בשביל להיות שולט שלך, אני צריך לדעת הכל, ובשביל לדעת הכל אני צריך ללמוד אותך, ובשביל ללמוד אותך אני צריך להקשיב לך, להאזין לצליל שבך, לראות את התנועות פנים גוף שלך.
מתי זה באמת מכאיב לך, מתי הכי קשה לך, מתי את מסוגלת להתגבר, מתי את מתאמצת, נלחמת בעצמך, מה שובר אותך לגמרי, מתי המסכה מתהדקת נהפכת לחלק ממך, לראות מעבר לכל ההגנות, מסכות, גניחות, רעידות, לראות את המחשבות האמיתיות, לא המאולצות.
ואז לבחור איפה לגעת, ומה להפעיל, כרצוני, לטובתי, לטובתך.
בחוכמה, בתבונה, ביד רמה.
אני יודע שגם את לומדת אותי, הרי זה הדדי, הרעב הסקרני קצת ספקני למי שאני, את נחשפת מולי אז גם אני.
אדון שפחה, כלבה מאלף, לפני הכל גבר לאישה, בן אדם לבת אדם, בין אם נרצה או לא הרגש ידבר, החיבור הוא ההבדל הדק בין סטוץ, למערכת יחסים בדסמית.
וכשאני נחשף כדי לחשוף אותך את גם רואה מתי האגו שלי נסדק, מתי אני חושש, מתי לא נוח לי, ומתי אני מגיע לקצה, מתי אני עוצר, יתרונות חסרונות, לא מתבייש, כי זה מולך.
וכי אני יודע שבחרתי בך מסיבה, ונחשפתי מבחירה ויודע שאת תמיד תשמרי על כל הנקודות תורפה האלה מכל משמר, בכספת הכי בטוחה, עם שמירה אישית של לביאה.
אולי בסיטואציה אחרת היית מנסה להשתמש בהן לשרוט אותי לסדוק אותי, אבל בחרת בי כי אני שלם, ושלם לא נשבר, אולי קצת נחרט, אבל יציב ואיתן בכל מצב.
ואת יודעת את זה, גם שיש לך את כל אלה לא עושה אותך חזקה ממני, זו לא מטרה זה תוצר, את לא באמת שומרת אותן בשביל לפגוע, אלה כי הן תוצר של החשיפה ההדדית שהתרחשה בכבוד הדדי, את לא רק שפחה לאדון את גם אשת סוד, סוד למחשבה, לפחדים, לאמת שבי סוד למודע ולתת מודע, לי יש את הצרור מפתחות שלי, ולך יש את שלך.
נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית
בדסמ ורגש, Bdsm Poetry, שירה בדסמית, ציור במילים קנבס של הבדסמ ורגש.
בואי נדבר על זה שניה ..מה..מה בדיוק משגע אותך ומטריף יתר על המידה?
סופסוף טוב לך והרי חיכית שנים שהוא ידפוק יכנס בדלת הראשית וינעל, הטוב הזה.
כל הסערות שעברת כל התנודות והגלים, דגים טורפים כרישים והנה את הגעת סוף סוף לחוף מבטחים.
כן הגעת אליי והנה אני כאן, וכן את תקועה ואין לאן לברוח, כמו שבאמת רצית בתת מודע ובמודע.
אבל משהו שם בשמיים תמיד נמצא מזכיר לך את העבר שלך, את הרע שאליו התרגלת, התרגלת לפחד שמנחה אותך,
פחד מלאבד ולהיפגע, לתת יותר מדי ולהתאכזב כמו בלון שמתנפץ כל פעם מחדש, התרגלת ללבד לבריחה...
אבל כל מה שעשית זה בסך הכל דחית מהטוב להיכנס לשטוף את הרע, כי הטוב היה תמיד קיים הנה אני כאן כהוכחה.
נוגדן למחלה הארורה למירמור בתבניות משובצות מקוטלגות לכל איש או אישה.
אני יודע...את פוזלת לסירה שלך לחזרה בחזרה, שלא תיעלם תשאיר אותך בלי אפשרות יציאה, את רגילה לדלת שנשארת חצי פתוחה ולהיות עם עין חצי פקוחה, מפחדת שלא תוכלי להתרגל לטוב, להנות, ותגרמי לי ולך לסבול, ההרגלים הישנים יבואו כמו גלים..אבל פה הם יתנפצו ואגב
לי אין סירה ואין דרך חזרה אני מכאן לא הולך, נשאר איתך, מזדקן, אם כל מה שיש..
יש פה הרבה חול על החוף והרבה מה לאכול המילים שהיו יהיו מעטות אז גם התירוץ הזה עף כעפיפון.
