הוראות לאדון
מאת פלונית
20 באוקטובר 2009
אתה בטוח שאתה מוכן לזה?
אני לא אומרת שאני מיוחדת. לא מסובכת, לא מתוסבכת, לא בעייתית ולא קשה. פשוטה. הכי פשוטה. אתה יודע שיש עוד כמוני. אולי לא המון, מספיק. לא ילדה-אשה, לא שטן-מלאך, לא חתולה-כלבה. אין דו משמעות, דו פרצופיות, אני לא סובלת מהפרעה דו קוטבית. כן, קצת עצבנית לפעמים. לא נכנעת בקלות? למה לא, דווקא כן. מדי פעם מסרבת פקודה, אתה יודע, זה כמו כולן. כדי שתתעצבן ותכריח אותי. אמרתי, שום דבר שאתה לא מכיר כבר.
אתה רוצה לשמוע פנטזיות שלי? בהתחלה אני אספר לך, בשיחות ארוכות אל הלילה. אנחנו נדבר ואני אבחר את מילותיי בקפידה, יודעת בדיוק מה אתה שומע. כל הבנות עושות את זה. אני אתגרה רק קצת ואתן לך מספיק מקום לדמיון. אולי היא לא מנוסה כל כך, אבל לפחות דמיון פרוע יש לה. אתה תהיה נורא מרוצה ממני. גם כשניפגש. אני מבטיחה שאני אעשה הכל. ואתה תתלהב ממני, אני אהיה מקסימה ואחייך, קצת מבוישת, קצת מתריסה. ככה אתם אוהבים אותנו.
אתה תצליף בי ואני אספוג ואספוג, אבל אתפתל מכאב מספיק כדי שאתה תרחם עליי ותניח לי. אני אצחק כל פעם שתפסיק ואתה תמשיך עד שתחליט שקיבלתי מספיק ואני אחשוב כמה הרבה הייתי ממשיכה עוד. אתה תדחוף לי את הזין שלך לפה שלי ואני אשתחרר מהגועל של הפעם הראשונה ואמצוץ אותו ואתה תהנה קצת ותחוס עליי, תתן לי לנוח אחרי כמה רגעים. אתה תרצה לחבק אותי ואני לא אתן לך, ארצה קצת שקט. באותו ערב אנחנו נדבר ויתפתח ביננו קשר יפה ואוהב. אתה תדאג לי, החבלים אף פעם לא יחתכו לי את פרקי הידיים, אף פעם לא תביך אותי או תשפיל אותי וגם בפעמים שתעשה את זה אתה תדאג שאני אתאושש מזה בזרועותיך. כשצריך אני הרי יודעת לעשות את הפרצוף הגאה, שדורש שירצו אותו, וכשצריך את הפרצוף האומלל, שדורש שינחמו אותו.
בלבי אני מלכה. אני עוזבת את הבית שלך ונוסעת הביתה בפרצוף חתום. שום דבר לא קרה שם. כמו אצל כולן. נו טוב, אז נשארו כמה סימנים וכאב לי לרגע. אבל אני ידעתי שאתה עייף מכדי להמשיך. כמו כל הבחורות אני ארגיש שלא שברת אותי באמת. אתה דואג לי, וכן, ברור שאני רוצה שתשמור עליי, ולא, אני לא רוצה שישפילו אותי, ולא, לא כיף לי שאתה חונק אותי עם הזין שלך או בוחן את הכוס החשוף שלי באור, או מכאיב לי עד שאני כבר בוכה בלי לשלוט בזה.
