"זה רק משחק.. (?)"

"זה רק משחק.. (?)"

שוטרת* • 8 בספט׳ 2007

כל כך מעצבנות אותי ההכללות האלו. למרות שלמעשה שום דבר שאחרים אומרים לא משפיע עלי באופן ישיר , אבל כאשר מנסים לשנות את כל ההוויה,זה פסול בעיני. אני מרגישה צורך לכתוב את זה כדי להראות לכל מי שחש כמוני אך מתחיל לחשוד שאולי משהו בו מסובב , ואולי הוא כזה עוף מוזר, שהוא לא לבד.
אני מנסה לחשוב מה קרה ל"דרך הייחודית שלנו לאהוב". והתשובה היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא שמרוב החיפוש והמרדף אחר הלגיטימציה, ישנם אנשים שמנסים להראות לעולם שהנה , אנחנו בסה"כ נורמלים. קבוצה קטנה של ילדים שסבלו בילדותם מחוסר שעשוע ועכשיו הם "רק משחקים".

יש הרבה כאן שמשננים כמנטרה את המשפט המאוס והלעוס "בדס"מ עושים מאהבה".. שחקתם אותו כמעט כמו כל משפטי הSSC והגבולות. אז אם נלך בקו הזה.. כשאתם מאוהבים, אתם משחקים?
אני פשוט מנסה להבין , יש איזשהו תיחום זמנים שבו משחקים מאוהבים ואח"כ מפסיקים?
מה קרה למלה "התמסרות"? מה ז"א "משחק"?
זה אומר שכשאני רוצה לשחק קצת , אני אלבש חליפת עור שחורה ושוט אימתני ביד, ונעל עקב מספיק גבוהה כדי להיות שולטת לשעה הקרובה בה אני אסשן מישהו עד ששנינו נגמור ונחזור להיות "רגילים נורמטיביים"?

אני לא מקבלת את העניין הזה של ההכללה.

לגיטימי בעיני שזוג מסויים מרגיש נוח לשחק בספאנק-ליטוף לזמן כזה או אחר שמקובל על שניהם.
לגיטימי בעיני שנשלט אומר "אני אעשה בשבילך הכל" ובעצם הוא מתכוון ל"עד לרגע בו לא יהיה לי נוח ואז אני אפסיק כי זה גבול"
לא לגיטימי בעיני שמנסים לכפות את השואו הזה על כולם.
לא לגיטימי בעיני שברגע שמישהו מצהיר שהוא רואה דברים אחרת , הוא מייד הופך להיות "שולט/ת צעיר/ה מסוכנ/ת שלא מבין/ה כלום והוא/היא יתבגרו בקרוב ", או לפחות כך מאחלים להם.

אני למשל -
לא משחקת.

למדתי מה פשר המושג "התמסרות הדדית" , ואני יכולה להגיד לכם ממקור ראשון , נטול אגו ונטול משחקי פוזה - זה בעיני התגלמות הבדס"מ הנקי והטהור בריכוז הגבוה ביותר שלו.
זה 24/7 , ולא בפיסי, אלא במיינד. זו הדרך בה אני רואה אותו. זו הדרך בה הוא רואה אותי. זה לא ישתנה בשום מקום ומיקום. משום כיוון וצורה.

אתם אומרים שזה נפסק ברגע שהוא או היא רוצים? אז אני אומרת לכם שזה לא. גם אם שני הצדדים כביכול ירצו. זה לא יפסק - כשזה אמיתי ו(זהירות , מתקרבת מלה אסורה)טוטאלי.

בברכת שעשוע נעים והתפכחות מהירה והרבה יציאות לגנון , כך זה באמת מתחיל להראות.
תרתי משמע.

השולט אור​(שולט) • 8 בספט׳ 2007

אני מסכימה איתך יקירה.

המקום היחיד בו אפשר לקרוא לבדסמ משחק הוא המקום של הסשנים. זוג יכול לבחור להיות בתקופה של סשנים או בתקופה ונילית. אבל שום דבר לא יכול להשתוות להתמסרות ההדדית (כן ההדדית) שיש בין שולט//ת לנשלט/ת, ואין בה שום משחק.

אי אפשר לשחק התמסרות אמיתית בה נוגעים במקומות העמוקים ביותר שקיימים, שלדעתי לעולם אי אפשר לגעת בהם בקשר ונילי.

