נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היינו שנינו שונים
בדים בגדים מגדירים
ועל דפים הם מספרים וסיפורים
מילים ומחשבות ארוגים
דפוסי חשיבה מוכתבים מוצמדים 
ומסביב אנשים מבחירות ללא חירות
למדנו ללמוד להבין לחיות עם..

שונים אחד מהשני 

כלכך שונים עם המדים של החיים

מי את ומי אני מה אנחנו 

לא קשורים לא נקשרים

את בלי שורשים 

אני מושרש 

את עם קרעים

אני תפרתי את שלי

את חצי 

אני חצי בכלל אחר

ואז...

אז...

גילינו שאנחנו שווים
כשנינו עירומים 
מורידים הכל ורק אז מסתכלים 
כל האמת עם כל הפצעים
חתכים..שריטות דימום

והכל כהצגה וחשיפה
לפני שזה קרה
נגעתי בך 
וכשהכל ירד
וכשנשארת רק את
עירומה מולי
ידעתי זו את באמת
ידעתי אותך בבדסמ
נגעתי בך בכאב 
באמת שלך

עמוק חדרתי לך

עירומים ומחוברים

יש טקסיות להיכרות ולדרך

לקשירה המנטאלית

לאמת המבעבעת להתחלף

ולתת מקום בטוח לא רק פתוח למינית לצאת

להיות פרוצה חשופה טובה ועדיין סגורה

במילים במשפטים אני קושר אותך במחשבתך

את הדרכים שלי אני משלב בדרכייך

במילים במשפטים בכנות

ואת הופכת להיות חצי ממני

גם אם נרצה או לא זה ידוע

ההיכרות היא דרך והיעד שם

והנני נזהר דואג מכיל עוד לפני שאני מכליל

מכניס לקופסא של תבנית

בדסמית אמיתית

וגם כשאת כבר שם

מחכה שתתרגלי לראות את האור גם כשהמקום שלך הכי חשוך שאפשר מתחת מבחירה

ואחרי תקופה הנני פותח את התיבה

ועכשיו את גם שם וגם פה

רואה את הכל לא רק שומעת את הקול

שלך.

פותחת שירים שלי

פותחת את המילים שבי

מפסקת בשבילי למשפטים

כמעט שפגט 

שכבנו במיטה ולחשתי לך

מילים מלאות תשוקה 

אני יודע..

את מרגישה כל דבר

את רגישה  

משתגעת

משוגעת קטנה 

מטורפת טורפת כל רגע כל מילה

ציידת של רגעים

לוחמת של רגשות

נושמת תחושות

מכניסה הכי עמוק שאפשר

לא נורמלי

סטייה מנתיב השגרה 

שותה אהבה לשוכרה 

להשתלט על עצמך 

לא קלילה לא איילה

ולהוציא אותך לחופשי

את הכלבה שהיא בכלל זאבה

ואת רוצה להפוך לטובה

ואיתך תמיד יש הפתעה

פעם חיוך פעם דמעה פעם כעס 

אי לא של יציבות 

ממהרת כלכך את לא צב

לעולם לא צפויה

לא בתוך משבצת לא שום צורה 

אף הגדרה לא בדיוק נכונה

ואני מרגיש כמו נחש לידך 

על עץ הדעת מתפתל

זה שמפתה אותך לדעת 

מכיש בלשון את מוחך 

כשאת בכלל כולך רגילה להיות רק לב 

ואני מחבק אותך

קשה לך לדעת קצת חונק אותך

אז אני קצת משחרר

בסוף את מבינה 

זה לא דעת

זו תבונה 

פרי האתרוג הופך לאתגר 

טעים לך מנסיכה שרוצה הכל

ומתעצבנת.שלא יצא מדויק 

את לומדת לנשום כמו מלכה

לא רק חווה את החוויה

משתחררת מהשורשים שקיבעו 

אותך לאדמ ה 

יורדת על ארבע 

מרכינה 

למה להסתבך
עם אולי...
פשוט תגידי כן
למה שאלה
הרי יש לך מולך בן אדם
שאוהב את עצמו האומנם
אך אוהב אותך באותה המידה
טוב עזבי כן רק תחכי לי עירומה..
חם היום והרצפה קרה
רק אומר..
אחרי שמתחממים ומחממים אווירה
הלבה קופצת מהנשמה אפשר
מקלחת קרה...