שנינו יודעים שאני גורם לך לחייך, לא רק בפנים גם בלב, מבפנים לבחוץ.
אני יודע שאת מפחדת לספר לי הכל, להוריד מסכות, להיחשף לגמרי פן אשתמש בזה אולי נגדך...אבל תמיד תזכרי לי יש את המפתחות שלי ולך יש את שלך, תמיד זה כך, הדדי, גם בתבניות של תפקידים, את רואה אותי ואני אותך אני נחשף ביחד איתך.
אין מדויק אי אפשר בעולם של התאמות להיות מדויק כל הזמן להיות לא פגיע בכלל, יש התאמה ולהגיע אליה יקח זמן
ויש לנו כאן את כל הזמן שבעולם אם תרצי את תראי ואם תראי את תרגישי..
יש לי זמן ללמוד לקבל להבין להשריש איך להכיל את כולך, טוב ורע, קשה ורך, קשה וקל.
אז כן...תשארי ותני לחלומות להתגשם, לאני האמיתי שבך לצאת ולביחד להיכנס ואז ללבד להתרחק.
הבאתי בנתיים מגרסה לעשות לך סדר בראש.
נמיין ביחד, נתייק, נסדר בתיקיות לפי ה א ב.
מה שצריך נשאיר מה שלא נעלים, מזכירה נהייתי בשבילך.
ואם אי פעם תתקלי בכאב, פיזי או אחר, אני כאן אני כאן לנשק אחרי, לחבק..גם אם תרגישי שאת צריכה אוויר..אני אהיה שם לתת..
בסוף את תראי אנחנו אולי התחלנו רחוקים אבל נסיים קרובים, הרגשת את זה ביחד איתי ואין סתם יש משמעות לכל דבר, אם תרצי תראי.
אז...הנה הבאתי בקבוק ודף, תרשמי את כל מה שרע ונכניס לבקבוק ונזרוק לים.
ורק אז בדס"מ.
היא חששה...
זה מכרסם בתוכה החשש הזה שנוצר באופן טבעי כשקשר נרקם מתבשל לו בין שני נשמות
המפגש במציאות שונה מסתם לדבר ודיברנו הרבה
המציאות יכולה להיות כלכך קרה, והחלום כלכך חם, ולהפך...
העיינים יכולות לספר הכל אך גם לערער או לחזק
זה לא ברור תמיד איזה סיפור יש בתוכן
לקרוא אדם זה לפעמים לא רק במשפט או מילה זה בין לבין המילים והמשפטים
לפעמים לקרוא אדם זה בין האותיות
להקשיב לצליל אבל להרגיש את הרטט
היא שאלה... זה כלכך טוב?
ואיך מישהוא יכול לגרום לה להתגעגע אחרי כמה ימים של רק שיחה
איך הוא באמת יכול להיות כלכך פתוח ולספר הכל
איך היא יכולה להרגיש כלכך פתוחה וחופשיה
לתת לראש לעבוד ולרטיבות לנזול
לגמור כלכך חזק משיחות ולחישות
עוד לפני שזה בכלל קרה
רק מהדמיון מהמוכנות הזו
איך אפשר להרגיש כלכך בטוחה
עוד לפני שיש מגע
אבל לגורל קצב משלו
אין סתם אמרתי לה
ותמיד במחשבה המשפט מה שמתחיל מהר נגמר מהר
ואולי כדאי להאט
פן זה יהיה צפוי וממצא
אבל הציפייה מגרה
הרעב הזה למשהו טוב שיתרחש
משהו לא שיגרתי
אולי זה לא הוא לא אני
זו את זו היא...
אבל אין סתם...
לחכות לו בחדרה להשאיר דלת פתוחה והיא עירומה
לחוש אותו קרוב הנה זה עוד מעט מתחיל
הנה אני בא...
הלב רוטט מכל שניה
הגוף מזיע קצת
יש ריקוד של הנשמה עם המחשבה
לילה ללא מעצורים
גילית שגם למגע יש סיפור
והגבולות נפרמים בקלות בידיים הנכונות
והידיים הנכונות הם לא מדע מדויק
זה לא הכי מנוסה ולא הכי חדש
זה פשוט זה
הצלפות, ליטופים, ומילים, שירים, וחיוכים
טוב.
לא האמנת שזה אפשרי לישון כלכך טוב
הגורל משחק בנו לפעמים
והמציאות עוד יותר
וקל לחשוש
אבל קשהל התמסר?
אך לפעמים זה החלטה אחת לחיות את הרגע
וזה עדיף מאשר לחיות חיים שלמים בלי רגעים.
