נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כלכך הרבה
קווים לדמותך
אני שואל ומגלה
ומשהו חדש מתגלה

כל פעם מחדש
אופייך מתחדש
ואור חשש
קורן ליופייך

אני חש את
הרעב הזה מתגבר
אלייך
אלינו
אל שנינו

מחשבות
אחרות
הולכות לאיבוד
נשארת
רק את
אצלי כאן בראש
ואת מטפטת רגשות
ישר ללב

ואני כל פעם
מתרגש
ורעב

בחדר סגור בחוץ העולם גדול
כאן ה עולם קטן מאוד
את משחררת מעצמך הכל
נשארת ריקה להכיל את הקול
בלי הזמן יש לנו רק אותנו כאן
המבט שלך אומר לי הכל
את רוצה ליפול מחוץ לגבולות
להיות נוצה ברוח
ושאני אעשה לך פו...
ואת מחייכת כשאת עפה רחוק מעצמך אליי

אני אומר ואת מקבלת ומקריבה
נשארת יציבה וקרובה
הכל כאן הפוך
מילים קשות הופכות להיות בשבילך רכות
ומילים קרות הופכות להיות מחממות לך
מילים שוברות אותך בונות
כשאת נמסכת את מפתחת ונפתחת
"כלבה שלי" ואת רועדת
כמעט רוקדת לתוך עצמך
את מבינה מבחינה
את זו שבוחרת

שלטון הקול הצליל הרטט
משמעת צייתנות רצון לריצוי
בחירה בקירבה ולא ברחיק
הקרבה זו כבר לא
את הכי שלמה
כאב נעים בתוך נשיכה
הגוף שלך מולי מוּצג
ואת מבלי לזוז
אוהבת

"תגיד לי עוד"
את לוחשת לאט
"מילים שמכאיבות לי כמעט."
והכאב? הוא הרבה מעבר
לסימן על הגוף מעורר רעב
הוא תמיד יהיה עטוף חמלה
שום השפלה היא הרי בלי הסכמה

בתוך האקט
הכוח נמסר בידיים שלך אליי
וכל זה הוא הינו כבוד עמוק אליי
שנשען כולו על קו דק ומתוק
שאני הולך איתך יד ביד

החיים לימדו אותך
לדייק תייג לתייק
לימדו אותך כמה סדר חשוב
גם אם יש סדק
הכל תמיד בשליטה
יש הבדל בין רציני ל ציני
החיים הם קו ישר
ותמיד יש בחירה
ועדיף לחשב סיכונים ביחד עם סיכויים

והרגש? הוא רק בבית
מתחת לסמיכה
שם מותר שם אפשר
לכל דבר יש מקום וזמן

וכשאת לבד?
רק שם הכל עף
את פורסת כנפיים
שם אפשר שם מותר
לכל דבר מקום וזמן

וכשיש שאלה?
החיים בנויים על ניסוי וטעיה
את תלכי את הסוף
בשביל כל תשובה
וגם אם זה לא
זה עדיין..
עדיף לשאוף
מאשר לנשוף

ואמונה?
הכל מסמן מסמל
בכל דבר משמעות
אין דבר בלי רוח וחומר כאחד
לכל דבר יש משקל
ואם לא רואים
אז זה אומר ששומעים
ואם לא שומעים אז מרגישים
ואפשר להרגיש הכל

ואת?
את רק רוצה להיות חופשיה
לחייך לעולם חיוך רחב
לחיות לנשום להשתתק ולצרוח
באותה נשימה
לחיות ללא חרטה
אבל בא לך...
בא לך לעשות שטויות
קצת בלגאן...
לאבד את הסדר
לעשות סדקים
להוציא שורשים
לחיות

אבל זונה גדולה

הדיסונס

השיחות שלך עם הכוס שלך

אל מוח שעובד אחר

למדת לחייך מחדש?

לוקח לזה זמן

להרים את הראש קצת?