זאלופון​(שולט) • 8 בספט׳ 2007

הבדסמ עצמו הוא משחק, הרגשות עצמם - לא. העניין הוא שבשביל ההתמסרות, האהבה, הקירבה, הנתינה וכל שאר הדברים המקסימים, לא צריך בדסמ בכלל. גם לונילים יש את כל זה, וגם כשלנו יש את זה, זה לא נובע מההגדרות של "שולט" ו"נשלט" אלא מהכימיה בין שני בני אדם, ללא קשר להצלפות או פקודות.

החלק הבדסמי הוא בהחלט משחקי, וכשנשלט נורמלי אומר "אני אעשה בשבילך הכל", אני בהחלט מקווה שהוא מתכוון ל"אלא אם תגידי לי לעשות משהו בלתי סביר בעליל". לשמחתי, ברוב המוחלט של המקרים זה אכן כך. זה לא אומר שהרגשות אמיתיים פחות, או שיש פחות התמסרות או הערכה הדדית בין הצדדים. התמסרות עיוורת היא לקויה בעיניי, כי אינך יכול לאהוב באמת את מי שאינך שופט אותו, שהרי כך אינך רואה אותו כלל כפי שהוא אלא מחליט מראש כיצד לנהוג בו.

כמובן שאיש אינו חייב לקבל את הפרשנות שלי לעניין, כל עוד הוא מצליח להתמודד באופן מניח את הדעת עם הקושיות הלוגיות שנובעות מעצם הגדרת המרכיב הבדסמי ביחסים כ"אמיתי".

שוטרת* • 8 בספט׳ 2007

לקחתי שני דברים שקצת לא היו ברורים לי .
כשאתה אומר שבדס"מ הוא משחק (והייתי שמחה אם היית מוסיף כאן את המלה "לטעמי/לעניות דעתי/בעולם שלי" - לבחירתך), אתה מתכוון שאתה "שולט" על כל הפירוש של המלה , בגבול זמן מוצהר בינכם, וכשהזמן הזה חולף אתה ... לא?
כי אם לזה אתה מתכוון , אני מכבדת את הזוגיות הזו , אך לא מקבלת אותה כחלק מהעולם שלי. לא כך אני באופן אישי הייתי רואה את בן זוגי הבדס"מי.

ולגבי החלק השני , לגמרי מסכימה איתך , רק שלא זה מה שכתבתי. כתבתי "עד לרגע בו תפסיק הנוחות שלו". יש הבדל תהומי בין שני המשפטים. ההבדל שעל פיו אני מבדילה בין נשלט לבין עוד גבר חרמן שרואה בי כלי לסיפוק היצרים שלו.

זאלופון​(שולט) • 8 בספט׳ 2007

לגבי החלק הראשון - אני לא חושב שמישהו באמת שולט במישהו אחר ושמישהו הוא באמת עבד של מישהו אחר בבדסמ. אם אתה באמת נשלט או עבד, אתה לא יכול להחליט לקום וללכת. אתה לא יכול להחליט שיש דברים שלא מתאימים לך.
כתבת "אתה מתכוון שאתה 'שולט' על כל הפירוש של המילה בגבול זמן מוצהר ביניכם...", ותשובתי היא: לא. אני לעולם לא "שולט", במלוא הפירוש של המילה, אלא רק בפירוש הבדסמי שלה. נכון שאולי גם מחוץ לפרק הזמן הזה יש סממנים של דומיננטיות, אבל לא כאלה שחורגים מהותית מדומיננטיות שיכולה להתקיים בכיף גם ללא בדסמ.

לגבי החלק השני - אני מסכים איתך שיש הבדל. עם זאת, אני חושב שהמערכת הבדסמית, כמו כל מערכת יחסים, נועדה לספק את שני הצדדים, והשאיפה היא להקטין למינימום את אי הנוחות של שניהם. העניין הוא שכל עוד יש איזשהו גבול, ולא משנה אם הוא עובר ב"נוחות" או ב"פקודה לא סבירה", אי אפשר לדבר על טוטאליות.

huan • 8 בספט׳ 2007

אהבה, התמסרות וכל הרגשות האחרים הם לא משחק והם קיימים באותה מידה, עוצמה ואמיתיות גם אצל הוונילים ואצל הבדסמים. (בניגוד למה שחלק מהאנשים חושבים בקשר לאיכותם ולעומקם של הרגשות ביחסים בדסמים)

