אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

הצטרפו אלינו לכלוב - הבית של קהילת הבדסם (סאדו מזוכיזם) בישראל

הכניסה מגיל 18 ומעלה


הרשמה חינם

פורום

מגזין

הגעתי מזיע - אפילו מסריח; והוא קילח אותי, מכף רגל ועד ראש, מבחוץ ומבפנים, עד שהרגשתי נקי.
אני מניח את התיק על שולחן האוכל ומחווה לעבר אחד הכיסאות הנוקשים, הכבדים, רחבי המשענות. את מתיישבת. אני מוציא חפיסת קלפים מהתיק ומושיט אותה מאחורי הכתף. "אני הולך לנחש איזה קלף שלפת בלי לראות את הקלפים אפילו לשנייה".
ייבשת לי את הפנים שנרטבו מכל הדמעות. "עכשיו קומי". התמהמהתי לרגע כי הייתי כל כך כלואה בסיטואציה, בניסיון להירגע. "עכשיו. קומי!" הרמת את הקול בכעס. קמתי במהירות, מנסה לייצב את עצמי. "עכשיו תעמדי מולי כמו שצריך". נעמדתי זקופה, ידיים בצדדים והראש מוטה מעט כלפי מטה. לא מעיזה להרים אלייך את העיניים. עצמתי אותן ונשמתי עמוק. מדמיינת איך אתה מסתכל עליי, איך אתה בוחן את הגוף שלי.
"תמיד הערכתי כאלו שיודעים לשחק לאנשים בראש. אתה מיינד פאקר בחסד." אני בוהה במה שכתבתי, אוזרת אומץ ולוחצת על אנטר.
אני מוזג לה עוד כוסית, סטו גרם. צוחקים כשהיא קופצת מהחריפות בגרון, צוחקת בהיסטריה ונחנקת מזה. "מים מים" היא רצה מתפוצצת מצחוק למטבח, חוזרת עם חצי כוס ריקה, פניה אדומות ופרועות, עדיין משתנקת קורנת מאושר. "זאתי כמעט הרגה אותי" . "אולי באמת די ? " "היה לנו הסכם, והבטחת לי " "בסדר בסדר , מופרעת אחת ..."

בילויים

לוחות