קשה להחזיק מעל המים

זהו עולם כזה שהופך הכל לתהליך

הוא מכריח להתמודד ולא להתמרד 

אבל את בכלל כזו שחוצה גבולות 

חוצה יבשות חוצה שבילים חוצה מדינות

אבל אי אפשר באמת לברוח גם חצי עולם

ממה שבאמת 

והחיים צובטים בך להסתכל ישר ולא לצד

המטרה יותר חשובה מהכל את מזקירה לעצמך

לא להתמכר למצג על הצג להתנקר מהסביבה

רק להיות חופשיה עד שהשמש תשקע להתנקז לעצמך בחזרה 

להישאר ערה בלי תאורה

לאורך כל הלילה מחשבות

סטיות עצבים עצבות רצונות חבויים 

שאלות ואז חוזרת למסך 

ואני אמרתי לך עזבי 

רדי על ארבע 

תתנתקי תתנקי 

את יכולה להיות עסוקה אבל את בכלל פנויה

רדי על ארבע אליי

את רגילה להחשיך את המסך

המשקפי שמש יסתירו את הדמעות

והבגדים את הסימנים על הנפש

העור יסתיר את העצמות

והעצמות את הלב

והלב את הכאב 

הכל חבוי מוגן

אך כלכך חשוף אליי 

רק אליי וזה קשה

הסיגריה? תעביר את הזמן 

תרגיע את הגוף לעוד דקה

ואולי קצת משהו שיעזור לנתק לעוד מעט זמן

האלכוהול? הוא ישכיח את המתיקות יתר 

שואלת מתי המחשבות הן יהפכו לקלילות 

יש לאן לברוח מלהתמודד

לאיפה שהגחליליות עפות

ואני מולך איתן 

כלבה תמיד חוזרת הבית

לקום השפוי שלה

לבין הרגליים של הדום

שם הקול הפנימי הרעש החיצוני מתנתק 

האישה החזקה הנערה המורדת הילדה השובבה

האחת שלא יודעת איך להכיל מבלי להכליל את עצמה

לא משנה כמה קיצון רוח מעיפה את ההיגיון

את תלכי לכל קצה 

תאבדי כיוון פשוט תרצי לברוח מעצמך ומהעולם

תרגישי ניוון תדרשי מעצמך גיוון אבל

זה אי ומסביב רק ים 

ואת בחרת להיות כאן איתי

מודעת להכל גם לקול הפנימי הזה

מודעת לחרדה מלאה בדאגה

סטייה מהמציאות לתוך סיוט 

סערה גשם זלעפות חול שהופך לבוץ

הכל נשכח ולא נסלח הכאב הזה 

שובה אותך לבפנים הפנים מתוסכלות

מציאות מתוסבכת 

את פשוט זועקת

אולי רחוק חצי עולם 

אולי קרוב כלכך 

ואין באמת תשובה

אבל אני כאן כמו מגדלור 

ממתין לך שם

ואת תמיד חוזרת

להיות סוטה בבית השפוי שלך

בין הרגליים שלי 

רק מותחת קווים 

ובסוף זה מעגל שנסגר 

לאותה הנקודה

כי הבית האמיתי הוא איפה

שהלב נמצא

והלב לא יכול לשקר אף פעם

טוטאלית גוף נפש ורגש כאחד זו מי שאת היעוד שבך

ורצועה כרוכה על הצוואר

חונקת ואת לא חומקת את גם לא מתאמצת את מאמצת את ההרגשה את יודעת ומודעת זו המטרה שבך שלך

גם לא מתמקחת שלווה רגועה כל הוראה כל פקודה את מרגישה במקום הטבעי שלך

האוויר נהיה הכל הקול הפנימי לא מדבר הוא נדם הוא שלם הוא עדיין שם לא נעלם בהסכמה נאלם

האור נהיה כבוי האור היחיד הוא האור של אדונך בך האור של המשמעות בתוך
חושך מוחלט בהחלטה

עלטה בכיסוי עיניים עדין לא באמת צריכה לא שום אביזר את הקולר האמיתי את האזיק את הכיסוי הכל אנרגטי הכל מהות עם משמעות שלך בך

ואז..