אני לא רוצה את זה? אני רוצה את זה ממש! כל כך! כמו כולן, נו. אני לא שונה מהן. אני רוצה שתפיל אותי על הברכיים. עדיף בסטירה. ועדיף שעל רצפה נוקשה שתכאיב לי. אני אצחק, אתה יודע. ארים אליך את המבט הזה, הדרמטי מדי, המשולהב והזועם, שלכל אחת יש בעומקי המקום הכי סוער וחי שלה, שהיא רק מחכה שתתן לה הזדמנות להרים אותו, המבט הזה של הכרזת מלחמה. זו מלחמה, שלא יהיה לך שום ספק בזה, ואחד מאיתנו, רק אחד, ינצח. אני שולטת מלמטה, כמו כולן. עכשיו, עכשיו אתה יכול להוכיח לי שאתה שולט. מנטאלי או פיזי, זה בכלל לא משנה. אני לא מכירה אותך עדיין, תעשה את זה איך שאתה רוצה. כשאני ארים אליך את המבט הזה ואצחק, תסטור לי שוב. חזק יותר. תמשוך לי בשיער – יותר חזק ממה שאתה חושב שאני אצליח לספוג. תמשוך בו חזק עד שדמעות לא רצוניות ינצנצו לי בזויות העין ואני אצחק שוב, רק תכניע אותי, רק תעשה את זה ותזכה בי, בכולי, לנצח.
תחסום לי את הפה. תזרוק אותי על הרצפה בכוח, תקשור אותי למיטה, לרגל של השולחן, למעקה של המרפסת, לאן שאתה רוצה, תגרור אותי לשם ותקשור אותי, וכל פעם שאני מתמרמרת או מוחה, בצחוק, בציניות או ברצינות, תתעלם. אני יודעת שזה נגד הטבע שלך, הרי בשלב כלשהו אתה תשתכנע שאני רצינית ולא טוב לי ותרצה לאסוף אותי בזרועותיך החזקות ולקחת אותי הרחק מהמקום הזה, הרי כל כך מסוכן ולא נעים להגיע לתהומות לא רצויים בבדסמ, אתה לא רוצה את זה על מצפונך. אבל אני רוצה את זה. כל פעם שאתה חושב שהגעת לקצה, תחשוב שוב. יש לי מילת ביטחון ואני אשתמש בה כשאצטרך. אתה פה כדי להביא אותי כמה שיותר קרוב אליה, ותעשה את זה איך שאתה רוצה. אל תחשוב, כל מה שעובר לך בראש פשוט תבצע. כל הפעמים שחשבת, "את זה הייתי רוצה לנסות", עכשיו זה הזמן. השוט בידיים שלך. גם הגוף שלי. אני רוצה שתשתמש בו.
אל תקרא לי זונה, תוכיח לי שאני זונה. אני יודעת שאתה נהנה כשאני נהנית, אבל הפעם תחשוב קצת אחרת. אל תקשיב לקריאות הכאב שלי, הרי ברגע שתפסיק ואני אתאושש, אני אחשוב שאני המלכה שוב. לא שברת אותי עדיין, אל תתן לי לשכב בנוחות על המיטה, אל תתן לי ללבוש שום דבר, אל תדאג לי. תנצל אותי, תכאיב לי, אל תעצור לשאול אותי אם אני מוכנה, אם זה בסדר, אם טוב לי, אם קשה לי, אם רע לי, אם קר לי מדי. אם אתה רוצה, תעצור מדי פעם ללטף אותי ולתת לי לשאוף אוויר, אבל אז תצטרך לחזור שוב לאותו מקום שהיית בו לפני ההפסקה: מה אם כמעט נשברתי?
מי יישבר קודם, אני או אתה? מה אתה אומר? תאמין לכל הייאוש המדומה שלי? בעצם לא, הוא לא מדומה. אבל זה עוד לא מספיק למטה. אל תפסיק עד שאני אבכה. דמעות של השפלה, לא רק של כאב. ברור שאני לא אוהבת את זה, מי אוהבת שמביכים ומשפילים אותה, גורמים לה להראות רע? אבל שם אתה מקלף אותי הכי טוב מכל השחצנות שלי.