השמחק הוא הריטואליזם שאנשים עוטפים בהם את אותם רגשות. המשחק הוא לתת למישהי פרחים ושוקולד בתאריך מסויים שקוראים לו יום האהבה, משחק זה להצליך במישהו, משחק זה ללבוש בגדי עור שחורים וללכת עם מישהו עירום על רצועה, משחק זה הגבר שמשלם על האישה בפגישה הראשונה, משחק זה להבדיל את הבדסמ ממערכות יחסים אחרות, משחק זה להגיד לסאבית לאכול 4 אפונים כף של מחית תפוחי אדמה וכמה גלידה שהיא רוצה.
כל אותם ריטואלים באים לבטא בדרך מצועצעת את כל אותם רגשות כמו התמסרות, אהבה וזיקה עמוקה - כל אותם ריטואליים הם בכאילו במובן שהם רק באים להחליף או לדמות את הדבר האמיתי.
אדם שמביא פרחים בתאריך מסויים זה בכאילו הוא אומר שהוא אוהב את אותה אישה ומוכן לעשות הכל למענה.
אדם שמצליף באדם אחר בכאילו אומר שהוא כאילו שהוא אוהב אותו, שהוא דואג לו, שהוא בטוח איתו (או כל רגש אחר שאנשים בוחרים לבטא באקט הזה).
בשביל לאהוב, להתמסר ולהיות מוכן לקרוע את ליבך למעו האחר לא צריך לא הצלפות, לא פרחים, לא שוקולד ולא בגדי עור שחורים. לא צריך לקרוע מישהו במכות בשביל לבטא את כל אותם רגשות, לא חייבים לפרוץ גבולות ולדפוק למישהו את הצורה והנשמה רק בשביל לוודא שהוא אכן מוכן להכל.

מישהו שמתמסר למישהי באופן מוחלט לא חייב לאמץ לעצמו ריטואליים הנכנסים תחת סט ה"נשלט". הוא יכול לבטא בדיקו את אותם רגשות גם בעזרת הצלפות שוט ותקיעת מחטים בגופה של אותה אישה שכמושא הרגשות הללו היתה יכולה להיכנס תחת ההגדרה וההתנהגות הריטואלית של "שולטת".

רגשות הם אמיתיים ריטואליים מיתוקף הגדרתם הם תחליף, "בכאילו", משחק....אסור שהתחליף יהפוך לעיקר, זה מטומטם שאנשים יפגעו בגלל ריטואליים שהם המציאו או נכפו עליהם על ידי הסביבה, זה מטומטם שאנשים שמים את כל אותם תחליפים וכאילו במקום הראשון בעוד כל הרגשות שהם כביכול אמורים ליצג הופכים לדבר משני שאולי יתפתח בשלב מאוחר יותר, זה מטומטם ששולט יפגע בנישלט מיתוך טימטום, אגו, רישעות או כל דבר אחר ובכך יבגוד בכל האמיתי לטובת הריטואלים של הכאילו. - כי אז זה באמת לא יותר מהצגת תיאטרון גרועה וגרוטסקית שחוץ מהכאילו אין בה דבר.

יש יותר מידי אנשים שלא מסוגלים להבדיל בין אהבה למישהו שמביא להם פרחים בוולנטיין, יש יותר מידי אנשים שלא מבדילים בין התמסרות למישהי שנשארת קשורה בחוף הים במשך כמה שעות או מישהי שסופגת הרבה מכות שוט, יש אנשים שלא מסוגלים להבדיל בין דאגה ללהתקשר 100 פעמים ביום ויש אנשים שלא יודעים להבדיל בין דרך יחודית לאהוב ובין לשבור בן אדם לרסיסים.
זה עצוב, במיוחד שהבילבול בין העיקר לטפל, בין הריטואל למה שהוא אמרו ליצג ובין האמיתי למדומה לא מוגבל רק לאהבה, לסקס ולבדסמ.

