מעשה בהתמסרות
מאת walking dead
16 באפריל 2010
הבטתי במאסטר בעיניים גדולות ומלאות ציפייה. מה נעשה היום, מאסטר? מדיקל? מחטים? אני יודעת! מזמן לא חשמלו לי את הפטמות! אולי תצליף בי בשוט הגמלים שלך? כבר מזמן לא דיממתי כמו שצריך.
לא, שפחה. היום אנחנו נעשה משהו עמוק יותר, כואב יותר, ממשי יותר. הפעםאני הולך לבדוק עד כמה אמיתית ההתמסרות שלך.
חיוך של אושר הציף אותי. נראה לי שהפעם יהיה קשה להסתיר ממאסטר את התלהבותי הרבה. בדמיוני כבר ראיתי אותו מסמן אותי בסכין מלובנת, אולי עוקר לי איזו פטמה. הו, ההתרגשות! כבר חיכיתי למסיבה הבאה. איך שאני הולכת להשוויץ בסימנים שלי! צחקקתי קלות כשראיתי נשלטת אחרת במסיבה שמקבלת טיפול מדיקל בפעם הראשונה. ונילית שכמותה, מחט אחת בפטמה וכולה גאה בעצמה כאילו מי ישמע מה כבר עשתה. נו, היא לא נשלטת אמיתית.
יכולתי להעביר שיעורים שלמים על התמסרות אמיתית מהי. זכורה לי איזו נשלטת מתחילה בפורום שהעיזה לשאול אם מותר לה לסרב לכך שהמאסטר שלה ישתין לה בפה. לא הבנתי הכיצד בכלל מעיזה לקרוא לעצמה נשלטת. ככה זה עם מתחילים. אולי יום אחד תגיע לרמת ההתמסרות שלי, שכמובן שאליה מגיעים רק לאחר סשן כיבוי סיגריות ואונס אחורי ברוטאלי על ידי מאסטר ושבעה מחבריו, שפעם עשה לי איזה מאסטר אחר.
בחיוך גדול צפיתי כשהחל מאסטר בטקס פתיחת הסשן המסורתי שלנו. הוא קשר לי את הידיים מאחורי הגב, את הכפות רגליים האחת לשנייה והורה לי לא לזוז. הלמות ליבי הייתה כה חזקה שחששתי שמא אחטוף התקף לב מרוב ציפייה. באיטיות הסדיסטית האופיינית לו, הוא קשר לי את כיסוי העיניים השחור. כמו שאני אוהבת. אפלה מוחלטת, חוסר ודאות, חוסר אונים אמיתי.
הצללים שהקיפו אותי כבר הכניסו אותי לאווירת הסשן העמוקה, וצלילי מוסיקת הסשנים החביבה עלינו הרטיטה את גופי. שוועתי וייחלתי לכאב המשחרר שיעטוף את גופי ויכניס אותי לאקסטזה...
כמה זמן אנחנו ביחד, שפחה? בקעה השאלה כהד קלוש מבין הצללים. שנה שלמה ומופלאה, מאסטר, לחשתי בקול הכי מתמסר ומתקתק שלי כשבפנים התפוצצתי מבושה. אופס, בחיי ששכחתי שהיום אנו חוגגים שנה.
אכן כן. מסיבה זו, החלטתי לחגוג את השנה שלנו בצורה קצת יותר עמוקה הפעם. רעידות ההתרגשות איימו להכריע אותי. באבחה מפתיע אחת, תלש מאסטר את כיסוי העיניים שלי. הוא הביט בפניי במבט העמוק, האפל והכי דומיננטי שלו. לפתע הוא חיבק אותי חיבוק חזק וכמעט חונק ואז ירד על ברכיו.
אהובה שלי, אמר בקול רועד מהתרגשות, אני אוהב אותך. התסכימי להיות לי לאישה? זו הייתה השנה היפה בחיי וכל רצוני הוא לחלוק עמך את שארית חיי ולהיות לך לבעל ולשותף. הוא שלף טבעת יהלום.
הבטתי בו בתדהמה. אפשר היה לחתוך את המתח עם סכין מלובנת.
לאחר דקה של הלם התעשתי.
