ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סוף שבוע בטבע (2)

מאת whipper​(שולט)     31 בדצמבר 2006
הרכב עצר בחריקת בלמים. הבנות מאחור קפצו בבהלה. מייק הסיט את הרכב לדרך הצדדית והרכב קיפץ על המהמורות.

"מה עכשיו?" שאלה ורד בחשש גלוי.
"יש לך תלונות על הטיפול, נעשה מקצה שיפורים," עניתי.
"יששש," קיפצה רקפת בעליצות.
"סתם צחקתי, חבר'ה, קבלתי את שלי. לא נהנתם עלי מספיק?" אמרה ורד. לא ענינו לה.
השתרר שקט מביך, הכנה לבלתי ידוע.
"אי אפשר כבר לצחוק איתכם", ניסתה שוב ורד לשבור את הדממה.
סימנתי למייק לעצור.

"ורד החוצה," יריתי. ורד, בבגד הים הזעיר התייצבה מחוץ לרכב. הוצאתי רצועת בד חזקה, כרכתי סביב פרקי ידיה וקשרתי את שתי ידיה בחוזקה. השארתי כעשרה מטרים פנויים מהרצועה וקשרתי לוו באחורי הרכב. עליתי לרכב. מייק החל לנהוג. "יותר מהר," אמרתי.

רקפת הביטה לאחור בעליצות, מנופפת בידה לוורד שהחלה להישרך אחרי הרכב הנוסע. בתחילה בהליכה, לאחר מכן עברה לריצה קלה, לפי קצב התקדמות הג'יפ, ידיה שלוחות קדימה – קשורות לאחורי הג'יפ. הקפדנו על מהירות קבועה של פחות מעשרה קמ"ש.ורד רצה מתנשפת בעקבות הג'יפ. מראה האישה הכמעט עירומה, הקשורה לרכב ומתנשפת מאחוריו, היה מלבב במיוחד. הסטנו את הרכב לשביל צדדי עוד יותר, רצוף אבנים ומהמורות. ורד ניתרה ע"ג השביל הפצוע. לא נראה כי נהנתה במיוחד.

עצרנו בצל מספר עצים. מקום חבוי. נסתר מן העולם. ורד התנשפה, הזיעה, גופה היה מוכתם בבוץ ואבק. הסרתי מעליה את בגד הים. הוריתי לרקפת להשקות אותה. בינתיים כבר הספיקה רקפת להחליף את בגד הים בחוטיני, כיאה למעמד. הובלתי את ורד ברצועה לעבר דופן הרכב. השחלתי את קצה הרצועה במוט גגון הג'יפ ומתחתי את ורד לעמידה זקופה, גבה מופנה אלינו. היא עדיין התנשפה. נתתי לה מעט להירגע. "רקפת, החוטיני," הוריתי. רקפת הסירה מעליה במהירות את החוטיני הזעיר. דחפתי אותו לפיה של ורד וכרכתי את שארית רצועת קשירתה סביב פיה. מייק הסיר ממכנסיו את חגורת העור המפוארת שלו ומסר אותה לי.

התייצבתי מול שפחתי המתוחה. היא ניסתה להסיט ראשה לעברנו, לצפות את העומד להתרחש. כרכתי את החגורה סביב כף ידי והנפתי להצלפה. רקפת אצה לעמוד חוצץ ביני לבין ורד הכפותה. התפלאתי על הצורך הדחוף שלה להגן בגופה על ורד. "Ladies first," אמרה בחגיגיות. מסרתי לה את הרצועה בחיוך. היא שלפה שני כסאות מתקפלים והעמידה אותם מאחור. "בבקשה, בנים, שבו, ההצגה מתחילה".

רקפת התייצבה בעמידת פישוק, הניפה את החגורה וחבטה בגוף החשוף בעוצמה. אנקה חנוקה הסתננה מפיה של ורד. מרכזו של השוט פגע בישבנה וקצהו חבט על דופן הג'יפ. מייק קפץ. "היי, היי, הג'יפ. רחמים. מה הוא אשם? הוא לא בעסק," רקפת פגעה בציפור נפשו של אדונה. מתחנו שמיכה לרוחב חזית הג'יפ, מחלון לחלון ובכך פתרנו את בעיית הג'יפ. "תתחילי עם מאה הצלפות," אמרתי לרקפת. היא החלה להצליף במיומנות רבה ובעוצמה. ורד שלי נאנקה, התפתלה, בכתה וקיבלה את הדין בכאב. רקפת, עירומה, מתנשפת, מיוזעת, החליפה מדי מספר הצלפות את היד האוחזת בחגורה אבל לא הרפתה. ורד התפתלה, נהמה, נאנקה. ספרנו מאה. משכתי בשערותיה של שפחתי.

