אני והחיה שבי

שאלו אותי אתמול באיזה קבוצת טלגרם אם אני מעדיף להכאיב בקיין, שוט או פלוגר.

בחרתי את אחד מהם, כי הייתי חייב... אבל בראש שלי אין כמו תחליף ליד שלי. שתופסת, מצליפה וכואבת גם בעצמה.

ככה אני אוהב לדייק את הכאב. להתחבר לעוצמה שלי, להתנגדות או להרפיה של הצד השני.

וככה גם הסימון, יהיה מדויק, בין אם אחליט שהוא יהיה קטן וכחול ויגרם בעזרת האצבעות, או ימרח על הישבן עם טביעת היד שלי שתצולם בימים הקרובים עם חיוך קטן ושובב שיבליח לו דרך המראה.

עד הדיוק המושלם

כי מגיע לי, לא פחות מזה

(הושמד)

הושמדה

הושמד

בסוף הכל עניין של מעשים.

עובד פוטר, עם כל הקושי, נמאס לי מהבטחות להיות בינוני. 

סוגר חופשה, כי מלון לא יפיל עלי מהשמיים ואף אחד אחר לא ידאג לזה.

החתולה התחילה לגסוס, טיפול מהיר ויש לה כנראה עוד כמה חודשים לחיות בכבוד.

קבעתי דייט, מה שלא קרה לי תקופה ארוכה מאוד(!)

תוכנית האימונים שלי מלאה ב 100%.

עוד שינוי קטן אבל הכרחי בתזונה.

וחזרתי לשמוע פודקסטים.

הספק של שבוע. גאה בעצמי.

הושמד

צריך שיעזרו לו קצת להתיישר 

להרגיש גאה, בטוח וזקוף

לא הרבה, רק קצת.

רק קצת פחות לשנוא

רק קצת יותר להקשיב

רק קצת פחות "שמאלני בוגד"

רק קצת פחות חרדי "אוכל חינם"

אני מכיר "שמלאני בוגד" שלחם ב 4 מלחמות ישראל, והיום מוכר כנפגע הלם קרב

וגם חרדי "אוכל חינם" שגירד גופות מהריצפה, והציל מאוד חילונים, ערבים ודתיים כשהגיע ראשון על אופנוע של מד"א באינספור מקרי חירום. 

אולי חלק בעינינו "אוכלי חינם" או "בוגדים" או וואטאבר,  אבל הכדור או הרקטה של המחבלים הארורים שפגעו בהם לא הבחינו. 

אז לא בשבילנו, בשביל אלו שכבר לא איתנו, רק קצת, לא הרבה, נעצור ונאהב, ופחות נשנא. 

בשבילם, 

בשביל הזיכרון הקדוש שלהם,

בשביל המשפחות והחברים שלהם,

קצת

רק קצת

שנהיה ראויים להם. 

יהי זכרם ברוך 🫶🙏🇮🇱❤️‍🩹