כאב חד הופך לעונג
בברזל דק הופך לחריטה ציור על גופך
ואת נהר של הרגשה
הר געש מתפרץ בך מתוך השלווה צווחה הופכת לגניחה כאשר כל ה
תחושות מרגישות נכון בידי הדום שמספיק נבון לראות אותך כנפש כאישה כאדם כשפחה
גהינום וגן עדן
מלאך שטן
מיניות נוזלת והמציאות לא נוזפת היא גם חא מזייפת
רוק...ורוק אנד רול הרבה רוק על פנייך
שחור מתערבב על הלבן ואת מחייכת כלכך חזק שכבר כואב אבל העונג הזה גורם לך לבכות קצת
ואז...

סטירה.. ושוב חדירה לפיך ושוב חניקה ושוב חיבוק והמבט שלך על פניי רואה את האור בקצה האישון כשאת הכי למטה את הכי למעלה שאפשר. את מורה קודם כל לעצמך ואז לאחרים את מורה לאמת שבך השייכות לאדונך

את עברת הרבה,
מסע מעייף לתוך עצמך,
רוח חומר נתת להם להתמזג,
זה גרם לך להיות קנאית
לעצמך לדעתך לפרטיותך לליבך,
לגופך כלי נשמתך,

את אדם של מסע
ובכל צעד צברת מטען,
אספת ליקטת לקחת
ואת יודעת
שזה לא פשוט לך לשחרר
להיות ולתת
את צריכה שקט כי מגיע לך,
והחיים לימדו אותך
לא כל מה שניראה טוב
הוא הכי טוב בשבילך

וזה אולי לא באמת
שאת מחפשת לשחרר,
אלא לרוקן את המטען
לרוקן את יומך
פשוט לזרוק את התרמיל
ולחייך, להתרגש,
כן קשה לך להתרגש,
אבל את יודעת שיש
דברים שלומדים לבד
ויש דברים שבאים רק במגע
עם אחר,

זה יושב לך בועט
חושבת על זה הרבה?
על מה יקרה כשתתני את הלב
את הפרטיות, את הידע, את האמת.

בתוכך בתוך כל המעטפת
שהחיים עיצבו
יש ילדה
ילדה שרוצה להשתחרר
לאהוב לרקוד לצרוח
להשתולל
ורק לאפשר
מבלי להיפגע
כשתסמכי על האחר
וזה לא מובן מאליו בכלל בשבילך
כי על עצמך למדת לסמוך
אבל על אחר...זה כבר סיפור אחר.

לאט...לאט
השקט יבוא כשתחליטי
כמו שהחיים לימדו אותך
הכל מתחיל בך,
את מדליקה את האור וגם מכבה אותו
הכל זו את.

לך תבין חידה חדה 

כזו שדוקרת בכל תשובה לא נכונה

לך תפתור קוביה צבעונית מבולגנת פרועה 

כזו שצריך תרגול מעשי כדי ללמוד להיות נכון איתה 

את סוג של הכל גם כשאין בך קול 

כלכך חמה כלכך חכמה 

אבל כזו קרה כמו שלג בחרמון

אבל אני כזה לא אומר נואש 

לא כזה שמוותר בקל 

זה שנתקע ולא מפסיק לשאול 

לשאוף לנשוף לנשוך עד שזה בא 

עד שיש פתרון 

ואת.. את מסתבכת בתוך עצמך 

אז אמרתי לך תסתבכי אליי

על הברכיים את הכי טובה

ידיים מאחורי הגב

זקופה 

פתאןם הבנת 

הפשטות נמצאת 

בדיוק בנקודה הנכונה

כשאני שולט בך