כן! שים לך למטרה לשבור אותי. את האהבה שלך אני אקבל בשלב שאתה תרצה לתת אותה, תגרום לי להתחנן אליה, תגרום לי להרגיש שאתה כל כך קר ורע לב שגילוי אהבה ואכפתיות ישבור אותי מעוצמת הרגשות. תן לי להשתוקק לזה והפוך את זה למטרה שלי. על זה אני אחשוב כשהגב שלי יהיה שחור, הידיים חרוכות וקרות מהחבלים, השרירים כואבים מהתנוחות הלא נוחות. תפיל אותי במקומות שהכי לא ציפיתי ליפול בהם. תהיה נבזי אלי. אל תתן לי ליהנות מהמחשבות שלי, שאני עדיין בשליטה. תהיה אתה בשליטה. אמיתית. תביא אותי לזה שאני ארעד מהחשש לבאות ואמלא את כל מה שתגיד לי לעשות, רק מהפחד שזה ילבה את הדמיון שלך. אני אקבל את הכל לא מתוך הניסיון להוכיח לעצמי שאני יכולה, אלא מתוך זה שאני רוצה לרצות אותך. מתוך קבלה מוחלטת של כל מה שתגיד. תחשוב על זה. רק תחשוב לאן אפשר להגיע עם זה, אם רק תפרוץ את הגבולות. שלך – הרי הגבולות שלי מעולם לא היו שם. הם המלצה, הרי אם לי יש גבולות, זה רק אומר שאתה עוד לא כבשת אותי לגמרי.
זה מה שאני רוצה. כמו כל בחורה אחרת. שלא תשאל אותי, שתגיד לי. שלא תחשוב איך זה יסתדר, אלא תשאיר לי את הסידורים גם כשאני לא רוצה אותם. שלא תקשיב להיגיון שלי, אלא ללב שלי, לגוף שלי. שלא תבקש ממני אלא תכריח, תדרוש, ותקבל. בלי הנחות. בלי הקלות. בלי מבטי כלבלב שירככו אותך. ואנחנו יודעות מתי בדיוק לעשות את המבטים האלה.
זה מה שאני רוצה.
אתה מוכן לזה?
אני לא אומרת שאני מיוחדת. לא מסובכת, לא מתוסבכת, לא בעייתית ולא קשה. פשוטה. הכי פשוטה. אתה יודע שיש עוד כמוני. אולי לא המון, מספיק. לא ילדה-אשה, לא שטן-מלאך, לא חתולה-כלבה. אין דו משמעות, דו פרצופיות, אני לא סובלת מהפרעה דו קוטבית. כן, קצת עצבנית לפעמים. לא נכנעת בקלות? למה לא, דווקא כן. מדי פעם מסרבת פקודה, אתה יודע, זה כמו כולן. כדי שתתעצבן ותכריח אותי. אמרתי, שום דבר שאתה לא מכיר כבר.
אתה רוצה לשמוע פנטזיות שלי? בהתחלה אני אספר לך, בשיחות ארוכות אל הלילה. אנחנו נדבר ואני אבחר את מילותיי בקפידה, יודעת בדיוק מה אתה שומע. כל הבנות עושות את זה. אני אתגרה רק קצת ואתן לך מספיק מקום לדמיון. אולי היא לא מנוסה כל כך, אבל לפחות דמיון פרוע יש לה. אתה תהיה נורא מרוצה ממני. גם כשניפגש. אני מבטיחה שאני אעשה הכל. ואתה תתלהב ממני, אני אהיה מקסימה ואחייך, קצת מבוישת, קצת מתריסה. ככה אתם אוהבים אותנו.
