Alice's asylum

 זה העיניין בלהיות מזויינת אבל גם עם טיפה מודעות בין לבין ניתוקי אונות המוח, ענני עשן הגראס ומרחבי הדיסוציאציה- 
את מבינה שאת מוכרת את הכוס שלך תמורת חום גוף.

זה אפילו לא מעניין הסקס המיותר והונילי הזה; הופעתי רדודה למדיי ומצריכה אוראלי כדי לשמור לפחות על איזשהו סטייל. איכות המשחק יורדת עם הזמן והפרקים לא משתפים פעולה, הפחד שהגופות מולי יתפסו אותי פותחת את כל השפתיים רק כדי שאוכל לגנוב דקות של חיכוך עור לא מחייב, לא רומנטי אבל לפחות ברור- חום שאול, במסווה של זיון. ממש ערפד שצריך דם אנושי כדי להתקיים ומרשה לעצמו לקצר תהליכים

חום אנושי רוחני הוא מצרך נדיר למצוא.

עכשיו סתם כואב לי ב...

 כשאת שוכבת עם פרצוף בתוך כרית

את הכי יפה

הכי מתוקה

כשיש לך יד משחקת בתוך הכוס, 

מושכת מהבפנים את מוחך הדל 

את הכי טיפשונת

הכי קטנה

כשיש לך זין מוכר וקרוב על הפנים, 

ואת מסתכלת עליו בפליאה 

את הכי חמודה

הכי תמימה

כשיש לך סימני מכות על הגוף,

של אהבה ומשיכה וניסיון להשמדת אגו 

את הכי חכמה 

הכי נבונה

כשמתוכך יוצאות אנחות או שתיקה נבלעת 

את הכי טובה

הכי מצליחה

כשאת לובשת פנים של אישה, אנושית ובעלת לב

את הכי אהובה

הכי רצויה

כשאת זונה עם רגליים שבורות פנימה ועדין רטובה 

את הכי...

את. משתמשת באותן מילים.

את,

מחזיקה במעגלים במעגלים מעגליים

תובעניים. את,

לא מובנת. לא צריכה להיות, כל אחד חיי איך שחיי לו

את, משתמשת באותן דרכים

צורות דורשניות, את את את

ואני אני אני

אותו הדבר שנים, שנה אחר שנה אחר שנה

פותחת. בעיה שלך שפותחת שם, לא? בעיה שלי. שלנו

אני ואת, את שבתוכי. הן שאני. מבינה?

כל מה שאפשר לעשות במילים

הם סתם צלילים ריקים אם להקשיב לזה,

הכל הרי כתוב שם בעיניים אם להסתכל. הכל נאמר מתחת למילים

הצורה, נגינה בה הן יוצאות מהפה, מה הן אומרות

המילים האלה. ואת.

מה את אומרת? עוד שנה, עוד שנה עוד שנה, שלא תתקעי אף אחד איתך, שומעת?

בנובמבר אז, היית ערומה יותר, ואת מה ששמרת מאחורי העירום הזה

מכוער שומרים בפנים. זיכרי, מכוער שומרים בפנים אף אחד לא אוהב אותו,

אף אחד לא יחבק את היריקות הנעלבות שלך. הרי גם את לא תחבקי

איפה שתרגישי מותקפת, את בכלל את בכלל בכלל בכלל את?

מה שהוצאת מבלבל, לא ברור בין הרמות הווליום. את יכולה להמשיך לצרוח,

כמו במטאל...זה רק ביטוי תחושה. את המלל צריך לקרוא...להתיישב, לפרש, להסתכל תחת זכוכית מגדלת

אז איך, איך את אוהבת את זה?

קשוח?

חזק? מה אומרת?

עדין במיוחד? דק? רוצה לקחת? למה לא לוקחת? למה לא מקבלת? תכניס לי..

רוצה קשוח? רוצה חזק? רוצה לשתוק תוך כדי ולמצמץ? לבכות? לנשוך שפה? את שלך?

את שלו? לעשות לך חור בראש ולגמור בתוכו?

לעשות לך חור בלב, בנפש איך שרצית, שתוכלי לסבול לעד? להישאר חולה?

את חולה? אני.. שואל רק. מה את רוצה? רק שואלת.

 והבן של הבת של הכוס של האימשדדךלחכעיךלגדחהיךלדחגיהכ שלו

שגמר לי על הג'ינס של האקס הקדוש

כאילו אני לא מזוהמת מספיק, כל האינפקציות האלה

הוא גמר במקום האחיזה, על כל מה שרציתי להיות

הכוס מרקיבה את עצמה מרוב גועל, שנים של גועל ואם זה מה שרואים בי אז זה מה שיש

ובלי מילים נשארו לי רק תחושות, איך לתרגם אותם עכשיו? אני אשיר?

