשרת אותנו." שמחה רונית לאשר את דבריי.
"להתחכך הרשיתי." חייכתי והוצאתי את אצבעותיי מפיה.

"תפתחי ת'פה זונה קטנה." פקדתי על גילי ודחפתי אל פיה ללא שהות את אצבעות היד ששיחקה בכוס הלוהט של רונית. "את צריכה להתרגל לטעם. אני לא מכירה שרמוטות מוצלחות שלא יודעות לאכול כוס. היום תתאמני על הכוס של השרמוטה שצמודה אלייך."
גילי כמעט נחנקה. היא מיהרה להניע את ראשה ולהוציא את אצבעותיי מפיה. משכתי בשערותיה בחזקה וכשהיא צעקה מכאב מיהרתי לדחוף את האצבעות בחזרה אל פיה.
"את תלקקי את כל מה שאתן לך לאכול." הבהרתי לה.

ראיתי דמעות של זעם מצטברות בעינייה, אולם לא התכוונתי להניח לה לשקוע ברחמים עצמיים. שוב הורדתי את ידי אל הכוס של רונית שהגיר כמויות של נוזלים לכבוד גברתו, משכתי שוב בשערה של גילי ואילצתי אותה לפעור את פיה ולקבל אותי לתוכו.
"ללקק הכול כמו הזונה הטובה שאני יודעת שאת." פקדתי והיבטתי במבט לא מתפשר אל עיניה כשהיא הוציאה את לשונה וליקקה.

"ילדה טובה." שיבחתי אותה וליטפתי את ראשה. "ועכשיו מספיק עם המנה הראשונה של ארוחת הערב שלך, צריך להשאיר מקום למנה העיקרית. וכמו שאומרים אצלנו בצבא - נפתח לך ת'תיאבון וגם ת'תחת, בסדרת הצלפות קצרה."

לקחתי את שוט הזמש לידיי.

"שימו לב בנות. בשלב הזה לא עומדת לרשותכן מילת ביטחון. אתן תשמרו זו על זו. כשיכאב לאחת תפקידה לשנות מיקום עם השנייה. בנוסף, כשאפקוד עליכן - להתחלף, אתן תסתובבו וזו שחטפה תתחלף בזו שנשענה בגבה אל הקיר. ברור?"
"כן המפקדת." ענו הקולות, מצד רונית בריגוש גלוי ומצד גילי בחשש.
"יפה. אז נתחיל."

ישבנה של רונית רטט כשהשוט נחת עליו בהצלפות ראשוניות לא כואבות במיוחד, כאלה שתפקידן לחמם את העור ולהכינו להצלפות הרציניות באמת. בהדרגה חיזקתי את עוצמת ההצלפות. ראיתי אותה מניעה את גופה אל השוט וממנו, נצמדת אל גילי תוך כדי. הבטתי באצבעותיהן שהשתלבו אלו באלו ובצבעו של עורו של ישבנה שהחל מאדים.

"להתחלף." פקדתי.
גילי נראתה המומה כשרונית החלה להניע את רגליהן הכבולות אלו לאלו. בתוך שניות רונית הייתה בגבה אל הקיר וישבנה של גילי בהק מולי.
ההצלפה הראשונה שפגעה בישבנה הוציאה ממנה צעקת הפתעה.
"שקט כלבונת, עוד יגיע הזמן לצרחות." דרשתי והמשכתי להצליף. שמעתי אותה מייבבת ביבבות שהכילו יותר פחד מכאב.
"אל תילחמי בכאב." שמעתי את רונית מסבירה לגילי את מה שלימדתי אותה לפני שנה, "תני לעצמך לנשום אותו, תרפי את השרירים." אמרה, הרכינה אליה את ראשה ונצמדה אל שפתיה בנשיקה ארוכה וחושנית.

היבבות של גילי נפסקו למרות ההצלפות כשהיא התמכרה לטעמן מתקתק של שפתיה של רונית. המשכתי להצליף בישבנה ומדי פעם עליתי אל כתפיה. כשראיתי שהיא מתחילה להירגע, החלפתי את שוט הזמש בשוט העור.

"להתחלף." דרשתי.
פתאום נראה שגילי לא מיהרה כל כך להחליף מקום עם רונית. שוב רונית עשתה את רוב העבודה שבלסובב אותן.

