צ'יטה(שולט)
|
לפני 18 שנים •
6 במרץ 2006
הבחירה, הסאביות ואדונן
בעצם הרי תמיד, הסאביות בוחרות באדונן.
בחוק הבסיס של יחסי השליטה, הן עושות הכל, מה שרוצה אדונן, מתמסרות, במסגרת הגבולות שנקבעו. אז עכשיו מה ? עכשיו הכל תלוי באדון בעצם. הוא זה שצריך להוביל נכון. הוא זה שנבחן בעצם. לא נכון ? |
|
|
Venus in Furs(מתחלף)
|
לפני 18 שנים •
6 במרץ 2006
דאמ רייט. ואין שום דבר יותר מסכן ופתאטי מדום ללא סאבית. הדבר הכי דומה זה גבר מכה במעצר...
וזה גם מזכיר לי...חוק דניאלה יקרה מס' 6 : מי שהופכת את הגבר לדום היא הסאבית. מי שהופך את האישה לדומית, הוא הסאב. |
|
|
בל{SK}
|
לפני 18 שנים •
7 במרץ 2006
Re: הבחירה, הסאביות ואדונן צ'יטה כתב/ה: הוא זה שנבחן בעצם.
לא נכון ? נדמה שיש בעיה ברך ההסתכלות הזאת. שני אנשים, מוצאים אחד את השני, לדום יש צורך / רצון / תשוקה לשלוט או להכאיב ולהשפיל לסאבית יש צורך / רצון / תשוקה להשלט, להתמסר, להתענג מכאב ולהתגרות מהשפלה ביחד הם מפתחים קשר שעושה טוב לשניהם. בהתחלה מגששים, מכירים, בוחנים את ההתאמה. הסאבית מתמסרת לאדון ועושה כל מה שהוא אומר בגלל שזה מה שהיא צריכה ו/או רוצה לעשות, אבל יש אדונים שיעוררו אצלי תחושת התמסרות חזקה ואחרים דחייה, הכי חזק זה שמאוהבים. זה לא מבחן בבית ספר, אין נכשל, אין מצויין, יש רק מה שטוב בשבילי. האדון שאני כסאבית ארצה. באותו מובן, אדון שלא מחפש את הסאבית שמתאימה לו וחושב שיש ביכולתו להיות אדון לכל אחת, הוא מישהו שלא מתאים לי. אולי בגלל שיש לי אישיות, אינטלגנציה ורגשות משלי, למרות שאני שיפחה. |
|
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 18 שנים •
7 במרץ 2006
ההתייחסות לעניין כפשט של מבחן בית ספר היא לא כוונתי.
אין במילה מבחן לומר, שהסאבית בוחנת את אדונה כלל. היא סומכת עליו, ברמה זו או אחרת, שהרי אחרת לא יתקיים קשר שליטה, לא תהיה אדנות. רמת הסמך של הנשלטת, בשולט, מתפתחת עם הזמן, עם ההצלחה. הבסיס לטענתי, הוא שמי שבעצם אחראי להצלחה, הנהג, הוא השולט. הקשר יצליח או ייכשל, כמעט רק, בזכות או בגלל השולט. ובכך מבחנו. חובת ההצלחה היא עליו, הוא הנהג, כמעט ממש לגמרי, רק הוא. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 18 שנים •
7 במרץ 2006
Re: הבחירה, הסאביות ואדונן צ'יטה כתב/ה: בעצם הרי תמיד, הסאביות בוחרות באדונן.
בחוק הבסיס של יחסי השליטה, הן עושות הכל, מה שרוצה אדונן, מתמסרות, במסגרת הגבולות שנקבעו. אז עכשיו מה ? עכשיו הכל תלוי באדון בעצם. הוא זה שצריך להוביל נכון. הוא זה שנבחן בעצם. לא נכון ? בהשאלה מתחום המתמטיקה, זה קצת כמו להגיד: נתון: X מתקיים. הוכח: X מתקיים. הוכחה: X מתקיים (נתון). מ.ש.ל. כלומר, מראש אתה מניח שהסאבית היא סאבית מושלמת, מתמסרת, אמינה, פועלת בהתאם למה שנקבע ומה שמצופה ממנה. אם כך הדבר, אכן סביר שכשלים שיתרחשו מקורם יהיה הדום. אבל מי אמר שכך הדבר? בכל קשר שמערב שני אנשים, גם אם אחד מהם יותר דומיננטי בקשר, לשניהם יש ציפיות זה מזו, רגשות ותקוות. כל אחד מהם "בוחן" במידה מסוימת את הצד השני. הצלחת קשר לא תלויה באדון אלא בהתאמה בין האדון המסוים לסאבית המסוימת. |
|
|
|
בל{SK}
|
לפני 18 שנים •
7 במרץ 2006
צ'יטה כתב/ה: הבסיס לטענתי, הוא שמי שבעצם אחראי להצלחה, הנהג, הוא השולט.