אשיר. כן. אצווח כמו טווס שמבקרים אותו בגן חיות,

או שתבוא לשבת איתי בארגז חול, נשחק בעצב. נבנה ארמון,

הבכי האידיוטי הזה מרטיב את הכל, ולא בכאלו שרוצים ללקק ממך

תעזבי אותי כבר מפגרת, מה נדבקת אליי, אנחנו אדם חדש היום, וזה לא יתוקן

כלום לא יתוקן, ביקשת על עצמך. אבל לא באמת ביקשתי...התכוונתי ש...

עדיין, אמרת. יצא לך. נפלט בטעות. בכוח, לא?

שלא ישאלו אותך, ואם לרגע שואלים אז כנראה שמשהו לא בסדר, והינה שטף שטף שטף

שישטוף הכל וזה לא מפתח ריר תקין בכלל כל השיט הזה.

 ואם אגיד שכותבת עם פה פתוח?

אני משעממת אותך? מרעילה? כן רק כעס וכעס ושיגעון וכל האלו שבאו לקחת משנינו

זה צריך לצאת, ואתה יכול להרביץ את זה ממני תקופה ואסתום את הפה. לא? ככה סותמים

אותי. הכנס לתוכך, לספוג. להיספג לטוב יותר מעצמי. אולי אם תראה יפה

אהיה כזאת

אולי אם אהיה חבר, אהיה כזאת. אולי אולי אולי

אתה יכול לאהוב את זה ממני שיתפוגג,כל כך דוחה שבבקשה אל תדחה אתה

אין דרך להוציא את השטנים האלה, בבקשה בבקשה הניחו לי..

או שחקו איתי? תשחק איתי בדברי שטות, באלימות, בהוכחות וזיונים בלתי נשכחים?

נשתולל בחוץ בשכרות, נשבור דברים וננשך? הנשיכות זה רק כדי להדגיש את העדינות שבאה אחרי,

יש לה כוח מרפא על פצע. בלי פצע, זה סתם נעימי..והיא צריכה להתרפא

ובכלל מה חשבת לעצמך, מפגרת, כאילו...היית צריכה לשחק אותה גדולה אז, ועכשיו כאילו תקבלי פיצוי על שנים אבודות

בואי ניהיה קטנות עכשיו כי אז לא יכלנו, בואי נעשה הכל שוב רק בדרכים "נכונות ותקינות" הפעם,

כאילו היה תסריט בראשך ורק הוא יכול להתקיים כדי לרצות את הפג היתום והמזדקן שאת וזה לא יקרה חמודה

כי הדבר היחיד שבשליטתך הוא זווית הראייה וההסתכלות, אז בואי סובבי את הפרצוף הנובח

לאיפה שצריך.

זה מה שיש לי להגיד כרגע.

טוב?

טוב.

 הבוקר התעקש אז התרוממתי לקפה. הן הציפו אותי עוד לפניי שהספקתי להבין

והינה הן בורחות לי

והינה הן מפסיקות.

 והינה אני מפסיקה

הקפה מתקרר, אם יש משהו ששונאת אז זה קפה קר;

פרט לזאת מועטה שנאתי וכך נשאר לו מלא מקום לטפילים אחרים

וגילגלתי איזו עשיריה מראש שיהיה לרצף בל תתעוררנה דעתי

ואשדר את עצמי לקיר

או למקבילתי שבראי,

שאלנו אותה באישון הלילה "מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?"

והינה רק עכשיו ענתה לי

"כולכן מכוערות ובאותה מידה, מותק."

ותגלי כי אינני שם עוד. אולי תתהי למה הלכתי, אולי מתי אחזור,

אולי לא תתהי ותפרצי בריצה אל תוך השממה לשאול מתי תחזורנה נפשי והאם בכלל. תזעקי בקולי קולות את שמי, צורחת למשמע אילמותי אליך.

 יום אחד תתהפכי במיטה ויהיו שם פריטים אחרים, שונים במראה, מגוונים בטעם, מפרחים פרחים בין צורות עליהן השונות, הריחות יתנגנו למשהו טוב של בוקר חדש ונקי, את נמרחת לכל צדדיך,

תופסת ומכרבלת את הנח לידך ,מכסה באורך החם, האוהב, הסקרן

ואולי תגלי שהרגלים צריך להחליף מידי פעם כי אין סם טוב לזמן ממושך, פסגת הר אחרי טיפוס עשרת אלפים תראה נדושה, מוכרת מידי כדי להתלהב מחדש,

לכבוש שוב ושוב את מה שמרגיש שלך אינו עיסוק מרצה, אולי רק לאובססיביים כמוני, פולטת זיופים בחזרתיות מציקה כבר זמן רב.

 יום אחד תתהפכי במיטתך ותגלי כי פרט לכאב אין הרבה לעולם להציע

כאלה אנחנו, השבורים, הכל נוצץ לנו מרחוק ואז כשמתקרבים זה מסנוור לעיוורון ולבסוף אנחנו בכל אופן בוחרים בחושך, מתוך ראשים שחורים ורצונות אפלים, חשקים זדוניים כמעט

תתהפכי בבוקר במיטתך ותגלי

כי התהפכתי אני לצד השני

ועם זאת עדין נוכחת  ונמצאת לידך.

         *    *    *