בשביל להיות שולט שלך, אני צריך לדעת הכל, ובשביל לדעת הכל אני צריך ללמוד אותך, ובשביל ללמוד אותך אני צריך להקשיב לך, להאזין לצליל שבך, לראות את התנועות פנים גוף שלך.
מתי זה באמת מכאיב לך, מתי הכי קשה לך, מתי את מסוגלת להתגבר, מתי את מתאמצת, נלחמת בעצמך, מה שובר אותך לגמרי, מתי המסכה מתהדקת נהפכת לחלק ממך, לראות מעבר לכל ההגנות, מסכות, גניחות, רעידות, לראות את המחשבות האמיתיות, לא המאולצות.
ואז לבחור איפה לגעת, ומה להפעיל, כרצוני, לטובתי, לטובתך.
בחוכמה, בתבונה, ביד רמה.
אני יודע שגם את לומדת אותי, הרי זה הדדי, הרעב הסקרני קצת ספקני למי שאני, את נחשפת מולי אז גם אני.
אדון שפחה, כלבה מאלף, לפני הכל גבר לאישה, בן אדם לבת אדם, בין אם נרצה או לא הרגש ידבר, החיבור הוא ההבדל הדק בין סטוץ, למערכת יחסים בדסמית.
וכשאני נחשף כדי לחשוף אותך את גם רואה מתי האגו שלי נסדק, מתי אני חושש, מתי לא נוח לי, ומתי אני מגיע לקצה, מתי אני עוצר, יתרונות חסרונות, לא מתבייש, כי זה מולך.
וכי אני יודע שבחרתי בך מסיבה, ונחשפתי מבחירה ויודע שאת תמיד תשמרי על כל הנקודות תורפה האלה מכל משמר, בכספת הכי בטוחה, עם שמירה אישית של לביאה.
אולי בסיטואציה אחרת היית מנסה להשתמש בהן לשרוט אותי לסדוק אותי, אבל בחרת בי כי אני שלם, ושלם לא נשבר, אולי קצת נחרט, אבל יציב ואיתן בכל מצב.
ואת יודעת את זה, גם שיש לך את כל אלה לא עושה אותך חזקה ממני, זו לא מטרה זה תוצר, את לא באמת שומרת אותן בשביל לפגוע, אלה כי הן תוצר של החשיפה ההדדית שהתרחשה בכבוד הדדי, את לא רק שפחה לאדון את גם אשת סוד, סוד למחשבה, לפחדים, לאמת שבי סוד למודע ולתת מודע, לי יש את הצרור מפתחות שלי, ולך יש את שלך.
נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית
בדסמ ורגש, Bdsm Poetry, שירה בדסמית, ציור במילים קנבס של הבדסמ ורגש.
בואי נדבר על זה שניה ..מה..מה בדיוק משגע אותך ומטריף יתר על המידה?
סופסוף טוב לך והרי חיכית שנים שהוא ידפוק יכנס בדלת הראשית וינעל, הטוב הזה.
כל הסערות שעברת כל התנודות והגלים, דגים טורפים כרישים והנה את הגעת סוף סוף לחוף מבטחים.
כן הגעת אליי והנה אני כאן, וכן את תקועה ואין לאן לברוח, כמו שבאמת רצית בתת מודע ובמודע.
אבל משהו שם בשמיים תמיד נמצא מזכיר לך את העבר שלך, את הרע שאליו התרגלת, התרגלת לפחד שמנחה אותך,
פחד מלאבד ולהיפגע, לתת יותר מדי ולהתאכזב כמו בלון שמתנפץ כל פעם מחדש, התרגלת ללבד לבריחה...
אבל כל מה שעשית זה בסך הכל דחית מהטוב להיכנס לשטוף את הרע, כי הטוב היה תמיד קיים הנה אני כאן כהוכחה.
נוגדן למחלה הארורה למירמור בתבניות משובצות מקוטלגות לכל איש או אישה.
אני יודע...את פוזלת לסירה שלך לחזרה בחזרה, שלא תיעלם תשאיר אותך בלי אפשרות יציאה, את רגילה לדלת שנשארת חצי פתוחה ולהיות עם עין חצי פקוחה, מפחדת שלא תוכלי להתרגל לטוב, להנות, ותגרמי לי ולך לסבול, ההרגלים הישנים יבואו כמו גלים..אבל פה הם יתנפצו ואגב
לי אין סירה ואין דרך חזרה אני מכאן לא הולך, נשאר איתך, מזדקן, אם כל מה שיש..
