חולת אהבה בשיכון צריכה זין

את הלילה הזה ביליתי עם איזו בחורה, באמת חביבה, אבל בעלת משנה רחוקה שנות אור מזו שלי.
והרי משנתה של אותה בחורה:
אהבה לא כל כך חשובה לה, כסף חשוב לה מאוד. היא יוצאת רק עם גברים בעלי משרות מכובדות, חסכונות יפים ומשכורות עתק על בסיס חודשי בחשבון. כשיבוא הגבר הזה, אותו היא מחפשת בקדחתנות בבארים ה"נחשבים" ביותר בעיר, יש לה תכנית לפרוש ממקום עבודתה, לשכור עוזרת (כי בעיניה ניקיון ובישול הם תכונות מאוד לא גבריות ואבוי לגבר שיעז לידה!), לבלות את הימים בשופינג, חדרי כושר וספא, רכילויות עם חברות (או קוסמטיקאיות לחילופין) ובעיקר תהיה עסוקה בבזבוז כספיו. ממש ככה, בלי שום בושה, זו מטרתה. היא רוצה גבר עשיר.

אמרתי לה שעוד יבוא גבר עני מרוד שיסחרר את ראשה כמו שלא ידעה שאפשר. אז היא גילתה לי שפעם אחת היא באמת התאהבה ואכן היה זה כזה עני מרוד, בחור פשוט המתפרנס בבאר (מה לעשות שגם בבארים הכי "נחשבים" בעיר יש שכירים, אפילו אם בתפקיד?) ושעם כל תשוקתה, היא קמה ועזבה. כי היא חייבת גבר עשיר. היא לא מוכנה לעבוד קשה, היא רוצה לבזבז כספים של אחר.
שיא הגבריות מבחינתה זה עבודה מאומצת במקור פרנסה אמין ומכניס. דרגות בכירות בהייטק ומעלה סטייל. שיבוא מיליונר מבוסס מירושה... היא שלו בדקה.

אני מניחה שיש גברים שזו הפנטזיה שלהם על מלכה. כוסית על ייצוגית שתבזבז כראוי את כספם ותרדה בהם לצאת ולהרוויח יותר. מין אשת הדייג בסיפור על דג הזהב. כולנו זוכרים מה עלה בסופה...
מצחיק כי אני בפנטזיה לגמרי הפוכה. אם אלך למקום קיצוני אומר שאני מעדיפה להיות המפרנסת מאשר המפורנסת. לא שאני רואה בכלל במונחים של "שלי, שלה" בתוך אהבה. אני לא אזרוק על הסף גבר עם מיליון בבנק אם לא בזה מסתכם ערכו אבל את השקט הנפשי שלי אני אשיג מההשגים שלי בעצמי. כזו אני.
עוד מצחיק שבעולמנו החולה והמעוות, אישה כמוה כנראה תמצא את מבוקשה הרבה לפני שאני אמצא את מבוקשי. אבל זה גם כי גברים זה עם כזה מתוסבך ובעיניים שלי לפחות, אין שום דבר מלכותי בכזו תפישה של אישה.

לא יודעת, אני סוסת עבודה, תמיד הייתי. היום, בלי הגזמה (ובלי עין הרע) אני מתרוצצת בין 5 עבודות, חוסכת ומתכננת איך ומתי להביא את המכה. לא הייתי רוצה גבר שישלוט בי בכספו, גם אם יקנה לי חיים של מלכה.

אני מסתכלת על ציפורניי רגליה המוזנחות, לצידי הפדיקור המופלא שלי שעמלתי קשות לפרנס וחושבת לעצמי שלכסף יש ערך הישרדותי בלתי נמנע בעולמנו הקפיטליסטי אך מעט מאוד ערך בענייני הרוח והלב. אני כזו אישה שכסף אף פעם לא עושה עליה יותר מדי רושם. אם לגבר אין נשמה יוצרת ורגישה, שום הון בבנק לא יחפה. אני נהנית ממעט הדברים הפשוטים שעדיין ניתן להשיג באמת בחינם בחיים. כמו חיוך, חיבוק, נשיקה... גבר שיקטוף לי פרח בר הגדל בסביבת ביתו ירגש אותי כמו שאלף גברים שישלחו לי תריסרי ורדים לא יצליחו.
אם יש לו את הנשמה הנכונה...

אני חלק מהעולם הקפיטליסטי, אני כמו כולם חולמת שיהיו לי מיליונים ואוכל לקנות ולחיות כמה ואיך שאני רוצה, אבל זה אף פעם לא שיקול. לא הייתי רוצה פרזיט אוכל חינם בביתי אבל אני מאחלת לעצמי לנצח לפרנס את עצמי ואמן, אמן ואמן שיהיה לי מספיק לחלוק מכל הלב עם זה שאתו תהיה לי אהבה. אולי נהיה שני מיליונרים... אולי נהיה שני עניים מרודים, נחיה במושב מרוחק על מי ברז וירקות שנגדל בערוגה בגינה. אין לזה שום ערך בעיני.
אם אני ממש חושבת קדימה לעתיד שאולי צפוי לי ואולי לא, אני שואלת איך אוכל להתבונן לבני בכורי בעיניו אם אדע שהבאתי אותו לעולם ממקום שאינו של אהבה. איך יכולה ככה אישה ואיך יכול ככה גבר לחטוא למושג מלכה?
חולשות ופחדים... אני מניחה... גאווה ודעה קדומה, ייצוגיות מרשימה.
בעיניים שלי זה ריק ושטחי, למרות שהיא באמת בסה"כ בחורה חביבה.