תשחרר אותי מיד, חתיכת סוטה! חתונה? מה עוד? צימר בצפון? אולי גם נלך לארוחת ערב משעממת אצל ההורים שלך? תתבייש לך, מה אני נראית לך? ונילית?
לא, שפחה. היום אנחנו נעשה משהו עמוק יותר, כואב יותר, ממשי יותר. הפעםאני הולך לבדוק עד כמה אמיתית ההתמסרות שלך.
חיוך של אושר הציף אותי. נראה לי שהפעם יהיה קשה להסתיר ממאסטר את התלהבותי הרבה. בדמיוני כבר ראיתי אותו מסמן אותי בסכין מלובנת, אולי עוקר לי איזו פטמה. הו, ההתרגשות! כבר חיכיתי למסיבה הבאה. איך שאני הולכת להשוויץ בסימנים שלי! צחקקתי קלות כשראיתי נשלטת אחרת במסיבה שמקבלת טיפול מדיקל בפעם הראשונה. ונילית שכמותה, מחט אחת בפטמה וכולה גאה בעצמה כאילו מי ישמע מה כבר עשתה. נו, היא לא נשלטת אמיתית.
יכולתי להעביר שיעורים שלמים על התמסרות אמיתית מהי. זכורה לי איזו נשלטת מתחילה בפורום שהעיזה לשאול אם מותר לה לסרב לכך שהמאסטר שלה ישתין לה בפה. לא הבנתי הכיצד בכלל מעיזה לקרוא לעצמה נשלטת. ככה זה עם מתחילים. אולי יום אחד תגיע לרמת ההתמסרות שלי, שכמובן שאליה מגיעים רק לאחר סשן כיבוי סיגריות ואונס אחורי ברוטאלי על ידי מאסטר ושבעה מחבריו, שפעם עשה לי איזה מאסטר אחר.
בחיוך גדול צפיתי כשהחל מאסטר בטקס פתיחת הסשן המסורתי שלנו. הוא קשר לי את הידיים מאחורי הגב, את הכפות רגליים האחת לשנייה והורה לי לא לזוז. הלמות ליבי הייתה כה חזקה שחששתי שמא אחטוף התקף לב מרוב ציפייה. באיטיות הסדיסטית האופיינית לו, הוא קשר לי את כיסוי העיניים השחור. כמו שאני אוהבת. אפלה מוחלטת, חוסר ודאות, חוסר אונים אמיתי.
הצללים שהקיפו אותי כבר הכניסו אותי לאווירת הסשן העמוקה, וצלילי מוסיקת הסשנים החביבה עלינו הרטיטה את גופי. שוועתי וייחלתי לכאב המשחרר שיעטוף את גופי ויכניס אותי לאקסטזה...
כמה זמן אנחנו ביחד, שפחה? בקעה השאלה כהד קלוש מבין הצללים. שנה שלמה ומופלאה, מאסטר, לחשתי בקול הכי מתמסר ומתקתק שלי כשבפנים התפוצצתי מבושה. אופס, בחיי ששכחתי שהיום אנו חוגגים שנה.
אכן כן. מסיבה זו, החלטתי לחגוג את השנה שלנו בצורה קצת יותר עמוקה הפעם. רעידות ההתרגשות איימו להכריע אותי. באבחה מפתיע אחת, תלש מאסטר את כיסוי העיניים שלי. הוא הביט בפניי במבט העמוק, האפל והכי דומיננטי שלו. לפתע הוא חיבק אותי חיבוק חזק וכמעט חונק ואז ירד על ברכיו.
אהובה שלי, אמר בקול רועד מהתרגשות, אני אוהב אותך. התסכימי להיות לי לאישה? זו הייתה השנה היפה בחיי וכל רצוני הוא לחלוק עמך את שארית חיי ולהיות לך לבעל ולשותף. הוא שלף טבעת יהלום.
הבטתי בו בתדהמה. אפשר היה לחתוך את המתח עם סכין מלובנת.
לאחר דקה של הלם התעשתי.
תשחרר אותי מיד, חתיכת סוטה! חתונה? מה עוד? צימר בצפון? אולי גם נלך לארוחת ערב משעממת אצל ההורים שלך? תתבייש לך, מה אני נראית לך? ונילית?