אתה תצליף בי ואני אספוג ואספוג, אבל אתפתל מכאב מספיק כדי שאתה תרחם עליי ותניח לי. אני אצחק כל פעם שתפסיק ואתה תמשיך עד שתחליט שקיבלתי מספיק ואני אחשוב כמה הרבה הייתי ממשיכה עוד. אתה תדחוף לי את הזין שלך לפה שלי ואני אשתחרר מהגועל של הפעם הראשונה ואמצוץ אותו ואתה תהנה קצת ותחוס עליי, תתן לי לנוח אחרי כמה רגעים. אתה תרצה לחבק אותי ואני לא אתן לך, ארצה קצת שקט. באותו ערב אנחנו נדבר ויתפתח ביננו קשר יפה ואוהב. אתה תדאג לי, החבלים אף פעם לא יחתכו לי את פרקי הידיים, אף פעם לא תביך אותי או תשפיל אותי וגם בפעמים שתעשה את זה אתה תדאג שאני אתאושש מזה בזרועותיך. כשצריך אני הרי יודעת לעשות את הפרצוף הגאה, שדורש שירצו אותו, וכשצריך את הפרצוף האומלל, שדורש שינחמו אותו.
בלבי אני מלכה. אני עוזבת את הבית שלך ונוסעת הביתה בפרצוף חתום. שום דבר לא קרה שם. כמו אצל כולן. נו טוב, אז נשארו כמה סימנים וכאב לי לרגע. אבל אני ידעתי שאתה עייף מכדי להמשיך. כמו כל הבחורות אני ארגיש שלא שברת אותי באמת. אתה דואג לי, וכן, ברור שאני רוצה שתשמור עליי, ולא, אני לא רוצה שישפילו אותי, ולא, לא כיף לי שאתה חונק אותי עם הזין שלך או בוחן את הכוס החשוף שלי באור, או מכאיב לי עד שאני כבר בוכה בלי לשלוט בזה.
אני לא רוצה את זה? אני רוצה את זה ממש! כל כך! כמו כולן, נו. אני לא שונה מהן. אני רוצה שתפיל אותי על הברכיים. עדיף בסטירה. ועדיף שעל רצפה נוקשה שתכאיב לי. אני אצחק, אתה יודע. ארים אליך את המבט הזה, הדרמטי מדי, המשולהב והזועם, שלכל אחת יש בעומקי המקום הכי סוער וחי שלה, שהיא רק מחכה שתתן לה הזדמנות להרים אותו, המבט הזה של הכרזת מלחמה. זו מלחמה, שלא יהיה לך שום ספק בזה, ואחד מאיתנו, רק אחד, ינצח. אני שולטת מלמטה, כמו כולן. עכשיו, עכשיו אתה יכול להוכיח לי שאתה שולט. מנטאלי או פיזי, זה בכלל לא משנה. אני לא מכירה אותך עדיין, תעשה את זה איך שאתה רוצה. כשאני ארים אליך את המבט הזה ואצחק, תסטור לי שוב. חזק יותר. תמשוך לי בשיער – יותר חזק ממה שאתה חושב שאני אצליח לספוג. תמשוך בו חזק עד שדמעות לא רצוניות ינצנצו לי בזויות העין ואני אצחק שוב, רק תכניע אותי, רק תעשה את זה ותזכה בי, בכולי, לנצח.
תחסום לי את הפה. תזרוק אותי על הרצפה בכוח, תקשור אותי למיטה, לרגל של השולחן, למעקה של המרפסת, לאן שאתה רוצה, תגרור אותי לשם ותקשור אותי, וכל פעם שאני מתמרמרת או מוחה, בצחוק, בציניות או ברצינות, תתעלם. אני יודעת שזה נגד הטבע שלך, הרי בשלב כלשהו אתה תשתכנע שאני רצינית ולא טוב לי ותרצה לאסוף אותי בזרועותיך החזקות ולקחת אותי הרחק מהמקום הזה, הרי כל כך מסוכן ולא נעים להגיע לתהומות לא רצויים בבדסמ, אתה לא רוצה את זה על מצפונך. אבל אני רוצה את זה. כל פעם שאתה חושב שהגעת לקצה, תחשוב שוב. יש לי מילת ביטחון ואני אשתמש בה כשאצטרך. אתה פה כדי להביא אותי כמה שיותר קרוב אליה, ותעשה את זה איך שאתה רוצה. אל תחשוב, כל מה שעובר לך בראש פשוט תבצע. כל הפעמים שחשבת, "את זה הייתי רוצה לנסות", עכשיו זה הזמן. השוט בידיים שלך. גם הגוף שלי. אני רוצה שתשתמש בו.
