הארמון של מלכתא

בשעה טובה החלטתי לכתוב סיפור שמיועד מראש לפרסום (ובכך לחרוג ממנהגי רב השנים לכתוב למגירה).
נו טוב, תהנו לכם...שולטים,נשלטים, רומנטיקנים ושאר החרמנים....
*********************

זה היה עוד אחד מאותם הימים הרגילים, ימי השגרה הקשים והארוכים שנדמה שאף פעם לא יגמרו.
חזרתי מהעבודה עייפה ומותשת, לא ברור מה יותר, ובימים כאלה אני מרגישה יותר מכל את הריקנות מציפה אותי ומכרסמת באיטיות את הגאווה שלי.
בתנועה כמעט שגרתית זרקתי את עצמי על המיטה והדלקתי את המחשב.
חיפשתי שירים ישנים ביו-טיוב וכתבות מעניינות בחדשות היום, אפילו לא שמתי לב שהמסנג'ר נדלק אוטומטית. לא שמתי לב עד ששמעתי את הצליל של ההודעה החדשה.
זה היה הוא. אני כבר לא זוכרת ממתי אנחנו מדברים או איפה מצאתי אותו, אבל כבר שבועות שאנחנו מנהלים שיחות חולין מרתקות ומשעשעות בו זמנית. הוא עשה רושם של אדם עם אישיות מרתקת, המון סיפורים על החיים, על מה עשה ועל המקומות הרבים בהם טייל בעולם. כמובן שהוא קורא לי בכינוי המלכותי ואני קוראת לו בשמו. מעבר לכך כבר הגענו למסקנה שלדבר על מה עושים בסשן לפני שעושים את זה- זה מיותר וריקני.
כרגיל, סיפרתי לו על היום הקשה שעבר עליי ועל כך שאין לי עוד חשק להמשיך בעבודה הזאת אבל אני מחוייבת כי אני עובדת מדינה חתומה על חוזה. הוא כרגיל שמע בסבלנות ולאחר מכן זרק כמה מילות עידוד, משהו על זה שהחוזה זמני והכל עוד יגמר. נכון, הכל זמני בחיים האלה- איך לא חשבתי על זה?
אלא שהשיחה היום לא התקדמה בכיוון הרגיל, משהו בו היה שונה,נרגש, הרגשתי כמעט כאילו הוא הולך על קצות האצבעות ורוצה לספר לי משהו.
הערתי את תשומת לבו לכך, "יש משהו שאתה רוצה לספר לי?"
"כן מלכתי, איך ידעת?"
"אינטואיציה מלכותית"
"אני מאוד מתרגש , רציתי לספר למלכתי שקניתי רכב השבוע!"
"באמת? איזה יופי!!! מזל טוב! לא ידעתי שאתה מחפש..."
"רציתי לעשות הפתעה למלכתי"
"בהחלט עשית! כל הכבוד!"
...שתיקה של כמה שניות...
"אני יכול לשאול שאלה, מלכתי?"
"בטח, תשאל"
לקח לו זמן לנסח את עצמו, בוודאי חזר ומחק מילים אבל לבסוף קפצה לי השורה "אני...אני חושב שהייתי רוצה לראות את המלכה, להוכיח לה שאני ראוי לה ולא מבזבז את זמנה".
"וואהו, יש לו ביצים לבחור"- חשבתי לעצמי, ותהיתי איך אני עונה לו מבלי לאבד את המציאות או את אחיזתי הדומיננטית.
"אתה חושב שאתה ראוי למלכה? זאת מחשבה מאוד אמיצה, ואני מסתקרנת איך בדיוק תוכל להוכיח דבר שכזה", עניתי.
זה נדיר מאוד למצוא גבר אמיץ, בעל אישיות ועמוד שדרה, שיהיה מוכן למקומו כנשלט על יד אישה בולטת ומרשימה. רוב הגברים שהכרתי לאורך השנים בכלל לא היו שווים את ההזדמנות, אבל הזה לפחות יודע לדבר.
קבענו להיפגש. לא האמנתי שאני יוצאת באמצע השבוע, עם אדם שבחיים לא פגשתי, ועוד יותר- שאני בכלל נותנת לזה סיכוי. מה לעשות, הבדידות עושה את שלה.
הוא הגיע לאסוף אותי ברכב קטנטן ונקי, לא חדש אבל בהחלט נראה מטופח. נכנסתי לאוטו בחשש מסויים, באמת שאני לא רגילה לעשות דברים כאלה.
התחלנו בנסיעה ובלי ששמתי לב כבר הגענו לבית קפה במרכז העיר. זה לא שהנסיעה היתה קצרה, פשוט במשך כל הנסיעה לא הפסקנו לדבר והיתה לנו שיחה זורמת וקלילה. עד כאן- תדהמה! מישהו שיצליח לעמוד בקצב שלי זה כבר הישג... נראה עד כמה הוא באמת עומד בקצב שלי.