יש פה הרבה חול על החוף והרבה מה לאכול המילים שהיו יהיו מעטות אז גם התירוץ הזה עף כעפיפון.
שנינו יודעים שאני גורם לך לחייך, לא רק בפנים גם בלב, מבפנים לבחוץ.
אני יודע שאת מפחדת לספר לי הכל, להוריד מסכות, להיחשף לגמרי פן אשתמש בזה אולי נגדך...אבל תמיד תזכרי לי יש את המפתחות שלי ולך יש את שלך, תמיד זה כך, הדדי, גם בתבניות של תפקידים, את רואה אותי ואני אותך אני נחשף ביחד איתך.
אין מדויק אי אפשר בעולם של התאמות להיות מדויק כל הזמן להיות לא פגיע בכלל, יש התאמה ולהגיע אליה יקח זמן
ויש לנו כאן את כל הזמן שבעולם אם תרצי את תראי ואם תראי את תרגישי..
יש לי זמן ללמוד לקבל להבין להשריש איך להכיל את כולך, טוב ורע, קשה ורך, קשה וקל.
אז כן...תשארי ותני לחלומות להתגשם, לאני האמיתי שבך לצאת ולביחד להיכנס ואז ללבד להתרחק.
הבאתי בנתיים מגרסה לעשות לך סדר בראש.
נמיין ביחד, נתייק, נסדר בתיקיות לפי ה א ב.
מה שצריך נשאיר מה שלא נעלים, מזכירה נהייתי בשבילך.
ואם אי פעם תתקלי בכאב, פיזי או אחר, אני כאן אני כאן לנשק אחרי, לחבק..גם אם תרגישי שאת צריכה אוויר..אני אהיה שם לתת..
בסוף את תראי אנחנו אולי התחלנו רחוקים אבל נסיים קרובים, הרגשת את זה ביחד איתי ואין סתם יש משמעות לכל דבר, אם תרצי תראי.
אז...הנה הבאתי בקבוק ודף, תרשמי את כל מה שרע ונכניס לבקבוק ונזרוק לים.
ורק אז בדס"מ.
היא חששה...
זה מכרסם בתוכה החשש הזה שנוצר באופן טבעי כשקשר נרקם מתבשל לו בין שני נשמות
המפגש במציאות שונה מסתם לדבר ודיברנו הרבה
המציאות יכולה להיות כלכך קרה, והחלום כלכך חם, ולהפך...
העיינים יכולות לספר הכל אך גם לערער או לחזק
זה לא ברור תמיד איזה סיפור יש בתוכן
לקרוא אדם זה לפעמים לא רק במשפט או מילה זה בין לבין המילים והמשפטים
לפעמים לקרוא אדם זה בין האותיות
להקשיב לצליל אבל להרגיש את הרטט
היא שאלה... זה כלכך טוב?
ואיך מישהוא יכול לגרום לה להתגעגע אחרי כמה ימים של רק שיחה
איך הוא באמת יכול להיות כלכך פתוח ולספר הכל
איך היא יכולה להרגיש כלכך פתוחה וחופשיה
לתת לראש לעבוד ולרטיבות לנזול
לגמור כלכך חזק משיחות ולחישות
עוד לפני שזה בכלל קרה
רק מהדמיון מהמוכנות הזו
איך אפשר להרגיש כלכך בטוחה
עוד לפני שיש מגע
אבל לגורל קצב משלו
אין סתם אמרתי לה
ותמיד במחשבה המשפט מה שמתחיל מהר נגמר מהר
ואולי כדאי להאט
פן זה יהיה צפוי וממצא
אבל הציפייה מגרה
הרעב הזה למשהו טוב שיתרחש
משהו לא שיגרתי
אולי זה לא הוא לא אני
זו את זו היא...
אבל אין סתם...
לחכות לו בחדרה להשאיר דלת פתוחה והיא עירומה
לחוש אותו קרוב הנה זה עוד מעט מתחיל
הנה אני בא...
הלב רוטט מכל שניה
הגוף מזיע קצת
יש ריקוד של הנשמה עם המחשבה
לילה ללא מעצורים
גילית שגם למגע יש סיפור
והגבולות נפרמים בקלות בידיים הנכונות
והידיים הנכונות הם לא מדע מדויק
זה לא הכי מנוסה ולא הכי חדש
זה פשוט זה
הצלפות, ליטופים, ומילים, שירים, וחיוכים
טוב.