לפני כמה ימים פנה אלי כאן באתר גבר הטוען לתואר סאב... הוא חדש כאן והיו בינינו כמה חילופי דברים. מסתבר שאני הדומית הראשונה שהוא פונה אליה. על כך הוא אמר לי משהו בנוסח:
זכות ראשונים כמעט כמו בימי הביניים
אז אדון האחוזה בעל כל אישה בליל כלולותיה

הסברתי לו שאני גבירת האחוזה שלעגה ל"בעלה" בליל כלולותיה והלכה להתחמם בזרועותיו החסונות של נער האורווה.

בעלות כלכלית, בעלות בכלל... יש לי הרבה בעיה עם מושגים שכאלה. זה לא פמיניזם מודרני מגניב. זה רספקט לאדם שבתוך האישה.
זה באמת גורם לי לחשוב על הסאב המופלא שגנב את לבי ונלחם אתי מזה זמן מה מלחמת התשה על לבו.... הוא היה שואל לנוכח כזה סיפור שאלה בסגנון: "איפה הכבוד?"
ואני שואלת, לאיזה כבוד אדם מצפה מזה שלא מכבד את עצמו?

מסתובבים פה אנשים מכל המינים והסוגים. בדס"מ, ארבע אותיות המייצגות שלושה צמדי מילים, מביא לתוכו את שלל צבעי הקשת ויש כאן אנשים בעלי תפישות שונות ומשונות לגבי מהות השליטה.
לפני כמה ימים שוחחתי כאן עם מלכה חביבה ביותר ששאלה בפליאה איך יתכן שסאב ישבור לגבירתו את הלב.
שוב, מצחיק, כי על פי משנתי את לבנו יכול לשבור רק כזה שיחדור. ומי יהיה סאב שלי אם לא מי שיחדור ללבי?
ואתם יודעים מה? על גבר שיחדור אקח את הצ'אנס ועל גבר שלא, לא אבזבז דקה. בשני המקרים, הדבר האחרון שיעניין לי זה כמה כסף יש להם בבנק.

אבל אולי אני כזו מוזרה. לפעמים אני מרגישה תלושה. מהלכת על פני כדור הארץ בזמנים לא מתאימים. אולי היה טוב יותר לאישה כמוני להיוולד בימים בהם גברים עשירים היו עסוקים במרתפי עינויים וגבירות האחוזה נתנו דרור לביטויי לבם על החציר... עם נער האורווה ששעבד את רוחו למען פארה והדרה של אותה גבירה נכבדה.
אולי הייתי צריכה להיות המודליסטית הפרטית של צייר תפרן, הזמרת הפרטית של פסנתרן הג'אז, הרקדנית הפרטית של נגן כלי ההקשה או נערת השעשועים הפרטית של ליצן החצר.

אז אני מכבה הכל, נשכבת במיטה, מחבקת את גופי הבודד ומאזינה לשיר האחד שלנצח מביא אהבה.
Thank You של לד זפלין, כי השראה, זה מה שכל חולה או חולת אהבה באמת צריך/ה.
אבל אז נגמר לו השיר ומייד נותן לו בראש Heartbreaker שמקפיץ אותי בשניה ומענטז את ישבני, כמעט בכפייה, ואני נזכרת בכמה זמן עבר מאז ראיתי לב של גבר נשבר.

לב שבור של גבר זה דבר נורא כואב, לא בא לי לראות אחד כזה, אפילו לא עוד פעם אחת בחיי, למרות שמי שאחדור ללבו יאלץ לקחת עלי צ'אנס ויש מעט מאוד הבטחות שבאמת אפשר לתת בחיים, יהיו הכוונות טובות כשיהיו.
לא, אני לא מלכה מהסוג ההוא.
אני מוזה לגבר בעל נשמה יוצרת ורגישה, גבר שיודע מה באמת צריכה אישה
(ומוכן להקריב את מנת כוחה וסטייתה למען אושרם המשותף)

היכן השליטה תשאלו? במקום הפרטי, האינטימי והאישי ביותר שביני לבינו, רחוק ומבודד מרחק שנות אור מן ההמון הסואן.
והנה חזרתי לנקודת ההתחלה. אי שם בעולם מסתובב אותו יוצר ושוב, אין לי מושג על דמותו.
אני רק יודעת שמצב חשבון הבנק שלו נמצא בתחתית הרשימה וכשהוא ואני נעז להתחבר, מתוך אמונה, קראו לה תמימה, שאותו נער אורווה בכלל קיים, שני בני אדם נוספים בעולם, לפחות, יזכו באושר עילאי, בהפרייה הדדית ובהשראה אינסופית.

אני אהיה אלוהים והוא יהיה המלאך. אני המוזה והוא יקדיש לי את יצירת חייו.


[אגב, אני חובבת בישול לעת מצוא אבל גברים מבשלים זה תענוג שאין כמותו וכל עבודת כפיים מאומצת מתיישבת היטב על גבר אטרקטיבי, אם תשאלו אותי...]