פורום
חדש במגזין - חזרנו!
ההבטחה לפרס הייתה על השולחן מהרגע הראשון: ללכת למסיבה, איתה, יחד. מסיבה מהסוג שהיא אוהבת, הפרטי, היוקרתי, כזו שבה כולם מחייכים, רוצים, חושקים. כל מה שאני הייתי צריך לתת בתמורה זה חודש אחד, קטן, של מניעה מוחלטת. חודש של גירוי וטיזינג. של תסכול, של שירות, של טפטוף אינסופי. חודש שנע בין חלום לגיהנום, ובסופו - היא תשחרר אותי שם...
הזיכרון שלנו הוא הסיפור שאנחנו בוחרים לחזור ולספר. את מזכירה לי שאיתי גמרת בזיון הראשון שלנו. ואני נזכר איך ראיתי שנהיה יחד לעולם כבר בשיחה הראשונה שלנו. סיפור על סטוץ שנמשך כבר 15 שנה...
"ברור לך שאתה כלום, ואתה מגיע למטרה אחת, ואחת בלבד: אתה מגיע לסדנת חינוך", ככה החלה השיחה שלי ושל הבחור שפנה אליי, בבקשה לקחת אותו תחת חסותי, לחנך אותו ולהפוך אותו למצליח. קצת הופתעתי לראות שבפרופיל שלו הוא סטרייט, נפגש עם נשים בלבד, דיסקרטי מאוד. לא הבנתי למה הוא פונה אלי, כשלמעשה את שירותיי אני מציע לגברים שמבינים גברים. אבל אני בהחלט לא שולל כל גבר שצריך את עזרתי...
אבנר היה מפקד של כלבתי, אטילה, בסדיר לפני עשר שנים, ואם הבנתי נכון, הוא מתחלף. ברוב הפעמים הוא היה הדום והיא הייתה הכלבה-זונה שלו, ורק לעיתים רחוקות הוא רצה לחוש את שליטתה עליו עד כדי השתנה על פניו. בתקופה האחרונה היא מקיימת איתו פגישות חפוזות שבהן היא פשוט הכלבה שלו. אבנר אוהב כנראה גם משחקי שליטה עם גברים, פעם כחודר ופעם כמצע לכיבוש היעד...
״חבל שלא הזמנת אותה להצטרף", אמרה.
״את מי?״ שאלתי.
״את הנהגת".
״את חושבת שהיא הייתה רוצה?״ תהיתי.
״אני חושבת״, ענתה, ״שכל אישה הייתה רוצה להיות שפחה עמוק בלב".
עצרתי והצמדתי אותה לקיר, מניח יד אחת על פיה, הודעתי: ״את כאן בשביל לעשות מה שאומרים לך. לא בשביל להציע רעיונות"...