לא האמנת שזה אפשרי לישון כלכך טוב
הגורל משחק בנו לפעמים
והמציאות עוד יותר
וקל לחשוש
אבל קשהל התמסר?
אך לפעמים זה החלטה אחת לחיות את הרגע
וזה עדיף מאשר לחיות חיים שלמים בלי רגעים.
"מי אשר נאבק נגד כוחו של גורל, מפסיד עוד לפני שהתחיל הקרב" אייסכילוס
מוצצת לאור כוכב
רואה את הטוב בחושך
האור שבקצה הפין
זרע כטיפת הטל
והחיוך שלך
עם החיכוך שבך
וכמה הכל מתוסבך
לכדי ערפל
מעושן אחד גדול
אבל באמת
מסתכם ומצטמצם
לנקודה בודדה
של רצון פנימי עמוק
להיות אדון למציאות
ולהיות שפחה לתהליך
להיות משמעות
בתוך עולם
עולם של מכניקה ומכונות
כששני גופים מתרגלים
להתנגש או להיזהר
אחד בשני או אחד מהשני
תמיד בתנועה או עמידה
קווים מנחים..
לתוך ההמון בערים הכי פקוקות
מחפשים את החניה הכחולה
רק לא אדומה
עומדים בקו עצירה עד ל צבעים מתחלפים
מחושבים להיות ישרים או ישירים
להיות נכונים עם החוקים
או קצת לרמות ולעקוף מהצדדים
סיכויים מול סיכונים
אוטומט או ידני
צמתים של בחירות ימין ושמאל או ישר משמעות
העולם מספק לנו פח עם גלגלים
כדי להרגיש בכל מקום ושזוהי החירות
ולתת משקל לשכלול הזמן רק להגיע בזמן
בזמן שהבית האמיתי
הוא לא ארבע קירות וחלון
הבית נמצא בכלל בתוך שלד בחזה
פועם לו בפנים..
דבש זולג מכוורת
דבורה מזמזמת נשלטת
נמסה בלי מעמסה
כנועה כגבורה
עקיצה מתוקה
חבלים של משי כמו פרח
אתה שלי ואני שלך
בלילה של בדסמ
כנפיים שחורות
סימנים צהובים
על צבע עור באור
עוקצת לך אותי
זזז.ונה
מריר ומתוק סמיך כלכך איתך
פתאום שקט
דבש הכל דבש
על הגוף
על הנפש שבך
נוטף מכל חור שלך
רק להחליק פנימה
ופוף בפנים..
טעם של חשק חזק חזר
יעוד יחוד יש לך
נותנת את עצמך ומעצמך
מעניקה כל טוב בטוב
בלי יותר מדי דאגות חרדות פחדים
מנתקת את עצמך מעצמך בשבילי
כדי להיות שלי
מרגישה לא כאב אלא עונג
שקט יחסי בין הראש לחיים
זמן ומרחב להיות
כלבה טוטאלית
בלי תהיות
רק כוונות
חזון לחלום למציאות
לפנטזיה של ריחוף שלך בכל פקודה
מהראש לכוס...
מהאש השורפת
היא אותנו מחממת
ומביאה אור
יש דברים שצריך לכתוב אותם
ורק אז לקרוא ולהבין אותם
לשחרר את דרור הנפש לחופשי
להזרים דם לעט מהורידים
ולכתוב אותך ולכתוב אותי
לכתוב על רגש
לכתוב על בדס"מ
על האמת שביני לבינך
על כל מה שעברתי ועברנו
על מה שעכשיו היה ועל מה שיהיה...
על האמת ועל השקר
על מה שמזויף וגם אמיתי
להתחיל מסתם מילים
ואז לחבר אותן מבלי לחסר אותן
ו להמשיך.. ונטו לפרוק
תוך כדי הפירוק של החוויה הנפש והאקט
המגע והאנרגיה התהליך והתוצר
הכאב והטוב והאהבה
פנימי חיצוני
על העיניים והשיער
הגוף והתנוחה
כל מה שאפשר
כשאת שלי
הלב נפתח
עצבים
מרגיש כמו צב
הכל איטי
יש מה לסחוב על הגב
מטען קשיח קשוח
וכבר אין טעינה
הכל מרוקן
ואת בכלל ארנבת
סקרנית ספקנית חקרנית חמקנית..
רצה מהר מדי לאן..
