חתול מעורר

מוזר לי שהבחירה במועדון הדאנג'ן בתור בילוי היא בעיקר בגלל המוזיקה.

שוב ושוב, כאשר אנו בודקים את המסיבות שבפתח הסופש, פוסלים אחת אחת על המוזיקה העכשיוית שאנחנו לא מתחברים אליה, ועל המחירים המוגזמים, בכניסה ובבאר, יודעים שהנאה מובטחת מהמוזיקה תהיה לנו בדאנג'ן - במגוון, בקצב, בשינויים, בחידושים וגם באיזכורים ישנים.

אם זה התקליטן המוכשר רונן נקש או גיא הדר שבהחלט מתאים.

מקום שהוא בית לבילוי פשוט וטוב.

אשכרה הגעתי בג'ינס, גופיה לבנה ונעליים נוחות.

סוגרת 10 שבועות בפרוייקט 52.

מוזמנים להצטרף לערוץ שלי בטלגרם.

במיוחד היום

הכי מתאים שאפשר.

להכניס תקווה של אור וצבע בימי האבל השחורים שעוברים עלינו.

הלוואי וגם הם זכו לראות את הקשת שהייתה היום. 

הלוואי 

💔💔💔

"החוכמה היא לגרום לכל אחד להתחבר למשהו במוזיקה"

אחד המשפטים הכי נכונים ששמעתי לאחרונה ונאמר ע"י גיא, שמצליח לנגן אחלה מוזיקה בערבים של סדום בדאנג'ן.

תודה על בחירה מעולה של מוזיקה.

כי תמיד כיף לפרגן לחברים ותיקים❣️ 

שאלתי את המארגנת לפני המסיבה, מה מקבלים עבור תשלום של 100₪ לאדם.

"מקבלים מרחב בדסמי טהור, עם מלא מתקני משחק ואנשים שבאים לעשות בדס"מ 🥰"

תכלס, כל הליינים השונים יענו את אותה תשובה בערך, אז מה השתנה הליין הזה מכל הליינים?...

בצער רב הגענו באיחור משמעותי ולמרות זאת מצאנו חניה צמודה מושלמת, במקום אינטימי ואפילו דיסקרטי מתחת לכניסה למקום. 

ולמרות שזכרתי את המקום מאחת המסיבות הראשונות של הליין לפני כמה שנים, נכנסתי מוקסמת למקום.

ברקע התנגנה מוזיקה שונה והרגשה שנכנסתי למועדון אקסקלוסיבי של חברים בלבד.

מקום קטן ואינטימי שכמעט כולם בו עסוקים בפעילות בדסמ כזו או אחרת.

ריהוט יעודי בשפע עם מבחר ורעיונות שעוד לא נראו במועדונים עד היום, פרי עמלו של בעל הליין - דיאבלו.

מקום לשבת בנוחות ולמרות שהרוב היו עסוקים, היה אפשר למצוא פינה ולשחק.

אני אומנם מעשנת, אבל מאוד מעריכה מקומות שבהם מקפידים על עישון בחוץ/חלל פתוח ובכך נוצרת הזדמנות נהדרת לקשקש עם אנשים שתמיד כיף לראות❣️(😘😘😘)

השליטה הגברית מורגשת היטב אבל מעליה שולט רגש הכבוד לאדם באשר הוא והבחירות שלו.

אז כן, יש משהו אחר במסיבות של אלקטרז והם בהחלט עומדים מאחורי -

"מקבלים מרחב בדסמי טהור, עם מלא מתקני משחק ואנשים שבאים לעשות בדס"מ 🥰"

הליין הנ"ל כבר מתרחש כמה שנים.

זוכרת את המסיבות הראשונות שממש לא מצאתי את עצמי שם, כבר לא מקצועית אבל גם בחיים האישיים הבדסמ לא קיים.

לפני כשנה וחצי הכרתי את הגבר שלי ובזכותו המסיבות הללו הפכו ליותר ויותר מעניינות וכך מצאתי את עצמי יותר ויותר נועזת איתו. אם זה בלבוש, אם זה בחופש התנהגותי (כי אין כמו מסאז' ברגליים, במסיבה עצמה, בערב של עקבים מוגזמים או להינות מירידה טובה כי בא לי), אם זה בתחושה הטבעית שהלכה והשתחררה, וכיום אפילו התחלנו לשחק במסיבות.

תכלס, מאז שהייתי עם אבי ילדיי, זה לא קרה. האומץ וההנאה מלסשן בפומבי.

מעל לעשור ...

איך השנים עוברות.

למצוא בן זוג שכל כך באותו ראש כמוני בנושאים כה לא טריוויאלים ולא נורמטיביים - it's priceless.

נהננו. מאוד.

המוזיקה גם הייתה אחלה!!!!

(וכרגיל האתגר האישי שלי של למצוא משהו מתאים למסיבה... )

My small and cute pussy

אבל ברור שגם שמייח....

כי לפעמים הכי כיף זה פשוט לארח

*****"

כשהייתי נשואה אהבנו לארח.

בזכות הטיסות  הרבות של מי שהיה אבי ילדיי, התפארנו בבאר משקאות מכובד שעם פרוץ המחלה שלי, הלך ונגמר.

אתמול כשהכנו את הבית לאורחים שהוזמנו וסידרתי את הכיבוד והמשקאות, חייכתי.

וכשהאורחים הלכו והחזרנו את המשקאות למקום - עוד יותר חייכתי.

נכון, יגידו המחמירים שאני מסתכנת, מתגרה בגורל.

אבל בשבילי זה חיזוק לראות ולא לגעת.

לא למעוד.

לא ליפול.

לא להדרדר.

לא לעולם חוסן,

אבל חזקה מתמיד,

לפחות,

רק להיום.