את. משתמשת באותן מילים.
את,
מחזיקה במעגלים במעגלים מעגליים
תובעניים. את,
לא מובנת. לא צריכה להיות, כל אחד חיי איך שחיי לו
את, משתמשת באותן דרכים
צורות דורשניות, את את את
ואני אני אני
אותו הדבר שנים, שנה אחר שנה אחר שנה
פותחת. בעיה שלך שפותחת שם, לא? בעיה שלי. שלנו
אני ואת, את שבתוכי. הן שאני. מבינה?
כל מה שאפשר לעשות במילים
הם סתם צלילים ריקים אם להקשיב לזה,
הכל הרי כתוב שם בעיניים אם להסתכל. הכל נאמר מתחת למילים
הצורה, נגינה בה הן יוצאות מהפה, מה הן אומרות
המילים האלה. ואת.
מה את אומרת? עוד שנה, עוד שנה עוד שנה, שלא תתקעי אף אחד איתך, שומעת?
בנובמבר אז, היית ערומה יותר, ואת מה ששמרת מאחורי העירום הזה
מכוער שומרים בפנים. זיכרי, מכוער שומרים בפנים אף אחד לא אוהב אותו,
אף אחד לא יחבק את היריקות הנעלבות שלך. הרי גם את לא תחבקי
איפה שתרגישי מותקפת, את בכלל את בכלל בכלל בכלל את?
מה שהוצאת מבלבל, לא ברור בין הרמות הווליום. את יכולה להמשיך לצרוח,
כמו במטאל...זה רק ביטוי תחושה. את המלל צריך לקרוא...להתיישב, לפרש, להסתכל תחת זכוכית מגדלת
אז איך, איך את אוהבת את זה?
קשוח?
חזק? מה אומרת?
עדין במיוחד? דק? רוצה לקחת? למה לא לוקחת? למה לא מקבלת? תכניס לי..
רוצה קשוח? רוצה חזק? רוצה לשתוק תוך כדי ולמצמץ? לבכות? לנשוך שפה? את שלך?
את שלו? לעשות לך חור בראש ולגמור בתוכו?
לעשות לך חור בלב, בנפש איך שרצית, שתוכלי לסבול לעד? להישאר חולה?
את חולה? אני.. שואל רק. מה את רוצה? רק שואלת.
והבן של הבת של הכוס של האימשדדךלחכעיךלגדחהיךלדחגיהכ שלו
שגמר לי על הג'ינס של האקס הקדוש
כאילו אני לא מזוהמת מספיק, כל האינפקציות האלה
הוא גמר במקום האחיזה, על כל מה שרציתי להיות
הכוס מרקיבה את עצמה מרוב גועל, שנים של גועל ואם זה מה שרואים בי אז זה מה שיש
ובלי מילים נשארו לי רק תחושות, איך לתרגם אותם עכשיו? אני אשיר?
אשיר. כן. אצווח כמו טווס שמבקרים אותו בגן חיות,
או שתבוא לשבת איתי בארגז חול, נשחק בעצב. נבנה ארמון,
הבכי האידיוטי הזה מרטיב את הכל, ולא בכאלו שרוצים ללקק ממך
תעזבי אותי כבר מפגרת, מה נדבקת אליי, אנחנו אדם חדש היום, וזה לא יתוקן
כלום לא יתוקן, ביקשת על עצמך. אבל לא באמת ביקשתי...התכוונתי ש...
עדיין, אמרת. יצא לך. נפלט בטעות. בכוח, לא?
שלא ישאלו אותך, ואם לרגע שואלים אז כנראה שמשהו לא בסדר, והינה שטף שטף שטף
שישטוף הכל וזה לא מפתח ריר תקין בכלל כל השיט הזה.
ואם אגיד שכותבת עם פה פתוח?
אני משעממת אותך? מרעילה? כן רק כעס וכעס ושיגעון וכל האלו שבאו לקחת משנינו
זה צריך לצאת, ואתה יכול להרביץ את זה ממני תקופה ואסתום את הפה. לא? ככה סותמים
אותי. הכנס לתוכך, לספוג. להיספג לטוב יותר מעצמי. אולי אם תראה יפה
אהיה כזאת
אולי אם אהיה חבר, אהיה כזאת. אולי אולי אולי
אתה יכול לאהוב את זה ממני שיתפוגג,כל כך דוחה שבבקשה אל תדחה אתה
אין דרך להוציא את השטנים האלה, בבקשה בבקשה הניחו לי..
או שחקו איתי? תשחק איתי בדברי שטות, באלימות, בהוכחות וזיונים בלתי נשכחים?
נשתולל בחוץ בשכרות, נשבור דברים וננשך? הנשיכות זה רק כדי להדגיש את העדינות שבאה אחרי,
יש לה כוח מרפא על פצע. בלי פצע, זה סתם נעימי..והיא צריכה להתרפא
ובכלל מה חשבת לעצמך, מפגרת, כאילו...היית צריכה לשחק אותה גדולה אז, ועכשיו כאילו תקבלי פיצוי על שנים אבודות
בואי ניהיה קטנות עכשיו כי אז לא יכלנו, בואי נעשה הכל שוב רק בדרכים "נכונות ותקינות" הפעם,
כאילו היה תסריט בראשך ורק הוא יכול להתקיים כדי לרצות את הפג היתום והמזדקן שאת וזה לא יקרה חמודה
כי הדבר היחיד שבשליטתך הוא זווית הראייה וההסתכלות, אז בואי סובבי את הפרצוף הנובח
לאיפה שצריך.
זה מה שיש לי להגיד כרגע.
טוב?
טוב.