הקשר יצליח או ייכשל, כמעט רק, בזכות או בגלל השולט. ובכך מבחנו. חובת ההצלחה היא עליו, הוא הנהג, כמעט ממש לגמרי, רק הוא. הול טענה הזאת שמה שמפיע על ההצלחה של יחסי שליטה, הוא ההחיבור בין השניים, ההתאמה בניהם, התשוקה שמתעורת, הדינמיקה שנוצרת בניהם, הרגשות שמתפתחים. שולט טוב הוא זה יידע לא להמשיך ביחסים לא מוצלחים ולא יאמין שהוא יכול להוביל כל סאבית. ולזאלופון, ברור שסאביות הן מושלמות, איך אין יכולות שלא להיות 
זאלופון כתב/ה: הצלחת קשר לא תלויה באדון אלא בהתאמה בין האדון המסוים לסאבית המסוימת.
הבחור הראשון שאהבתי, לפני המון שנים אמר לי שאני מושלמת, שטענתי שאני ממש לא, הוא ענה: "בכל מקרה , את מושלמת בשבילי" |
|
|
ליידי מפונקת(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
7 במרץ 2006
לאחר שנבחר השולט, הוא אשר מוביל את התהליך תוך פענוח הקודים של הנשלטת.
אולם בו בזמן כמו בכל מערכת יחסים, יש כל הזמן בחינות הדדיות של שני הצדדים, זה אפילו לא נעשה במודה, זהו טבע האדם. אולם לדעתי ככל שהמסע המשותף מתארך והביטחון של השותפים אחד בשני מתחזק ובמיוחד של הסאבית בשולט, כך מתמעט הצורך בבחינות. בסופו של דבר נראה שמיותר אפילו לחזור על כך אבל הכול עניין של התאמה בין אנשים. שולט שנתפס כנפלא לנשלטת אחת, יכול להיות הסיוט המושלם לאחרת. |
|
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 18 שנים •
8 במרץ 2006
ברור שהתאמה נחוצה והכרחית. ויש בחירות מוטעות. לא כל אדון יכול להוביל כל סאבית. זה ברור.
אבל זה אולי לפעמים יכול לשמש כתירוץ לכישלון. בואו נניח שיש כזו התאמה. הרי הסאבית נכנסת לקשר, ובפניה שתי אפשרויות: לצאת מהדלת, או לעשות כל מה שאומרים לה לעשות. ועכשיו מה ? יש לה נסיגות, תמיד יש. אז מה ? "את קינקית בכלל" "את לא באמת רוצה להתמסר" וכל מיני משפטים כאלה, שמוציאים את הדום גבר. וואללה בעיני לא. צריך לדעת להתגבר על הנסיגות, ואת זה הדום צריך לדעת את זה. הסאבית מובלת. אם הנסיגה גדולה מאד, זה בגלל טעות של הדום בדרך כלל. לגבי בניית הביטחון, והבחינות. דום שמוביל בביטחה ונכון, לא באמת נבחו, וגורם לסאבית להתמסר. גורם לעסק לזרום, נכון, ולמקום נכון. כל מה שאני אומר, הוא לא תמיד תמיד נכון. לדעתי לרוב כן. |
|
|
פייה{O}
|
לפני 18 שנים •
8 במרץ 2006
מה בעצם אתה מנסה להגיד?
שבקשר בין דום וסאבית צריכה להיות התאמה, ושאם הדום מאשים את תכונותיה של הסאבית בכל כשלון ביחסים במקום לקחת גם הוא אחריות אז הוא לא בסדר? וואלה. 
|
|
|
Aiko(נשלטת){Jake}
|
לפני 18 שנים •
8 במרץ 2006
צ'יטה כתב/ה: הרי הסאבית נכנסת לקשר, ובפניה שתי אפשרויות: לצאת מהדלת, או לעשות כל מה שאומרים לה לעשות.
ככה אתה מאמין שזה עובד? בדרך כלל, ובעיקר כשמדובר בקשר זוגי, יש עוד כמה וכמה אפשרויות באמצע. לגשש סביב הגבולות הקשים, למשל, ולהבין לאילו מהם לא כדאי להתקרב שוב. למצוא יחד, לאט לאט, את המינון והאופן המתאימים. לדבר. לנסות לברר מה קשה לה, ומה פשוט עושה לה רע, בכל המובנים. לנסות לברר מה קשה לו (כן, לו, נא לא ליפול בחבטה מהכיסא). בכלל, מי הגאון שהחליט שקשר שליטה נופל וקם על הבדס"מ לבדו? סאביות נפרדות מדומים ודומים מסאביות מהסיבות הכי רגילות בעולם: כי הם גילו שבאדם מולם יש פחות עומק משציפו לו. כי הם גילו צדדים בו שאינם מסוגלים לקבל. כי הקשר הופך להיות סתמי, מובן מאליו. כי המשיכה המינית נעלמה. כי הם מבינים שהם לא יכולים לנהל עם האדם הזה ויכוח מעורר, מתאגר, כזה שיסייע לשני הצדדים לראות דברים מנקודת מבט שונה ויביא אותם לקו הסיום מתנשפים ממאמץ. כי הם כבר לא צוחקים יחד על דברים שאף אחד אחר לא מבין, או כי הם קלטו זה עתה שמעולם לא עשו זאת. כי הם קמים בוקר בהיר אחד ומבינים שאינם מאוהבים. את מי תאשים, כשדבר כזה קורה? |
|
|