גוף אל גוף
עירומים מהשקרים
מתמזגים ואז מוזגים 
נותנים ליצרים להתחמם פותחים את החלום
ואז למשב רוח מרענן להיכנס ו לקרר
ולנו להתאזן 

גוף ונשמה
מתייחדים ומתחדדים 
יוצקים יוצרים תשוקה עם משמעות
ואז מוזגים שוב לנשמה
מרימים לחיים לרוויה להוויה לחוויה

לחשתי לך
רק שלא יגמר לעולם לכן אני לא גומר
בא לי פשוט להישאר עמוק בך ולא לצאת בכלל
לתת לתשוקה לשטוף הכל

לאבד את הקול

לכל מה שהיה ולהתנקז לכל מה שעכשיו להתרחש

לתת למגע לרפא ולא להרפות

ולתת לתאווה לשרוף להידלק לצרוב לנצור את ההרגשה של כל מה שעכשיו

סיפור ידוע במיתולוגיה היוונית

דדלוס, אביו של איקרוס, בנה כנפיים מנוצות ושעווה כדי שיוכלו להימלט מכלאם בכרתים.

הוא הזהיר את בנו לבל יעוף קרוב מדי לים (כדי שהנוצות לא יירטבו) ולבל יעוף קרוב מדי לשמש (כדי שהשעווה לא תימס).

וכך היה..הם פרסו כנפיים ועפו מכלאם..

אביו של אקירוס היה אחראי ועף באיזון

​איקרוס, מוקסם מהיכולת לעוף ומהגובה, שכח את אזהרת אביו והמריא גבוה מדי. נסק אל על כלכך היה מסוונר מההרגשה האדרנלין של המעוף

ששכח את הכללים לאיזון הנכון

השמש המיסה את השעווה, הכנפיים התפרקו, ואיקרוס נפל אל מותו בים

וכך מערכת יחסים עם רגש ומיניות וחשיפה 

צריך קצת מרחק לנשום וכדי להתגעגע

כי קרוב מדי אפשר להיחנק להישחק להישרף להשתגע..

מערכת יחסים היא דבר מאוד דינמי רגש הוא חבל דק ללכת עליו אבל התקשורת העצמית לא פחות חשובה מהתקשורת הזוגית בין אישית 

לדעת להגיד לעצמכם מה אני צריך ואיפה אני

לשים לב לסימנים של הכוויות מתי צריך קצת לבד קצת מרחק 

את לוחמת בעולם הזה 

על מי את

ועל מי מולך

על מה שאת חייבת בשבילך

את רגילה למלחמה זה טבעי אצלך

האש לא זרה לך

היא מחבקת אותך

את רוקדת איתה  

המחנה המשותף הקטן בין ה זונה שלי 

לזינה של העולם

זה זין 

וההבדל הוא בין היוד ל וו

הוא למתוח את הקו של ה יוד ל וו

ואני זה אני אשר מותח את הקו הזה שבך

כשאת לצידי כשאת איתי כשאת שלי 

ואז רגע לפני שאת הולכת

בחזרה החוצה לעולם הגדול 

אני מוחק קצת מהקו של ה וו בחזרה ל יוד 

עד הפעם הבאה שתבואי עד אליי  

תניחי את החרב והשריון 

תאספי את השיער ותבחרי שוב

להיות הזונה שלי

לנתק את עצמך מעצמך קצת

ולהיות בשבילך ובשבילי  

כמו כולם 

גם לי יש מגירה בלב

שאני כמעט לא פותח לאף אחד

כבר לא בגלל הכאב

אלא בגלל האבק

שהזמן השאיר על הזיכרונות שם

כבר אין לה שם

סתם מלאה במה שהיה  

יש דברים שעדיף לנעול

אמרתי אז לעצמי 

היום זה כבר סתם  

ואז היה אז

הילד שחשב שהמבוגרים

יודעים הכול

הנער הזה שנשבע

שלא יפחד מאף אחד

והגבר שניסה להציל עולמות 

להיות טוב גם כשרע 

לפעמים אני פוגש את המגירה הזו 

וישר ניחוח של חורף ישן

וזמזום של שיר ברדיו של אז

שיר ישן המעורר מתנומה

חלון לחלומות 

דלת שלא תכננתי לעבור בה

בכלל

רק בסקרנות 

אפילו לא בספקנות

אבל אז היה אז

כבר לא צריך הסברים

איזה חלומות הגשמתי 

לאן הגעתי 

באיזה פסגות נגעתי

ואז גלשתי במורד  

חלומות התגשמו 

חלקם פשוט החליפו צורה 

וחלקם פשוט נזרקו 

כדי לפנות מקום לחדשים 

צריך לחלום מחדש