ישבנו בבית הקפה לא הרבה זמן, הקפה לא היה מוצלח אבל השיחה מרתקת הרבה יותר.
כשהחלטנו לחתוך משם כבר היה ברור לי שפגשתי אדם מרתק ומסקרן.
כל הדרך חזרה התרוצצו מחשבות בראשי. מצד אחד אפף אותי חשק עז לנשק אותו ואז להזמין אותו אליי, מצד שני אני לא בחורה כזאת ואחרי הכל זה רק דייט ראשון שלנו.
למרות זאת כשהגענו לחניית ביתי, לאחר דקות ארוכות של שיחה, לפתע התנשקנו. הנשיקה ריגשה כל אינץ' בגופי החל מקצות האצבעות ועד לפטמותיי שהזדקרו לפתע. הנשיקה הפריחה שממה של הרבה חודשים בהם השתוקקתי ולו למעט מגע.
להפתעתי, מיד לאחר הנשיקה באה עוד אחת ולאחריה עוד אחת ארוכה ובלתי נשכחת.
הוא הנהן בראש ואני מבלי להבין כלל למה הוא התכוון עניתי בשאלה, "שנעלה אליי?"
בשלב הבא כבר היינו בדירה שלי. הוא השכיב אותי על המיטה והחל להפשיט אותי. לא יכולתי לתת לו להתנהג בחוצפה כזאת. דחפתי אותו מעליי בפתאומיות ובכל הכוח הנחתי לו סתירה שפגעה בלחי והרבה מסביב . הגסות והחוצפה שלו כל כך הפתיעו אותי ונדמה היה שהסתירה שלי הפתיעה גם אותו.
"מה נראה לך שאתה עושה?!"
"מה עשיתי?!" הוא זעק בחזרה
"אתה מרים עליי את הקול?! תרד על ארבע!"
הוא זינק על ברכיו בצייתנות ואני מיהרתי למגירה להוציא דבר-מה שאולי יחנך אותו.
הוא עמד על ארבע והתנשף בכבדות. "מה, קשה לך?"
"אני מתרגש, המלכה"
"מרוב התרגשות אתה שוכח נימוסים, אתה שוכח מה מקומך! עכשיו תוריד את הבגדים הכובלים האלה!" צעקתי עליו
"אני מצטער, המלכה" ענה והחל להתרומם על מנת להתפשט
"לא הרשיתי לך לקום! תישאר על הקרקע" הוריתי לו והוא ציית.
כשסיים להתפשט לחלוטין, המשכתי להביט בו בלי לומר אף מילה.
לאחר כמה שניות של שתיקה, התחלתי להעביר עליו את השוט שהוצאתי מהמגירה לפני כדקה.
בתחילה בצורה נעימה ומלטפת, העברתי אותו על התחת ועל הרגליים שלו, על הגב ואפילו על הפנים. הוא הרשה לעצמו לחייך, כנראה נהנה, עד שהנפתי את השוט והצלפתי בתחת החצוף שלו. הוא הופתע אבל ספג את המהלומה.
"עכשיו אתה הולך לספור,כלבה קטנה. ברור?"
"כן המלכה. מה לספור המלכה?" אבל עוד בטרם סיים את המשפט, הונחת עליו השוט. הוא לא ספר, עוד הצלפה, הוא עדיין לא סופר. רק בפעם העשירית אולי הוא החל להבין את כוונתי ואז סוף סוף אמר "אחד"
"אחד, מה?" הפעם השוט פגע קצת יותר למטה
"אחד, המלכה"
"נכון "
ההצלפות נמשכו עד שהוא הגיע ל20. אני אהיה רחמנית בפעם הראשונה (הלוואי ותהיה פעם שניה).
אחר-כך הוצאתי את הקולר מהארון. זה היה קולר ישן שהיה פעם שייך לכלב אמיתי.
הלבשתי לו את הקולר ואז הרגשתי שאני צמאה.
"בוא, הולכים למטבח לשתות. שלא תעז להתרומם"
התחלתי ללכת והוא עמד כמאובן כמה שניות, עד שמשכתי אותו בקולר ואז הבין שצריך להתחיל לזחול על ארבע.
"אתה רוצה לשתות?"
"כן, המלכה"
"למה לא ביקשת?"
"לא רציתי להיות לא מנומס, המלכה"
"אם אתה רוצה לשתות אתה צריך לבקש, במקרה הפחות טוב אני לא ארשה לך"
"כן המלכה"
מילאתי קערה במים מינרליים. "הכלב שלי יהיה בריא, ישתה מים מינרליים" וקירבתי את הקערה לפיו. הוא שתה בצימאון ובשקיקה, יונק כל טיפת מים בקערה המלאה.