אל תקרא לי זונה, תוכיח לי שאני זונה. אני יודעת שאתה נהנה כשאני נהנית, אבל הפעם תחשוב קצת אחרת. אל תקשיב לקריאות הכאב שלי, הרי ברגע שתפסיק ואני אתאושש, אני אחשוב שאני המלכה שוב. לא שברת אותי עדיין, אל תתן לי לשכב בנוחות על המיטה, אל תתן לי ללבוש שום דבר, אל תדאג לי. תנצל אותי, תכאיב לי, אל תעצור לשאול אותי אם אני מוכנה, אם זה בסדר, אם טוב לי, אם קשה לי, אם רע לי, אם קר לי מדי. אם אתה רוצה, תעצור מדי פעם ללטף אותי ולתת לי לשאוף אוויר, אבל אז תצטרך לחזור שוב לאותו מקום שהיית בו לפני ההפסקה: מה אם כמעט נשברתי?
מי יישבר קודם, אני או אתה? מה אתה אומר? תאמין לכל הייאוש המדומה שלי? בעצם לא, הוא לא מדומה. אבל זה עוד לא מספיק למטה. אל תפסיק עד שאני אבכה. דמעות של השפלה, לא רק של כאב. ברור שאני לא אוהבת את זה, מי אוהבת שמביכים ומשפילים אותה, גורמים לה להראות רע? אבל שם אתה מקלף אותי הכי טוב מכל השחצנות שלי.
כן! שים לך למטרה לשבור אותי. את האהבה שלך אני אקבל בשלב שאתה תרצה לתת אותה, תגרום לי להתחנן אליה, תגרום לי להרגיש שאתה כל כך קר ורע לב שגילוי אהבה ואכפתיות ישבור אותי מעוצמת הרגשות. תן לי להשתוקק לזה והפוך את זה למטרה שלי. על זה אני אחשוב כשהגב שלי יהיה שחור, הידיים חרוכות וקרות מהחבלים, השרירים כואבים מהתנוחות הלא נוחות. תפיל אותי במקומות שהכי לא ציפיתי ליפול בהם. תהיה נבזי אלי. אל תתן לי ליהנות מהמחשבות שלי, שאני עדיין בשליטה. תהיה אתה בשליטה. אמיתית. תביא אותי לזה שאני ארעד מהחשש לבאות ואמלא את כל מה שתגיד לי לעשות, רק מהפחד שזה ילבה את הדמיון שלך. אני אקבל את הכל לא מתוך הניסיון להוכיח לעצמי שאני יכולה, אלא מתוך זה שאני רוצה לרצות אותך. מתוך קבלה מוחלטת של כל מה שתגיד. תחשוב על זה. רק תחשוב לאן אפשר להגיע עם זה, אם רק תפרוץ את הגבולות. שלך – הרי הגבולות שלי מעולם לא היו שם. הם המלצה, הרי אם לי יש גבולות, זה רק אומר שאתה עוד לא כבשת אותי לגמרי.
זה מה שאני רוצה. כמו כל בחורה אחרת. שלא תשאל אותי, שתגיד לי. שלא תחשוב איך זה יסתדר, אלא תשאיר לי את הסידורים גם כשאני לא רוצה אותם. שלא תקשיב להיגיון שלי, אלא ללב שלי, לגוף שלי. שלא תבקש ממני אלא תכריח, תדרוש, ותקבל. בלי הנחות. בלי הקלות. בלי מבטי כלבלב שירככו אותך. ואנחנו יודעות מתי בדיוק לעשות את המבטים האלה.
זה מה שאני רוצה.
אתה מוכן לזה?
