הברזתי מבית-הספר כדי להיפגש עם חברה שלי בכיכר-דיזנגוף. היא לא הגיעה, ואני ישבתי וחיכיתי וחיכיתי. בסוף התחלתי ללכת לכיוון הסנטר, ואיך שירדתי מהכיכר בא מולי בחור - חמוד - עם עיניים נוצצות - וכשסובבתי את ראשי להסתכל אחריו ראיתי שגם הוא סובב את הראש - ומבטינו נפגשו - שוב, והוא הושיט יד עם כרטיס. לקחתי את הכרטיס והפכתי אותו, ולא היה כתוב עליו כלום.
"מה זה?" שאלתי.
"סתם", הוא צחק, "רציתי שתעצרי..." הוחנפתי.
"איך קוראים לך, מותק?" הוא שאל. אמרתי. הוא גם אמר לי את שמו.
"את רוצה לבוא איתי?" הוא שאל. לא, הנדתי בראש, לא בטוחה למה הוא מתכוון. קבעתי עם חברה שלי, הסברתי, ליתר ביטחון, למרות שזה לא היה מדוייק.
"אז מתי ניפגש, מותק?" הוא שאל בצער אמיתי, ועיניו הירוקות חייכו אלי.
"ביום ראשון," אמרתי, מחשבת במהירות שאוכל בקלות להבריז שוב מבי"ס, יש כמה שיעורים לא חשובים.
הייתי בת חמש-עשרה.
ביום ראשון הגעתי לכיכר בשעה שנדברנו, והוא לא היה שם. הבאתי ספר, וישבתי וקראתי. אז עוד היו שם "ילדי פינגווין" פאנקיסטייים, עם בגדים שחורים ושיער קיצוני ואני קצת רציתי להיות כמוהם.
"מה נשמע," התיישב לידי בחור אחד, בבגדים פשוטים, לא מוכר.
"בסדר, אני מחכה פה," אמרתי, והוא הנהן: "אני רואה. למי?" סיפרתי לו. היה לו מבט מודאג. הוא שאל אותי אם אני יודעת מה שאני עושה. ברור שלא, חשבתי, אבל הנהנתי: כן. דיברנו עוד קצת.
אחרי חצי שעה הוא הגיע, עם שתי בחורות על זרועותיו, וריח חזק של אלכוהול. היה בוקר. צהריים. אמצע היום. 12.
"בואי," הוא ניסה למשוך אותי בזרועי, אבל אני לא רציתי לבוא איתו.
"אתה שיכור," אמרתי לו. הבחור שישב לידי הנהן בהסכמה. "אני לא באה." הוא הניף יד מבטלת והלך. נשארתי לשבת, קצת מעורערת.
"טוב שלא הלכת איתו," אמר הבחור הנחמד. שתקתי.
אחרי עשר דקות הוא חזר שוב, לבד.
"אני מצטער," הוא כרע על ברכיו לפני, וחיוך ממזרי בעיניו. "תבואי איתי..." אז קמתי והלכתי איתו, לא שולחת אפילו מבט אחד אל הבחור הנחמד והדאגן שישב לידי.
ללא רחוק מהכיכר היה בניין שרוב הדירות בו היו נטושות. הוא הוביל אותי בזרועי אל אחת הדירות והוריד אותי בנחת לשבת על מזרון מלוכלך מונח על רצפה מלוכלכת עוד יותר.
הוא נישק אותי. התנשקנו. הוא סיפר לי על בחורה שהכיר באילת שנסעה איתו לתל-אביב ואיך הוא "עשה לה באצבע" דרך בגד-הים כל הדרך וגם על החוף בת"א. שתקתי, כי לא הייתי בטוחה למה הוא מתכוון ב"עשיתי לה באצבע". אני יודעת שלא כולן ככה בגיל חמש-עשרה, אבל ככה אני הייתי.
הוא פתח לי את הרוכסן של הגי'נס וליטף את התחתונים שלי. אני חושבת שאז הבנתי שהוא לא רוצה שרק נתנשק ואולי גם נצא יחד לסרט ונהיה זוג. אז אמרתי לו, "לא."
"מה לא, מותק," הוא התנשף מעלי, מתחכך בי.
"אני לא רוצה שנשכב, אני לא רוצה לשכב איתך," אמרתי.
"אין בעיה," הוא אמר להקלתי, "רק נתמזמז קצת, בסדר?" לא הייתי בטוחה אם זה בסדר או לא, ורק הסתכלתי עליו.
זה נמשך עוד קצת זמן כשהוא מתחכך בי ואני מנסה לצמצם את עצמי לפינה, ולפעמים מנסה להנות זה - נותנת לו לנשק אותי בריח של סיגריות, עושה קצת דברים שהוא מבקש.
"אני רוצה שתרדי לי," הוא אמר. לא הבנתי. "אני רוצה שתמצצי לי את הזין, אני רוצה לגמור לך בפה." איכס, חשבתי, ועם הראש עשיתי, לא. הוא תפס אותי בשערות והוריד את הפנים שלי לזין שלו. צעקתי: "די!" אבל השפתיים שלי כבר נגעו בזין שלו. "טוב, בסדר, הנה, די," הוא אמר, ומשך את הראש שלי בחזרה למעלה.
"אני רוצה לגמור לך בציצים," הוא אמר, וזה הגעיל אותי נ ו ר א. "אני רוצה לגמור לך בציצים," הוא אמר שוב, ותפס בחולצה שלי ומשך אותה למעלה, והוריד את החזיה שלי בכוח.
"לא, לא," אמרתי, בהתחלה בשקט, ואח"כ בקול - "לא, לא!"
הוא הוריד את החולצה שלי ואת החזיה שלי ודחף את הזין שלו בין השדיים שלי. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי זין של אדם מבוגר וזה היה מגעיל. "אני רוצה לגמור לך על הפנים," הוא אמר, ואני צעקתי, "לא, לא, תפסיק!" שמענו רחש מבחוץ והוא אמר, "שיט", וגמר לי בין השדיים. הוא הסתכל עלי רגע, כמעט הקאתי, ואז עם היד מרח את הזרע שלו על החזה שלי.
הוא התרחק ממני ואמר, "תודה מותק," והתחיל לכפתר את מכנסיו והדליק סיגריה. שוב היה רחש והראש של הבחור הנחמד שפגשתי קודם הציץ בדלת: "אה, את פה?" קפצתי אליו והסתתרתי מאחוריו. "בואי נלך," הוא אמר, ואני צעדתי בשתיקה אחריו. בחוץ הוא נתן לי נייר-טואלט וניקיתי את עצמי.
"את בסדר?" הוא שאל. כן, הכל בסדר, אמרתי לו כאילו כלום. "יופי," הוא הנהן, בוחן אותי.
"את הולכת עכשיו הביתה?" שאל.
"לא," אמרתי, "קבעתי לסרט עם חברים." זה היה נכון.
הלכתי משם. ראיתי זין, חשבתי לעצמי. איזה מגעיל זה. נגעלתי מהריח של השפיך שלו, שעדיין היה עלי. אהבתי את הריח של הסיגריות. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות. לא ידעתי אם זה נחשב, שקיימתי יחסי מין.
הגעתי לקולנוע "רב-חן" והלכתי לראות "מלך האריות" עם חברות מהצופים.
לפני 18 שנים. 8 בדצמבר 2005 בשעה 7:05