"מי אשר נאבק נגד כוחו של גורל, מפסיד עוד לפני שהתחיל הקרב" אייסכילוס
את שייכת לבית הזונ.. של השטן
את נחנקת מעשן התאווה
משתוקקת לשליטה
רוקדת מסביב למדורת התשוקה
מייללת כזאבה מיוחמת מול הלבנה
את מכניסה יד עמוק
אל קודש גופך
את מרטיבה מרטיטה
מהמוח לגוף
נושכת שפתיים כערפדית צמאה
מתפשטת כמו אש בשדה מול כולם
פאבליק דיספליי
משחקת בין האסור למותר
וכשאני חוטא אני עושה את זה עמוק
בתוך התשוקה שלך
עמוק לתוך הבור שבך
וכשאני חוטא אותך
את יודעת שזה אמיתי איתך
בואי אליי
אל בית של משמעת
יצירה של יצרים
מימוש כל הפחדים
בידיים בטוחות
מגואלות בסטייה
גן עדן פרטי של שפחה כנועה
המלאכים נופלים לאט מהשמיים מכאן
את מחליפה כנפיים
לובשת שחור
לוטשת עיניים אל מתחת למכנס
את צועקת בתשוקה
כשאני חוטא אותך את בוערת
כשאני חוטא איתך את נמסה בידיים שלי
את מתעוררת בבית
הכלוב שלך
במקום שבו את שלי בשבילי
כרצונך כרצוני
זהו בית הזו... של השטן
קטנה שלי
זה המקום אליו שייכת
כשאני חוטא אותך
את בולעת הכל
את בוערת
את גונחת
את חיה
את נפתחת
את מתמסרת
את נמחקת
את מתקיימת
כשאני חוטא את נשלטת
זה נכתב בגוף שלך
הגדרה היא מלשון גדר, לגדר את עצמך כדי אולי לבוא ליותר ביטוי, או לחדד את עצמך.
אחד הדברים שאני הכי אוהב בעולם הבדס"מ הוא שהוא מזכיר לי את עולם הצבעים, ציירתי בעבר וגם לימדתי ציור רוב האנשים מסתכלים על צבע כ אדום, כ כחול, כ צהוב. אבל כל מי שהתעסק קצת באמנות, צילום או עיצוב יודע שזה הרבה יותר מורכב. יש אינסוף גוונים. כי אותו אדום יכול להיות ורוד רך, בורדו עמוק, אדום מעושן או אדום בוהק. הצבע הבסיסי נשאר אותו צבע, אבל התחושה שהוא יוצר משתנה לחלוטין, בהתאם. וגם אנשים עובדים ככה.
בעולם הבדס"מ אנחנו אוהבים לפעמים להשתמש בתוויות הרגילות שולט, נשלטת, סאדיסט, מזוכיסט, סוויץ'. אלו הצבעים הבסיסיים הhue. אבל ברגע שמתחילים להכיר אדם לעומק, מגלים עולם שלם של גוונים, ההגדרות נתמחות מתרחבות מתמקמות מחדש, אנשים מוצאים את עצמם.
יש שולט שמוביל מתוך סמכות שקטה, ויש שולט שמוביל מתוך כריזמה מתפרצת. יש נשלטת שמחפשת מסגרת וביטחון, ויש נשלטת שמחפשת חופש דרך הכניעה. יש סאדיסט שנהנה ממשחקי כאב פיזיים, ויש כזה שעבורו המשחק הוא בכלל פסיכולוגי, רגשי או טקסי..
ואז כמו בצבעים, לפעמים תוספת קטנה משנה הכול..
קצת יותר אמון, קצת שליטה, קצת יותר רגש, קצת פחות מזה וקצת יותר מזה, קצת יותר משחק, קצת יותר כנות עצמית, קצת יותר דיאלוג פנימי ופוף הגדרה היא דבר קצת מוגבל מדי. פתאום מדובר באדם אחר לגמרי , למרות שעל הנייר ההגדרה נשארה אותה הגדרה. אולי בגלל זה אני תמיד נזהר מאנשים שממהרים להגדיר. כשאנחנו אומרים "היא נשלטת" או "הוא שולט", אנחנו רואים רק את צבע הבסיס, אנחנו עדיין לא רואים את כל הגוונים שמרכיבים את האדם, שמשפיעים על הבדסמ שבו יותר מכל דבר אחר.
והגוונים האלה הם בדרך כלל החלק המעניין ביותר,
בם נוצרים מהחוויות שעברנו בעבר ובהווב ומהפחדים שלנו, מהפנטזיות, מהפצעים, מהביטחון, מהאהבות ומהדברים שאנחנו עדיין מגלים על עצמנו, ונושמים לתוכנו לומדים לעקל.
