הצטרפו אלינו לכלוב - הבית של קהילת ה-BDSM (סאדו מזוכיזם) בישראל

מאז שראיתי אותה בפעם הראשונה בטיוי, רודפת אחרי נוכל מבוהל כלשהו, לבושה בג'ינס ומגפיים (ואני משער שגם חוטיני שחור), ידעתי שזהו, התאהבתי - וזה סופי! ומאז, בכל פעם שהיא על המסך, גם אם לשנייה, אני מפסיק אינסטינקטיבית את מה שאני עושה באותו רגע, עוזב הכל, ופשוט בוהה. כמו כלב ששמע משרוקית. כמו ילד ששמע אוטו גלידה. כמו הפסקת חשמל...

קבענו לצהריים המוקדמים, אמרת לי להביא את כל הצעצועים שאני אוהב. היום, רק היום, את כל כולך שייכת לי. את פותחת את הדלת ואני מסתנוור. את לובשת את השמלה השחורה השקופה שאני אוהב, עם המחשוף העמוק, וקולר אדום-שחור. את בלי חזייה, אני יכול לראות את זה דרך השמלה. "חם לי," אני אומר ובוהה בך...

״תתפשטי,״ אמרתי לה ברוגע, נשען לאחור ומביט בה. היא הורידה את השמלה בתנועה אחת, נשארת רק עם חזייה ותחתונים, עומדת מולי בלי לומר מילה...

אני חוזר הביתה מהעבודה אחרי יום קשה. נכנס בדלת וישר למקלחת. שניה לפני שנכנס למקלחת. את קוראת לי מהחדר. אני מיד מתייצב, ואת אומרת לי: ״תתקלח טוב טוב. יש לי הפתעה בשבילך״...

אני בן 21 ובזוגיות בריאה, תקשורתית ובעלת מודעות, אמינה ואמיתית כבר יותר משנתיים עם אהבת חיי. ובכל זאת, שום דבר הוא לא בלי בעיות, אז הנה הסיפור שלי. אשמח מאוד לייעוץ...