"נעים זנזונת?" שאלתי את גילי בחיוך זדוני.
במקום לענות לי היא קברה את ראשה בכתפה של רונית.
ציחקקתי בשקט.
"זה בסדר זנזונת שלי, את לא חייבת לענות. עד לסופו של הסשן הזה את תתחנני לעוד." אמרתי והתחלתי להצליף ברונית עם שוט העור.

בעשרים הדקות הבאות הצלפתי בשתיהן במגוון השוטים שלי. בשוט העור, ברשעון ובשוט הרכיבה. שוב ושוס דרשתי מהן להתחלף ולספוג את מה שהענקתי להן. לפעמים הן התחלפו מיוזמתן כשפעם זו בוכה ופעם זו. פעם רונית מנחמת בנשיקותיה ופעם גילי אוספת אותה אל שפתיה ברוך ובתשוקה.

"הגיע הזמן לחמם קצת את העניינים." הכרזתי. הדלקתי נר באורך כחצי מטר והנחתי אותו ניצב בין שתיהן, אחוז היטב בין שדיהן ובין החבלים שעטפו אותן.

"כדאי שלא תזוזו יותר מדי." הזהרתי אותן בחיוך. ידעתי שרונית שמטורפת על שעווה שנוזלת עליה, לא תהסס להרעיד אותן במטרה לזכות בכמה טיפות של חום שינשרו עליה.
גילי לעומתה הביטה מפוחדת בנר.

חזרתי להצליף בהן אבל הפעם הרבה יותר חזק. בכל הצלפה שנייה קפצה אחת מהן בכאב וגרמה לשעווה לטפטף על שדיהן. צעקות הכאב המפוחדות של גילי הפכו לאיטן לגניחות עונג והתערבבו באלו של רונית.
"הכלבונת שלי אוהבת שחם לה?" התעניינתי כשהפסקתי לרגע כדי לנשק אותה.
"מאוד, זה טוב." שמעתי את גניחתה.
"את רוצה עוד כלבונת טובה?"
"כן."
"כן מה כלבונת שלי? איך כלבונת טובה עונה לגברתה?"
"כן גברתי, בבקשה, זה משגע." גנחה גילי כששלחתי את ידי אל הכוס שלה לבדיקת רטיבות.
"מה משגע כלבונת? אני לא מבינה אותך." היתממתי.
"מה שאת עושה לי, בבקשה אל תפסיקי, את משגעת אותי." התחננה גילי.
"מתוקה מיוחמת שלי, את הרי לא מבקשת שאתעלם מצרכיה של השפחה רונית." אמרתי והחדרתי את ידי השנייה אל רונית שהגיבה בגניחות עונג משלה.
גילי גנחה מחורמנת והניעה את אגנה מול היד שלי.

"זונה קטנה שלי." פניתי אל רונית, "הכוס שלך בוער ממי, מזמן לא ראיתי כזה כבשן."
"גברתי משגע אותי מה שאת עושה לי ולה. מטריף אותי להרגיש אותך ואת הכוס שלה שנצמד אליי." ענתה רונית.
"יש לה כוס מדליק? היא תהיה שרמוטה טובה זונה שלי?"
"מצטיינת גברתי." גנחה רונית כשהעמקתי לחדור לתוכה.

שתיהן זזו על האצבעות שלי ושכחו לרגע את הנר שביניהן. גילי קפצה כשהשעווה נשרה עליה שוב.
"קצת חם, אני יודעת." ניחמתי אותה בחיוך, "נראה לי שהגיע הזמן לקרר אתכן קצת."

ניגשתי אל המקרר, הוצאתי מהמקפיא קוביות קרח וחזרתי ופיזרתי אותו עליהן. שתיהן קפצו בצרחות, ורק ידיהן הכבולות לסורג מנעו מהן נפילה לרצפה.

"מה קרה בנות? לאן אתן קופצות?" צחקתי.
"זה קר גברתי." צעקה רונית.
"ברור שזה קר. זה קרח." הבהרתי.
"זה מקפיא לנו את הציצים." המשיכה גילי את צעקותיה של רונית.
"אי אפשר שזה יקרה." אמרתי ולקחתי לידי את הנר. "אני כבר אדאג לחמם אתכן. אל חשש." צחקתי והתחלתי להזליף שעווה על שדיהן, על גבן ועל כתפיהן.

