את הגרוש פגשתי כאן, דרך ההודעות האדומות.
בגיל של אהובי הוא, אבל מאחוריו קילומטראז' של 15 שנות נישואין ושני ילדים. ולמרות שבינינו מפרידות רק כמה שנים, הוא קוטלג אצלי, שלא במודע דווקא, ב"דור ההורים". לפגישה איתו היה ריגוש חתרני של לצאת עם מישהו מדור הורי - דור האלה שכבר מאורגנים בחיים, שגרים בדירה שהם קנו ושיש בה המון חפצים שכבר יותר מ-10 שנים לא התחלפו.
הגרוש אמר מייד שהוא גרוש, מזה שנתיים, לא הסתיר ולא כיחש. אמר: "היינו ביחד מאז הצבא, בסופו של דבר זה התחיל לשעמם". אמר גם, "היא הייתה איתי מאוד בקינק, זה היה כיף לנו לגלות את זה יחד, היה לה ראש מופרע, יצירתי, אהבתי את זה מאוד אצלה". ואני חשבתי, ואם לא אגיע לנעליה. ואם אין לי ראש מספיק מופרע, יצירתי. אני חשבתי: למה הוא אומר את זה? כדי לספר? כדי להציב סטנדרטים? כדי לשתף בפנטסיה?
לגרוש היה פטיש לסנדלים ולתחתוני חוטיני, והוא היה מוכן להתפשר גם על כתפיית-חזיה שמציצה מן החולצה. אמרתי, "אתה נמשך לדברים שאתה לא אמור לראות שמציצים פתאום (כמו הכתפיה, כמו המשולש של החוטיני מעל הג'ינס הנמוכים, כמו הבהונות שהוסתרו כל החורף)". והוא אמר, נכון, מה שאסור הכי מושך אותי.
בירושלים הוא משך בידי חזק ונישק אותי מאחורי פרוכת דהויה בכנסיה, מבטו חושש ונלהב תר אחר הקשיש שנתן לנו להכנס. אמרתי: "הזיון האולטימטיבי עבור המרקיז דה-סאד היה כזה שישלב את כל מה שאסור: לזיין את בתך הנזירה שנולדה לך מתוך נישואי גילוי-עריות עם אחותך בתחת, בניגוד לרצונה, תוך שתית יין ביום צום, בכנסיה." "בכנסיה", הוא הנהן נרגש, "כל מה שאסור". ואני חשבתי, אני בכנסיה תיירת, אם כבר במקום אסור אז בבית כנסת, בכנסיה זה אסור מבחינתי כמו שבמוזיאון אסור, לא בגלל הקודש אלא בגלל התמונות.
לגרוש היו שני ילדים עליהם סיפר לי רק אחרי כמה שיחות טלפון ארוכות, וזה כבר אז היה לי מוזר מדי, לעשות בדסמ מזדמן עם מישהו שבערב מכין אורז לבן לבן השש ששונא "עם רוטב", ומשהו-עם-קטשופ לבת השמונה שרק ככה היא אוכלת.
כשבאתי אליו הביתה הוא הראה לי את הספר "Fetish Girls" של אריך קרול, אבל אני פזלתי כל הזמן אל הצעצועים שבחדר הילדים, והרגשתי שהמיטה הקטנה, הצבעונית, תהלום אותי יותר מאשר זו עם המוטות (לקשור אותי!) והסדינים הדרמטיים.
הגרוש ידע לשחק את המשחק אבל הוא רצה רק שלחק את המשחק. 15 שנים עם אותה האישה, אפשר להבין שהוא רצה להתפרפר קצת. אני רציתי קשר.
אם מישהו היה נשוי זה באמת סימן שהוא יודע מה זה מחוייבות; אבל לא בטוח שזה מה שהוא רוצה.
לפני 18 שנים. 17 בספטמבר 2006 בשעה 18:26