צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

הצטרפו אלינו לכלוב - הבית של קהילת הבדסם (סאדו מזוכיזם) בישראל

הכניסה מגיל 18 ומעלה


הרשמה חינם

פורום

מגזין

אני מוזג לה עוד כוסית, סטו גרם. צוחקים כשהיא קופצת מהחריפות בגרון, צוחקת בהיסטריה ונחנקת מזה. "מים מים" היא רצה מתפוצצת מצחוק למטבח, חוזרת עם חצי כוס ריקה, פניה אדומות ופרועות, עדיין משתנקת קורנת מאושר. "זאתי כמעט הרגה אותי" . "אולי באמת די ? " "היה לנו הסכם, והבטחת לי " "בסדר בסדר , מופרעת אחת ..."
״את רוצה לגמור?״ שאלתי, ״תגיד ואתן לך.״ ״אני...״ הוא בלע את רוקו. ״כן, אבל... לא, רק כשתגיד. אני, אמם, תודה. אני רוצה... אבל...״ לחצתי את הביצים שלו. ״כן או לא?״ הוא כמעט בכה. ״אני... אה...״ ואז נאנח, ואמר בקול רועד: ״לא.״
גם לא רציתי להתווכח. אז הלכתי לקניון מלחה וקניתי לה דובי. דובי גדול, ורוד-לבן-לפחות-שבעים-שקל-כזה. שתהיה מרוצה, שתעוף על עצמה קצת.
כשאני מגיע לפופיק את נאנחת כמו מישהי שחשפו את הבלוף שלה וכשאני מגיע לכוס ומגלה שהוא רטוב אני אפילו לא צריך להגיד שאת שקרנית גרועה. את קצת קורסת לתוך היד שלי ואומרת "אני זוכרת".
אני מרימה את שמיכת הפוך מעל הראש ומנסה להרגיש קצת יותר מוגנת. אחרי דקה ארוכה של שקט אני לא יכולה לשאת את זה יותר. אני מבקשת ממנו ללכת לישון. הוא אומר, "את יכולה ללכת לישון אם את רוצה, ואתה יכולה גם להפשיל את המכנסיים, לגעת בעצמך ולבכות קצת בשבילי, בזמן שאני חושב על השיחה הנעימה שהייתה לי איתה".

בילויים

לוחות