"מספיק לך?" היא לא ענתה. "מספיק לך?" צעקתי לתוך אוזנה. ורד הנידה בראשה לשלילה. צעדתי לאחור. נתתי את הבמה שוב לרקפת. היא הניפה את הרצועה לאחור והנחיתה אותה על ישבנה המוכה של ורד. ורד נעה ימינה ושמאלה על דופן הרכב, רקפת דייקה בפגיעותיה. הישבן ספג עוד ועוד. אדומים, לוהטים, מוכתמים, מיוזעים, קפצו פלחי התחת בתשוקה מתפרצת.

לפתע רקפת עצרה, ניערה קלות את פרק כף ידה והיטיבה אחיזתה בחגורה בשתי ידיה. התייצבה בפיסוק והחלה להנחית על גופה המיוסר של ורד הצלפות בעוצמה אדירה ובקצב מסחרר. ורד לא הספיקה לנהום בין הצלפה להצלפה. היא כתשה, בעטה לתוך האדמה ללא תוחלת והסיטה ראשה לאחור בכאב. הקפדתי על הספירה. כאשר רקפת הגיעה למאתיים הצלפות, קמתי אליה ובקושי השתלטתי על מכונת ההצלפה שעבדה על אוטומט ומיאנה להפסיק.

שחררנו את ורד, העמסנו אותה, עטופה בשמיכה, על הספסל האחורי והשקינו אותה במים. היא בכתה ובכתה בחיקה של רקפת שליטפה את ראשה כל העת. "אני חייבת להירגע, חייבת," חזרה ורד על המשפט שוב ושוב מתוך בכייה. רקפת ליטפה ותמכה וניגבה את פניה בעדינות. "הייתי מוכנה לסבול אלף הצלפות בשביל ההרגשה של האחרי. זה מדהים. זה.. זה שווה הכול. מתי ממשיכים?" חייכנו.

חזרנו עייפים אך מרוצים...