התענגתי על מראה שתי הכבולות שהתפתלו מולי, וניסו להחלץ מהחום הצורב ומהקור המקפיא, כשאת ניסיונות ההיחלצות מלוות צעקות כאב וגניחות תאווה. הן היו מוכנות.

כיביתי את הנר והתחלתי להתיר אותן מהחבל. שיחררתי את ידיהן מהשלשלת שהשתלשלה מהסורג ופקדתי עליהן לרדת על ארבע. רונית מיהרה לרדת לרצפה, גילי הזדקקה לסטירה שהבהירה לה שלא אקבל ממנה לא.

"שימו לב כלבות." אמרתי להן. "אני עוברת למיטה. הכלבה רונית תראה לי שהיא לא שכחה איך יורדים לגברתה. הכלבה גילי תילמד על הכוס המיוחם של הכלבה רונית איך יורדים לאישה. אני אשען כנגד הקיר וחצי אשכב. השוט בעל הרצועה האחת נשאר אצלי ביד. והוא מכאיב יותר מכל שוט שאי פעם הרגשתן. רונית את תשכבי בין הרגליים שלי ותלקקי טוב טוב את הכוס שלי. אם לא תעשי עבודה טובה כפי שאני יודעת שאת מסוגלת לעשות, תצטערי על היום שנולדת. ואת כלבונת." אמרתי ותפסתי בשערה של גילי נושאת אליי את פניה, "את תישארי על ארבע על הרצפה ותלקקי את הכוס של הכלבה שתלקק אותי. עוד לא הרווחת את הזכות ללקק את הכוס של גברתך. אבל אם לא אשמע את רונית משתוללת וגונחת בגללך, תיענשי קשות מהשוט שלי, שיגיע אלייך בקלות גם כשאני שוכבת. ברור כלבות?"
"ברור גברתי." ענו שתיהן.

נשכבתי על המיטה. רונית מיקמה את עצמה במהירות בין רגליי ופתחה את רגליה מול גילי שנשענה במרפקיה על המיטה ונשארה כורעת כשברכיה על הרצפה.
"תתחילי ללקק אותה כמו הכלבה המיוחמת שאני יודעת שאת." פקדתי על גילי ושיחררתי אל גבה הצלפה אחת של השוט. היא צעקה בכאב ומיהרה לקבור את ראשה בין רגליה של רונית שגנחה בעונג.
"טוב לך כלבונת?" שאלתי את רונית.
"יש לה לשון מהסרטים." גנחה רונית בתשובה.
"אז בואי נראה אותך עכשיו מתחרה בלשון הזו." פקדתי ומשכתי את ראשה אל בין רגליי.

הלשון שלה שמעולם לא איכזבה, עשתה פלאים גם הפעם.
לא יכולתי שלא לגנוח כשהיא החדירה אותה עמוק אל תוך הכוס שלי ואז יצאה לסיבוב דגדגן.
"כן כלבונת, בדיוק ככה." אמרתי, "תלקקי את כל מה שגברתך נותנת לך ללקק. תראי לי כמה את רעבה אל גברתך."
הרגשתי את רונית מתפתלת מול לשונה של גילי בתוכה. כשהיא העיזה לשכוח לרגע מהכוס של גברתה והתמכרה ללשונה של גילי, הרמתי את ראשה במהירות והעפתי לה סטירה שזיעזעה את פרצופה.
"שכחת את מקומך שפחה?" שאלתי.
"סליחה גברתי." היא גנחה ומיד קברתי את פניה שוב בכוס שלי.
"את לא מעיזה לגמור בלי רשות ממני." פקדתי עליה.

יכולתי להרגיש כמה היא קרובה לגמור לפי הקצב בו נעה הלשון שלה בכוס שלי. ידעתי שהיא עושה לי בדיוק את מה שגילי עושה לה, וזה הבטיח ליקוק מעולה מגילי לי - כשאחליט שהיא מוכנה.
"כן כלבה טובה, תלקקי טוב." עודדתי את שתיהן ודחפתי את הכוס שלי כנגד לשונה של רונית. "בספירה לחמש את תגמרי איתי כלבה." פקדתי על רונית.
העפתי מבט אל גילי שעל הרצפה וראיתי שידה חומקת אל בין רגליה. הצלפה מהשוט שלי הטיסה את ידה בחזרה למיטה.
"שלא תעיזי לגמור זונה קטנה." אמרתי לה כשהיא הרימה מולי פרצוף רטוב.
"כן גברתי." היא לחשה וקברה שוב את פרצופה בכוס של רונית, והפעם מיוזמתה.