בסופו של דבר, בדס"מ הוא לא עולם של שחור ולבן כמו מילה כתובה הוא עולם של מיליוני גוונים.
וכמו באמנות, דווקא כשלומדים עם הזמן את הגוונים של עצמנו בתוך כל צבע ולא רואים את התמונה המלאה אחרת לגמרי מאיך שנכנסו לעולם.
תנו לזמן לעשות את שלו לא רק להגדרה.
…
הזמר שידע לדבר שירה
לעבור בין עוצמה לשבריריות
לחספוס לכאב ושמחה בקולו בטבעיות
ללמוד על בדסמ דרך רומן אירוטי זוגי אינטימי ועלילתי משולב שירה בדסמית
אני לא רוצה להפיל אותך
אני רוצה להפעיל אותך
אני לא צריך אותך
אני רוצה זו בחירה
הדרך הזו נותנה להצלחה
רק בהקשבה לא בהצלפה
האדום הזה על הישבן
מחובר ישר לריאות
הוא חמצן לעוד קצת זמן
של עד שתגיע הפעם הבאה
את מתחרפנת כמה זה טוב
כי אני לא הכי טוב שיש כאן
אני פשוט מסתבר הכי טוב בשבילך
וזה יחסי ההסתברות הזו
שדווקא אני מצליח
במקומות שלא ציפית
אבל רצית
בחירה הכל זו בחירה
לפעמים צריך ללמוד מה לא לבחור
כדי לא לפיל לבור
בפעם הבאה
ואז להגיע למקום
שאת תרגישי שלמה
כי את כבר התחלת לפקפק
אולי אני לא כזו בכלל כלל
אבל עמוק בפנים ידעת
זה שם
מישהו קיים
ראיתי אותו הרגשתי אותו
עוד לפני שנפגשנו כלל..
לכן אני כאן.
את אוהבת את משחק הזה
המבטים התנועות גוף הצליל בלתי ניראה
הקול העבה הרטט הזה סינרגיה של אנרגיה מתפרצת מתפוצצת מפשירה..והיא קרה חמה מסוכנת ובטוחה מסוכרנת ומבלבלת
רצינית צינית חצי חיוך חצי שטן
המבט הזה של לתהות על הקנקן
האולי...ומה עכשיו החוסר ידיעה
התודעה הזו שנצרבת בך
שעכשיו נשאר לך רק לנתק
אני קר...חסר פשרות איתך שלך
מדוייק חד צורב שורף נעים
הכל ביחד...הרפוי והתפוס...
את מפחדת ממני קצת
אבל לא באמת לא במכוון
את מפחדת גם מעצמך קצת
מזה שאת טוטאלית מידי
העולם לימד אותך לשפוט
אבל את כלכך צריכה
ורוצה את זה לעצמך
רק תבטיח לי...שתהיה שם
רק תפתח...
אני בא..
לחישה*
מגע*
בום...פוף...
תססס...
עונג מר מתוק
מר כאב
וליידי סאב
בבוקר הוקר קצת
טיזינג מתמשך
לתוך השמש והליל
זה תמיד קצת כמו כישוף לחשתי לך הרגעתי אותך
השילוב של הפנטזיה במציאות והמציאות בפנטזיה
המסע הזה מאתגר
אבל בכל אתגר יש רעיון
או קוסמי או גורלי או עצמי
משהו שם בא לדבר אלייך
או להתעורר או להתאוורר
או להתקדם או להתפרק
ולהבנות מחדש ליצור
לייצר משהו יותר
להגיד תודה
על מה יש
ומה אין
ומה כן
זו גבעה
צעדה
מה שבהתחלה לא נודע
תמיד אתה בסוף תדע
לכל מנהרה או מחילה יש פתח כניסה
זה אומר שתמיד יש דרך יציאה
מציאות מזמנת לך את עצמך
ועצמך אתה תמיד מול האמת שלך
רגליים באדמה
בין צוק קצה
בין סכנה לאדמה למסקנה
לחשב סיכוי לסיכון
וסיכון לסיכוי
כל דבר שנעשה כל בחירה
הינה הימור
עד שבסוף נלמד
לנשום
אני אוהב את הלילה
כשאת מתחתיי
בין הרגליים שלי
את ישנה
הזין שלי כמו מוצץ בשבילך
את פתאום כלכך קטנה
את אישה בגוף של אישה וראש של ילדה
את הכי שונה ממה שבחוץ
כאן בפנים בין הרגליים שלי
את הכי זונה טובה
לעצמך

