זול אך אלגנטי

הימים האחרונים מתאפיינים באובססיית מחטים קלה. האפשרות לתקוע דברים בגוף תמיד עניינה אותי, אבל זה אף פעם לא היה בהקשר מיני או בדס"מי (יש הבדל?), אלא יותר בכיוון של body modification, חקר תחושות ודברים מגניבים שאפשר לעשות אם הגוף באופן כללי (לתלות אותו עם קרסים מהתקרה, לחבר לו כנפיים עם סיכות ביטחון, לצייר עליו אמנות בדמו שלו, כאלה). המראה של 20 מחטים רפואיות נעוצות בפטמה בודדה מאז ומתמיד עורר בי בעיקר חלחלה (מה גם שלתמונות האלה יש נטיה להיות לא כ"כ אסתטיות). אבל בימים האחרונים וריאציות של נעיצה – לעומק, על פני השטח או ישר דרך – מככבות בפנטזיות.

הן מככבות גם מחוץ להן. ביום שישי ישבתי וקשקשתי עם חברה תופרת. היא הוציאה תפוח מהתיק וכמעט נגסה במחט שהיתה תקועה בו. אני עצמי קניתי סט מחטים חדשות בשביל שאל התחרה שנמצא בתהליכי התהוות, וכבר שבוע שאני גם מתכננת את כרית הסיכות שאני מתכוונת להכין עבורן. אז בעצם, כל העניין במחטים לא קשור בכלל לבדס"מ, אני חושבת. אלו פשוט חיי היומיום שזולגים להם באלגנטיות לחיי הפנטזיה, כפי שהם עושים גם לחלומות. וזה נורא חמוד בעיני.

מזל שאני מסוג הבחורות שלא נבהלות כשיום אחד, במהלך אוננות בוקר סטנדרטית, הן מוצאות את עצמן מדמיינות שמישהו תוקע להן סיכת תפירה (כזאת חמודה, עם ראש אדום ועגול) ישר בדגדגן.