.
ואני חשבתי שחלף לי. אני חשבתי שעבר. אני חשבתי שהכל עניין של עצמה. ומה עצום יותר מאהבה?
ניצב מעליה על ברכיי. מאונן מעל שדיה. סוטר לפניה פעם אחת ואז בפעם שנייה. דורש שתזיין את עצמה עם האצבעות ותלקק. אני חייב לראות.
מניף את מרפקה. היא נחנקת על כף ידה שחודרת את גרונה בפתאומיות. דמעות פורצות מעיניה אבל אני דורש שוב ומהתחלה. לא טוב. היא מפשלת. היא נוגעת בפרח שלה בקלילות, אני יודע, מבלי לסובב את פניי. אני מאולף. יש לי עיניים על המפרקת. יש לי נשימה במקומות בהם נחנקים אחרים. אני צייד.
אני ניצב מעליה. ברכיי פשוקות מצדדיה. גופה הקטן ביניהן. אני מאונן. היא בוכה. כי לא מספיק, כי אני רוצה יותר. אני מכה בשדיה פעם אחת ואז נוספת, ואז לא יכול לעצור. היא צועקת. אני מסמיך יד אחת לראשה ואת ההיא שנוטשת את הזין, על שפתיה. שששש... לא יפה, לוחש, ביקשתי שתסתמי פעם אחת, פעם שלישית לא תהיה.
היא מזיינת את עצמה עכשיו. אני מרגיש את הכאב שלה כשמתבלבלת בין הידיים. דוחפת אותן עמוק לתוך גרונה ומקיאה על עצמה. היא נבוכה, מחפשת מגבת. אני מאונן מהר יותר, אוסף את שיערה ומלביש את הגרון שלה על הזקפה. היא לא יכולה לזוז. היא לא יכולה להתנגד. מצדי שתקיא לי על הביצים. מצדי ש... הו אלוהים זה טוב כל כך!
עודי רועד. היא מנקה אותי בלשונה. ידי הרפויה ניתקת משיערה. היא מצמידה את שפתיה אל העין ומוצצת את השאריות. אני מניח אותה מעליי ואז מתחרט ומעביר אותה לשכב לידי. אני חייב לקום. לבעוט בדלת, בעצמי, בשרפרף. אני חייב להיזכר שאני כלב שאולף להרוג רק את אלו שאת דמם אני מריח בלילות ושאם אשגה, יכבלו אותי למיטה. כי הם פוחדים מהמפלצות שהם יוצרים בעצמם, כי לו הייתי אמסטף היו יורים בי... ונגמר.
"מאסטר," לוחשת, "תודה."
"בבקשה," משיב מוכנית.
ואחרי שמבין, בולע אותן אחת אחת. וכשלא יכול יותר... יוצא לסיבוב משוריינים. אני אולפתי לא לכאוב גם כשאין כואב יותר מלאהוב.
לה, לעומת זאת, מגיע יותר.
לפני 14 שנים. 15 בדצמבר 2009 בשעה 4:18