"בוא, חוזרים לחדר".
חזרנו לחדר השינה והוריתי לו לשכב על הגב על המיטה הגדולה והרכה.
"אני לא אקשור אותך אבל אם תזוז ולו קצת- אני מעיפה אותך מפה.אין לי כוח להתעסק היום בבעיות משמעת. ברור?"
"כן, המלכה"
"יופי" חייכתי מבלי שהוא יראה והעברתי את ציפורניי על בטנו
לקחתי לידי כמה סיכות שיער קטנטנות ושמתי אותן סביב פטמותיו, הוא נע באי נוחות ואנחת כאב קטנה יצאה מפיו
"תהיה בשקט!" והוא הרגיש את נחת זרועי על פרצופו
לאחר מכן כיסיתי את עיניו בצעיף משי מוזהב, הוא לא היה מרוצה.
"אבל כך לא אראה את מלכתי"
"אתה לא צריך לראות, אתה צריך להרגיש" עניתי בציווי חד משמעי והוא הבין שאסור להתווכח איתי.
יצאתי מהחדר והלכתי להביא נרות וקרח, הוא נשאר שם על המיטה בחוסר אונים וחוסר וודאות.
כשחזרתי הדלקתי נר וחיכיתי כמה שניות עד שתיווצר מעט שעווה מסביב ללהבה.
התקרבתי לבטנו החשופה ונשפתי, כאילו מכינה את משטח העבודה שלי. לקחתי את הנר והחלתי לטפטף עליו בעדינות שעווה. הוא זעק מכאבים ומיד הצמדתי לעורו קוביית קרח, הוא המשיך לזעוק
"אתה צועק המון, תשתוק!" צעקתי עליו ודחפתי לו את כף רגלי לתוך הפה
הוא החל ללקק את כף הרגל בהנאה צרופה, מנסה לא לפספס אף חלק אבל כיסוי העיניים הקשה עליו.
לאחר כמה דקות של פינוקי רגליים, הורדתי את רגליי והחלתי להביט במה שמתחולל בגופו.
כפות הידיים שלו היו קמוצות, פטמותיו הזעירות זקורות מבעד לסיכות השיער ואיברו (המפתיע בגודלו) עומד זקוף משאיר את הביצים שלו קטנות ומרוקנות. הוא היה מוכן.
גם אני לא יכולתי לעמוד בזה יותר. הסרתי ממנו את כיסוי העיניים.
הוא הביט בי בהפתעה רבה, כאילו נולד זה עתה ופעם ראשונה ראה אישה ערומה. בשלב זה לבשתי תחתוני בוקסר צמודים ומלבד זה שום דבר.
עליתי לעבר פרצופו והתיישבתי עליו. הוא השמיע כמה נהמות אבל לא יכולתי לשמוע יותר מדיי.
דחפתי אצבע לפיו ופערתי אותו, לאחר מכן הורדתי את תחתוניי, קירבתי את מפשעתי לפיו ונתתי לו להתחיל לינוק. הוא ליקק בהתלהבות את הדגדגן שלי, גורם לי הנאה רבה.
לאחר כמה שניות קמתי ממנו.
"אתה מצוייד?"שאלתי
הוא הסתכל על איברו ובמבוכה ענה "כן"
"טיפש, יש לך קונדומים?"
"אה... כן, אפשר להביא?"
"לך תביא"
הוא חזר עם קונדום בודד והלביש אותו על איברו.
מיד כשסיים לעסוק בגומי הנמתח, דחפתי אותו שוב על המיטה ועליתי עליו.
התיישבתי על איברו והשתדלתי להכניס את כל כולו לתוכי. כל כך הייתי מגורה וזקוקה לזה. הייתי מאוד רטובה והאיבר שלו החליק בתוכי בקלות, תוך כמה שניות ראיתי שהוא מוכן לגמור והוצאתי אותו מעצמי בפתאומיות. הוא פקח את עיניו בפתאומיות, נראה מאוכזב, "אתה לא תגמור לפניי" יריתי לעברו.
לאחר מכן התייבשתי עליו והמשכתי לרכב בהתלהבות, עוצמת עיניים ושוכחת מהכל.
גמרתי לאחר כמה דקות ואז נתתי לו לגמור גם.

זה היה הדייט הראשון שלנו. כששואלים אותנו על הדייט הראשון, אנחנו מספרים רק על החלק של הקפה.
איזה כייף שיש לי חבר שהוא גם בן זוג מושלם וגם יודע את מקומו על ארבע לצידי.