venus in our blood​(שולטת)
ייסורי הסאבספייס
המנטאלי, הרגשי מרגש. אהבתי. תודה לך.
31 בדצמ׳ 2006, 16:45
איימי_​(נשלטת)
וויפר
הסיפור זוועתי בעיני. הניכור. העובדה שרקפת היא זאת שעושה את ההצלפות ומתעללת בוורד... ולמה בעצם לא טיפלתם בכלל ברקפת? אני מבינה מסוף הסיפור שהיא מזוכיסטית ורצתה כל זאת. אבל קשה לי להתחבר. הסיפור עושה לי רע.
31 בדצמ׳ 2006, 19:29
איימי_​(נשלטת)
ועוד משהו
הבכי האינסופי הזה מפחיד אותי. בכלל, הסיפור הזה מפחיד אותי, וזה כבר עניין סובייקטיבי בלבד. מאוד לא הקינק שלי. אז למה אני חוזרת וקוראת כאן, לעזאזל???
31 בדצמ׳ 2006, 19:32
פיתוי מתוק...​(מתחלפת)
הארה-הערה
הארה: יש! הצלחתי להזדהות עם הדמות הגברית בסיפור. הערה: הדמות שלו לא מספיק עמוקה מבחינה רגשית. אני אומרת זאת בגלל ולמרות ההתכתבויות בינינו...
31 בדצמ׳ 2006, 21:01
איימי_​(נשלטת)
אני מסכימה
עם הערתה של פיתוי מתוק. זה באמת חסר.
31 בדצמ׳ 2006, 21:25
לב כחול
צמרמורת על הבוקר
כחדשה בעולם הזה, לקרא שלפעמים הדברים מגיעים לזה , עושה לי ממש רעעעע וןאם זו פנטזיה גם לזאת יש גבול למה להעלות התעללות כזו בכלל? הרי זה משקף את העולם היפה הזה באור מאוד לא נעים. ( יחד עם הכל מודה שזה מרטיט משהו את הנשמה)
1 בינו׳ 2007, 9:35
אביטל34
לא מובן אתה האדון של כל ה 3?
לא רואה כאן שליטה בכלל רק התעללות! איפה השליטה שלך בשפחה שלך? אתה רק מחלק הוראות לאחרים ולא עושה כלום? לא אהבתי את האכזריות בסיפור שלך למרות שהשפחה שלך אהבה .. מצטייר כאחד שלא ממש אוהב לשלוט בשפחה אבל אוהב לשלוט בכולם מסביבו
1 בינו׳ 2007, 10:51
זינה בכחול
זה BDSM ?
מאכזב.
1 בינו׳ 2007, 12:38
whipper​(שולט)
קוראים יקרים
שמח על היחס האמביוולנטי לדברי. אבל אבקש להדגיש - זוהי פנטזיה. שנלקחה אל קצה מסוים. הוצאה מחדר המיטות אל חיק הטבע. ביקשתי מעט להקצין, למתוח קצוות, ללכת אל מעבר לקצה. לא שערתי שאטריד מנוחתם של רבים. גם לא שערתי שיעורר אחרים. קבלתי תגובות, אוהדות וגם לא מחמיאות. וטוב שיש תגובות. אבל, אנא, כל דבר בפרופורציה! ווריציה, סאטירה, על נושא. זה מה שזה. אבצע בעתיד מקצה שיפורים...
2 בינו׳ 2007, 8:09
venus in our blood​(שולטת)
פרופורציות
לפעמים סיפור אינו אלא...סיפור :) אהבתי מאוד את מתיחת הקצוות בסיפורך. אני מאמינה שלרובנו ברורים וידועים היטב כל כללי המותר והאסור. אולם, בסיפורים, בפנטזיות- זה המקום, לעניות דעתי, למתיחת הגבולות. שוב תודה לך, על סיפור ייצרי, חזק ומעורר מחשבות ותחושות רבות.
2 בינו׳ 2007, 9:21
איימי_​(נשלטת)
וויפר יקר
ככה זה כשמותחים קצוות לפנטזיה. כי זה בדס"מ כאן, ותמיד יש את המחשבה- ואם זה היה באמת? ואם זה היה קורה לי? אני מודה לך על ההבהרה המרגיעה, וגם על הרגשות האמביוולנטיים שעוררת בי.
3 בינו׳ 2007, 8:00
לב כחול
רגע אל תתלהבו
הבעיה שנכסים לפה גם אנשים שלא בדיוק מכירים את כללי הבדסמ וכשהם רואים סיפור כזה כהשתקפות של הבדסמ מה הם אמורים לחשוב על העולם הזה? עולם של התעללות נטו למה שזה יראה כך ? הרי זה ממש לא כך! לדעתי עדיף לנצור פנטזיות ולא להעלות אותם בכל מחיר כתיבה יפה מאוד אפילו מרתקת אבל לי זה לא עשה טוב!
3 בינו׳ 2007, 15:46
בובה על חוטים​(נשלטת)
מכונת הצלפות
החלק הראשון של הסיפור היה קיצוני וקשה, אבל מקורי והייתה בו גם ארוטיקה, ומרכיבים של שליטה מנטלית. אל החלק השני לא התחברתי, קראתי אותו לראשונה מיד כשהתפרסם, ושוב עכשיו. זה הפחיד אותי, כי בכל סיפור או פנטזיה שאני קוראת, אני מדמיינת את עצמי, והפעם זה לא היה לי נעים. כד לתת 200 הצלפות באמת צריך להיות מכונה, זה מוגזם לכל גוף לספוג כזו כמות, ולדעתי זה קשה אפילו לתת כמות כזו. מקווה לחזור לקרוא אותך ולהרגיש אחרת.
4 בינו׳ 2007, 14:19
izis
מה קרה לוויפר?
אולי עשיתי טעות כי קראתי את כל כתביך- 7 במספר בבת אחת, יותר נכון בין אתמול להיום. הסגנון שלך ייחודי לך ויש את המגע שלך בכל סיפור שמבדיל מאחרים. קולח, זורם, מפתיע ומרגש. אולם, ככל שהרצון שלך לחדש גובר, אתה משקיע פחות ופחות בעולם הפנימי וזה יוצר ניכור. יוצא מצב שאנחנו הקוראים יושבים על כסא הפיקניק ולא מבינים מה העניין. בדסמ, כמו סקס מחדשים מדי פעם, או שוזרים אותו יפה בעלילה. אחרת מתקבלת תמונה לא מחמיאה של רצף פעולות ולא הרבה סיפור. בשורה תחתונה, אתה לא הסופר שהייתי בוחרת לקרוא אותו לאורך זמן אבל אתה מאוד מרשים ויצירתי. תודה.
26 במרץ 2007, 9:42