האגן של רונית השתולל על המיטה. שמעתי אותה גונחת מתוך הכוס שלי.
"חמש." ספרתי והנעתי את הכוס שלי על לשונה.
"ארבע כלבונת, תכיני את הכוס שלך כדי שגילי תוכל ללקק גמירה של כלבה כמוה."
"שלוש... שתיים... אחת... תגמרי כלבה, תגמרי עכשיו." פקדתי והתפוצצתי אל הפה של רונית.

שמעתי אותה צורחת אל תוך הכוס שלי כשהיא גמרה אל פיה של גילי שליקקה הכול כנדרש ממנה. הגמירה של רונית והלשון שלה שלא נחה לרגע בכוס שלי, גרמו לי לגמור שוב.
הנחתי לרונית לגמור שוב יחד איתי ואז ציוויתי על שתיהן להפסיק ללקק.

"בואי, שכבי לידי שפחונת מתוקה שלי." הזמנתי את רונית אל המיטה. "את יכולה לשכב על השטיח שליד המיטה, גם ככה הוא הופך למיטה שלך מהלילה." הודעתי לגילי, מחייכת מול העלבון והחרמנות שראיתי בעיניה.

רונית מיהרה להתכרבל לידי, טומנת את פניה בשדיי ומתרפקת עליי. ליטפתי אותה, הצתתי לעצמי סיגריה ועישנתי בשלווה.
כולנו שתקנו בחדר ורק נשימותיה המיוסרות והמחורמנות של גילי הפריעו את השלווה.

כשסיימתי את הסיגריה, נישקתי את רונית על לחייה, קמתי מהמיטה, ניגשתי לגילי וכרעתי לידה.
"אז מה שלומך זנזונת?" התעניינתי ודחפתי אל הכוס שלה אצבע.
"למה את לא עונה לי זונה קטנה? את לא יודעת שאת חייבת לענות לכל שאלה של גברתך?" הוספתי לשאול והכנסתי אליה אצבע נוספת מרגישה היטב בקרום הבתולים שלה שסוגר לי על האצבעות וברטיבות שניגרת ממנה.
התחלתי לשחק לה בדגדגן במקביל.
"אני חושבת שאיבדת את הלשון." אמרתי כשכל מה שקיבלתי ממנה בתשובה לשאלותיי היו אנחות תאווה מוטרפות וגוף משתולל.
"טוב את לא חייבת לענות לי." אמרתי והוצאתי ממנה את אצבעותיי.
"לא..." היא צעקה, "בבקשה לא."
"מה מותק? אני לא מבינה מה שאת רוצה." ליטפתי את פניה.
"בבקשה גברתי, תחזרי לשם." התחננה גילי.
"לאן ממי? למיטה ליד רונית?"
"לא, אל הכוס שלי. בבקשה תמשיכי."
"שאני אבין, את אוהבת את מה שאני עושה לך? את רוצה שאעשה לך עוד? את רוצה להיות השפחה שלי זנזונת קטנה?" שאלתי והרמתי אליי את פניה.
"כן, בבקשה, זה כל כך טוב. בבקשה תעשי אותי הזנזונת שלך." התחננה גילי.
"ואת תצייתי לפקודותיי?" הקשתי.
"כן, אני מבטיחה, אני אציית." התחייבה גילי.
"טוב זונה קטנה. אז אקח אותך. אבל לא הלילה. מחר בבוקר את תחזרי על ההתחייבויות שלך כשאת לא מחורמנת. ואם עדיין תבקשי שאקח אותך - אעשה אותך לשלי. עד אז את תשני הלילה על הרצפה כשרונית תישן לידי. ואת לא תברחי יותר, כי לברוח מעכשיו זה לברוח מעצמך. ברור?"
"כן גברתי." ענתה גילי.
שלחתי אליה את ידי והיא נישקה אותה.
"לילה טוב זנזונת שלי, ושלא תעיזי לאונן הלילה." אמרתי ונישקתי את ראשה.
"לילה טוב גברתי." ענתה לי גילי.

כיביתי את האור, חזרתי למיטה ועטפתי את רונית בחיבוק אוהב כל אותו הלילה.