היא הולכת בצעדים מהוססים צמודה לקיר כמו מבקשת להיעלם בתוכו.
פניה כבושים בקרקע ומבטה כבוי. היא נמנעת מקשר עין כמפחדת שאם מישהו יסתכל אל תוך עיניה הוא יוכל לראות את המתרחש בתוך נפשה.
כשהיא נשאלת לשמה או לשלומה היא עונה וקולה שברירי עד כדי בלתי נשמע.
כל פעם שאני רואה אותה אני תוהה כיצד הגיע למצבה, איך הפכה להיות צל של אישה.