שני קטבים שני קצבים
צב וארנבת כמו בהתחלה של בדיחה
זה נשמע כמו בריחה
מוזר שבכלל נפגשו והתראו
אולי מתי שהוא תהיה עוד עצירה לנשימה
אולי שוב זה מסתיים בנשיכה או פתאום בנשיקה
מה שבטוח המתח גורם לנשירה
ויש כאן הרבה זרימה זזז..חשמל
ועוד מעט תתחיל שוב הזריחה
יום חדש לתחרות ריצה עד לעצירה כמו בצפירה..
לשלוט בעצמי
קודם בי ואחר כך בך
אני צריך להיות לך
חדר דירה בית בניין
לצפות בך מהמרפסת
גם כשהיא לא באמת קיימת
להיות כאן גם כשאני לא באמת שם
להיות לך חלק מהדם לזרום בעורקים
ואני יודע שאת
המילים שלי את תנשמי
הנוכחות שלי כאוויר לנשימה
לא לפחד ממגע לאהוב את הקירבה
להבין בין המילים משפטים צלילים
לפרק ולהרכיב כדי לראות את העולם
אני צריך לאהוב את האחריות
לחפש אותה לרצות בה
לאהוב את החיבוק יותר
מהרעב לסטירה על הישבן
יותר מהרצון להשפיל להחפיץ
אני צריך להעריץ את האישה שאת
את הנשיות שלך
את קידמה
ככל שאני עושה לך בהסכמה
אקטים שהם ההפך הגמור מהאני
אני פמיניסט לך ולכל אישה ככל שאת מתמסרת
על ארבע את נעמדת אני בכלל רואה יצירת אומנות
בחירה והסכמה והנני אומר תודה לך
גם אם זה לא נאמר ישר
מגיע לך שאהיה החיבוק הכי חזק
המעריץ מספר אחד
הנשיקה הכי רטובה
הבית הכי חם
עוד לפני שאני בכלל מושך לך בשיער
דיסונס...שרק אמיתי יכול להיות בו
ושקר לא יכול להתקיים בו
אל תבכי גורה
כמעט פנייך כ לבנה
הכל ניראה בלגאן עד לאן
ומלא שאלות מאיפה מכאן..
ובשביל זה אני כאן
תתלבשי יפה תסתכלי במראה
אני אכתיב לך מה ללבוש אליי אולי
יוצאים עכשיו קצת
ואת תלכי איתי ואם תרצי אחרי
חצי צעד מאחור או צד לצידי
כמו צל של האדון את
ואת כחווה
מצלעו של אדם
העולם גדול מדי ללבד
הלב שלך גדול מדי לעולם הזה בכלל
בואי נאוורר נפתח חלון ראווה את האהבה
נשתמש בציות לשכוח את הקול הרועש
כדי לנקז את כל מה שרע
ולהתרכז במה שבאמת צריך וזה להנות
מתי הפעם האחרונה שלך
יצאת לרחוב
לשוטט במציאות בשביל עצמך
לא מרגיש לך חופשי
להיות החברה הכי טובה של עצמך
את? את אף פעם לא יוצאת ככה סתם
את אוהבת לצאת עם עוד
להיות קרובה למשהו
וגם רחוקה כדי לרוץ
תלויה בלי חבלים
הרגשה מוזרה וזרה
תני לי לעשות לך סדר כמו שאת אוהבת
את הקו הזה את לא חוצה
בלי רשות
הלילה הכוכביות
הן רטובות על המזרן איתך
ואת לוחשת לי "כן, אדוני."
"אני שלך"
"תעשה בי כרצונך"
מהלמעלה... עד למטה...
מאחור ומלפנים
מהצד ומכל זווית
כל רעד וכל מגע
עם כוונה בפקודה שלי
עוד לא המציאו צעצוע
שיחליף את המגע שלי אמרתי לך
שימלא אותך כמו מבט שלי איתך
שירטיט אותך כמו הלחישות שלי
זה פשוט לא משחק
זהו טקס של עירבוב חושים
לשפוך את הפנטזיה למציאות כמו גביע
ולשתות
בחדר החשוך
העור שלך נצרב בידיי
האור שלך זה אני
כשאת כורעת ברכיים על משטח קר
העיניים עצומות ובפנים זוהרות
את מרגישה אותי צומח לך בפה
עד עצם הגרון
"תני לי את הנשימה שלך, נשלטת שלי."
את לא בכלא את על ה גשר
כל משיכה עמוק לתוכך
משחררת את החרדה שרקדה בראשך כל היום
כל משיכה לבפנים
מותחת לך את הפנים
ומנתקת אותך
ואני גפ מתנתק איתך
אך לא ממך
הפחד מתמוסס כמו מלח בדמעות של הגאג.

