כאן היה פעם הבלוג של ניק הנקניק

בעקבות פרישתו (לא בטרם עט) של מאסטרמיינד, עכשיו הגיע הזמן לפוסט הזה. פוסט פרידה אחרון בהחלט, גם אם הוא נכתב באיחור של שנתיים, או משהו כזה*.

תודה לבכוח ולמישלי, שהיוו את ההשראה לכתוב כאן ולהשתעשע.

תודה לפור גוד, שיום אחד החלטתי להתחזות אליו, וזכורני שהוא לא קיבל את זה כל כך יפה. תודה, וגם בהזדמנות זו, סליחה.

תודה ללילימיי על שהייתה שם, אז.

תודה לשולץ וליהלום שלו וגם למיו, על כל מיני דברים.

תודה לכל אותם אלו שפתחו כאן פרופילים מיוחדים, כתבו כאן פוסטים נטולי מודעות עצמית והעתיקו לכאן תמונות, שבלעדיהם לא היה טעם בבלוג הזה.

ותודה ענקית לכם, הקוראים, שבאתם והשתעשעתם איתי.

וכמובן תודה לניט, זוגתי לשעשוע, על מאות שעות של צחוק בלתי פוסק ושל עונג צרוף.  

* אם אתם לא מבינים על מה אני מדבר, כנראה שאתם חדשים פה מידי. לא נורא, לא הפסדתם כלום.