מה למעלה - מה למטה?!

הגישה לעולם את ישבנה.

***

אני קרפדה.

לשוני ארוכה.

זבובים טורדניים אינם

מאיימים עלי.

***

על שפת הבריכה.

ליליות ליליות.

תועבות תועבות.

מטריות זוהרות מרחפות

על כוס מוקה קרה.

הלב נמצא תחת התקפה.

כל הנחלים יבשו. הים מלא

כרישים שועטים לעבר טיפת

הדם שנמלטה אל החוף.

***

הלב נמצא תחת התקפה.

סניטרים לבנים עולים יורדים 

במעלית וליעקב חלומות מוזרים

שבחזהו לחץ ולמראשתו סלע.

***

הלב נמצא תחת התקפה.

וכולם במגננה. 

בינתיים אני בורח אל צ'רצ'יל שידע להתמודד

עם מלחמות וגם זכה בפרס נובל לספרות.

***

הרחוב ריקני, הביל ועלוב. 

את ישובה על אבן בחצר האחורית. מהרהרת. 

ואני, את כל העולם הייתי נותן כדי לראות איך צומחת לידך

נורית אדומה.

כאב לי הראש - אז הסתפרתי.

הלכתי בשיפוליו השמאליים של רחוב דיזנגוף.

שישה צעדים לפניי פסעה רעות. 

זיהיתי אותה לפי הקעקוע על כתף שמאל והטבעת על זרת ימין.

היא לא ראתה אותי. 

הרבה זמן לא ראיתי אותה. כלומר, חוץ מהתמונות שהעלתה לפייסבוק. 

אנחנו לא חברים.

פעם, בעולם אחר, הנחתי שהיא הבחורה היפה עלי אדמות.

היום, בעולם אפור, אני מבין שגם לקמט מתחת לעין או לנמש סורר בקצה האף יש סגולות ריפוי.

***

שישה צעדים לפני פסעה רעות.

מעבר לגופייתה הלבנה ולטרנינג האפורות שלה

ידעתי שגופה עדיין מתאווה לנגיעה הנכונה.

היא לא ראתה אותי.

אנחנו לא חברים.

***

הלכתי לאונן בשדות זרים.

הבוקר התחיל עם הרבה פוטנציאל.

הצהריים הבינו שצפיות לחוד ומציאות לחוד.

כמו מגדל קלפים. הכל הבל. 

קראו למלכה שתערוף את ראשם. של מי? של כולם.

***

ברגעים אלו, בדממת הצהריים, אני מקווה שהיא תבוא. 

זרה. צעירה. תמירה.

לא נחליף מילה אלא רק נחכוך ירכים במפרסת הקטנה.

שמש עירומה תצייר לנו לבבות אדומים/חומים על הגב.

אחר כך נשכב.

היא ג'ינג'ית. כלומר, דובשנית.

כדבורה מרפרפת על מתק שפתי המימייה 

של ילד קייטנה או באפוד הטירון. 

משתקשקת.

***

היא ג'ינג'ית. כלומר, חוצפנית.

כחץ חד הנשלף מאשפתו של הירוק, רובין 

הוד או של אפולו.

דוקרת.

***

היא גינג'ית. כלומר, המלצרית

שהגישה לי קפה הבוקר עם קרואסון

חמאה. כשהסתובבה, רגליה הארוכות

זהרו כשבע שמשות מתוך הג'ינס 

הקצרים קצרים שלה.

נטלי אמרה לי שנגמר.

היה מאוחר.

הקפה היה קר.

סיימנו בצרפתית.

***

ז'ילבר בקו שר עליה

בקול צרוב.

פטמותיה זהרו מבעד לגופייה הלבנה.

הייתי איש גלמוד וצנוע.

הצעתי לה ירידה.

הציעה לי עליה.

לא נמרחנו.

***

בשבע בבוקר.

מונית או אוטובוס - מה זה משנה.

עפעפיים דביקות.

פה מריר יבש.

זיף זיף זיף אספלט קשה.

הרחוב מתעורר

כבר חודשים לא כתבתי.

למרות זאת קוראים בי.

למילים חיים משל עצמן.

***

אם קוראים - למה לא כותבים.

אם כותבים - למה לא מדברים.

אם מדברים - למה לא מתלקקים.

הכל מתחיל ונגמר בישיבת פנים.

אני אי. 

אני לא מזדמן.

אני עצום אוקיינוס.

אני איבוד בין עצי הקוקוס.

אני אפשרות מוחמצת, כלומר פוסע לאט ברחוב.

אני הניבט בעיניך. אני החולף על פניך. אני לרגע ואינני עוד.

***

החלב הלבן נוטף

משפתי הכוס

למשטח שיש קרמלי

ומשם זליף זלוף

לרצפה המאובקת.

***

בפעם האחרונה שנמצצתי - לפני כך וכך.

בפעם האחרונה שנכנסתי - לפני כך וכך.

בפעם האחרונה שנחבקתי - לפני כך וכך.

בפעם האחרונה שנשקתי - לפני כך וכך.

בפעם האחרונה שאמרתי - לפי כך וכך.

כעת - מול הראי - מי היפה בכל העיר.

אי של אפשרויות.

ליאור בהיריון.

מורן בהיריון.

בת-אל בהיריון.

ענת בהיריון.

אורלי בהיריון.

***

לליאור הבטן מתנפחת מכל כיוון.

למורן הבטן עגולה כמו גלובוס.

לבת-אל הבטן משנה בכל יומיים תצורה.

לענת אין בטן, אלמלא הייתי יודע שהיא בהיריון, לא הייתי מנחש.

לאורלי הבטן בתחילת הדרך.

***

מכולן - ליאור ומורן - הכי סקסיות.

***

אני, הרווק, שוב מאונן בשדות זרים.

לא ראיתי את אודליה כבר זמן רב.

אולי חודשיים.

התפטרה מהעבודה.

לבטח שמה לק חדש שקוף בצפורניים.

לבטח חמצנה את קצוות שערה.

לבטח קנתה וינטג' בשוק הפשפשים שבשיפולי המזרקה.

***

רגליים דקות. לבנות. 

שמעתי שהפכה לטבעונית.

עלמת אדמה. עלמת טבע. עלמת שמש.

מבין שפתיה התחתונות

נוזל שקוף ומתקתק 

ארומה של כרובית וגזר.