זה עצוב

huan • 8 בספט׳ 2007

בתוספת לתגודבה האחרונה שלך, להיות "שולט" או "סאב" זה סהכ מערכת של ריטואלים מסויימים שנועדה ליצג משהו. השולט, הסאב והריטואליזציה זה הטפל והכאילו הרגשות של האהבה, ההתמסרות העמוקה, תחושת הביטחון והשייכות וכל הרגשות האחרים אשר יכולים להתבטא באמצעות הסימבוליקה והריטואלים המשוייכים לתפקידים טקסיים אילו - הם, הם העיקר ולא להפך. זו הסיבה שאני תמנגד ומזועזע כאשר אנשים הפוכים את הדברים ובמקום לדון באהבה ובהתמסרות הם דנים באיך התיחסו לשפחות בהיבט ההיסטורי וכיצד ניתן לסגל את אותם הגדרות בימינו. שכן מדובר בעיוות איום של כל העניין ובפארודיה גרוטסקטית של המשחק.

פמינה • 8 בספט׳ 2007

אני חושבת שכולנו מסכימים שהרגשות: האהבה, ההערכה, ההתמסרות הם אמיתיים ונובעים מההכרה בצד השני כבן אדם שלם. רגשות כאלה קיימים במערכת וונילית ומערכת בדסמית.

אני מסכימה להגדרות של זאלו שהמערכת הבדסמית תחומה במשחק וה"משחק" מורגש אמיתי.
כמו זאלו אני חושבת שהמערכת הבדסמית חייבת להיות משחק כי יש דברים שאסור לחצות אותם.

השאלה אם הגבול מגיע מהשולטת או הנשלט משנית בעיני כל עוד שני הצדדים יודעים את גבולות המשחק. גם ב24/7 יש גבולות ושני הצדדים מודעים לגבולות.

בעיניי הויתור על הנוחות הוא מה שהנשלט מחפש אם הוא בחר במערכת הזאת כך ששני הצדדים נמצאים בסוג של משחק.
התקשורת יכולה להיות יותר מילולית או פחות מילולית אבל כדי שקשר יצליח חייבת להיות תקשורת והענות לצרכים העמוקים של שני הצדדים.
אני מכירה את הויתור על הנוחות כי ברור לי שבן הזוג שלי מצפה שאפתיע אותו ואהיה יצירתית בסשנים שלנו.

את שואלת על החיים האמיתיים מחוץ לסשנים.
אני לא יודעת על זאלו אבל כעת בן הזוג שלי בחר במשחק כאילו אנחנו במערכת 24/7.
עדיין בעיני זה משחק כי הוא יודע שמעט פעמים אשתמש ב"זכות" מחוץ לסשן ואתכנן את הזמן כדי שה"משחק" יתאים ויהיה מעניין.
כשאחד מבני הזוג מודע לגבולות השני יכול לשחרר רסן אבל הגבולות של השני נמצאים ברקע.
אם תהיה חציה של גבול אמיתי הציפיה ממנו לעצור ולא להמשיך.

אם המערכת כוללת זוגיות בעיני אי אפשר בלי שיחה אמיתית, התיעצות, והקשבה הדדית.
אם הפגישות הן לשליטה בלבד אפשר להמשיך במשחק לאורך כל הפגישות והוא מורגש אמיתי.

אצלי יכולה להיות לו דיעה מנוגדת לדעתי, פרט שנעלם מעיניי, דברים שהוא צודק אבל לצורך המשחק הוא יבחר להראות שההחלטה היתה שלי ויתן לי בחיוך לומר את המילה האחרונה.
בעיניי הכל משחק.

אני מתעניינת בגישה האחרת שאת וצ'יטה מציגים.
הבעיה שאני קוראת מכם את התיאוריה של הקשר הזה אבל כאשר פורטים אותו לדברים הקטנים אני לא מצליחה לדמיין אותו.

נוריתE • 8 בספט׳ 2007

זה כן משחק
אתם יודעים למה?
כי כמו שאמרו באיזה מקום אחר
אנחנו ממש לא פרק מ"שורשים".

אנחנו ממש לא אדונים ושפחות ומלכות ועבדים
ולא הומלכנו ולא רצעו לנו את האוזן.

אנחנו בני אדם שמשחקים תפקיד בחיים
משחק רציני אבל משחק
ומי שלא חושב ככה
שיקום ויריח את הקפה.

צ'יטה​(שולט) • 8 בספט׳ 2007

שוטרת,
מסכים עם כל מילה שאמרת.

יישר כוח