סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מגזין הכלוב


הבסיס

המדריך לזיהוי פרופיל פיקטיבי בכלוב - ארבעת הסימנים העיקריים, המניעים מאחוריהם וטיפים לגביהם.
אם את מעוניינת לשמור על הפנטזיה שלך על כריסטיאן גריי או ג׳יימס דין בשלמותה אז אולי עדיף שתפסיקי לקרוא עכשיו. אם את מעדיפה לקבל קצת מציאות, שבי ליידי ותקשיבי.
נשלטת חדשה מוצפת במידע בבלוגים ובמגזין, באדומות, הכל חדש. היא לא יודעת אם הגיעה לעולם בעל חוקים חדשים ממה שהכירה בעולם הונילי. בתור מי שעברה את זה בדיוק כמוך, כתבתי את זה בשבילך.
הכל לפי מידה מתונה יש למתוח ויש להרפות יש להיות עדין ויש להכות יש ללוש, ללוש המון להמליח לאט לשמן עם רצון ושלא יקרע דחיל ראבק והסוכר זה פינוק בחיית אבוק.
דודה פלולה [שם בדוי] מעניקה את הידע העשיר שנתנה לה אמה בחיבה, באהבה, בסטירה ובנחמה.
לפני שמכינים סט אזיקונים ומפנים את הבגאז', כמה מחשבות על התנאים והכללים שיהפכו את פנטזיית האונס שלכם לחוויה בלתי נשכחת, ולא למשהו שהולכים בגללו לפסיכולוג.
עוד הבסיס ...

סיפורים

הזיכרון שלנו הוא הסיפור שאנחנו בוחרים לחזור ולספר. את מזכירה לי שאיתי גמרת בזיון הראשון שלנו. ואני נזכר איך ראיתי שנהיה יחד לעולם כבר בשיחה הראשונה שלנו. סיפור על סטוץ שנמשך כבר 15 שנה...
אבנר היה מפקד של כלבתי, אטילה, בסדיר לפני עשר שנים, ואם הבנתי נכון, הוא מתחלף. ברוב הפעמים הוא היה הדום והיא הייתה הכלבה-זונה שלו, ורק לעיתים רחוקות הוא רצה לחוש את שליטתה עליו עד כדי השתנה על פניו. בתקופה האחרונה היא מקיימת איתו פגישות חפוזות שבהן היא פשוט הכלבה שלו. אבנר אוהב כנראה גם משחקי שליטה עם גברים, פעם כחודר ופעם כמצע לכיבוש היעד...
״חבל שלא הזמנת אותה להצטרף", אמרה.
״את מי?״ שאלתי.
״את הנהגת".
״את חושבת שהיא הייתה רוצה?״ תהיתי.
״אני חושבת״, ענתה, ״שכל אישה הייתה רוצה להיות שפחה עמוק בלב".
עצרתי והצמדתי אותה לקיר, מניח יד אחת על פיה, הודעתי: ״את כאן בשביל לעשות מה שאומרים לך. לא בשביל להציע רעיונות"...
בכל פעם שהמרצה העבירה שקופית, מצאה נועה את עצמה מאבדת ריכוז. בתחילה ניסתה לשכנע את עצמה שמדובר בסתם מחשבות אקראיות, אך ההכחשה לא החזיקה מעמד. היא חשבה על האיש, היא חשבה על הלילה שעבר! זה קרה שוב ושוב. נדמה היה לה, שבכל פעם שהיא מפספסת משהו מדברי המרצה, היא פותחת חור נוסף דרכו נכנסות המחשבות. ככל שעסקה במחשבות, כך הן התגברו. אולי לא נכון היה לומר שהיא עסקה בהן, אולי עסקו הן בה. שליטתה בעצמה הלכה ופחתה מרגע לרגע. מבוהלת, מצאה את עצמה קמה לשירותים...
אתה מתקשר אלי בערב ואומר לי להיות מוכנה עוד שעה. אני מתארגנת בחשש, פוחדת ממה שהולך להיות הערב. חמש דקות לפני הזמן, אתה מסמס לי כתובת, להודיע לך שאני מגיעה. אתה אומר לי: ״עשרים דקות ואת בחוץ״. אני מסתכלת על השעון לוקחת נשימה עמוקה, חושבת: אני כבר רטובה מהדרך, מה כבר יכול לקרות, עוד הרפתקה. חוששת ודופקת. פותח לי את הדלת איש מבוגר, לא פחות מ-55, לבוש בתחתונים בלבד...
עוד סיפורים ...

שליטה נשית

ההבטחה לפרס הייתה על השולחן מהרגע הראשון: ללכת למסיבה, איתה, יחד. מסיבה מהסוג שהיא אוהבת, הפרטי, היוקרתי, כזו שבה כולם מחייכים, רוצים, חושקים. כל מה שאני הייתי צריך לתת בתמורה זה חודש אחד, קטן, של מניעה מוחלטת. חודש של גירוי וטיזינג. של תסכול, של שירות, של טפטוף אינסופי. חודש שנע בין חלום לגיהנום, ובסופו - היא תשחרר אותי שם...
את מוציאה חגורת צניעות מבריקה, לוקחת את האשכים בידי ומחליק מגן מתכת מעליו, מעבירה את הטבעת שתתפוס את החגורה, מורחת מעט חומר סיכה על הזין שלי ומתחילה לאונן לי. ״בתקופה הקרובה, זה המגע היחיד שהזין שלך יקבל, אז תהנה מזה. עבד לא צריך הנאה מינית״...
כבר שכחתי איך זה מרגיש, אובדן השליטה המוחלט, הליפופים הנעימים והמרגיעים, הכאב החד, שהופך לטראנס עמוק, שגורם לי להיעלם בתוך עצמי, ולשכוח מי אני ואיפה אני נמצא. מתי הייתה הפעם האחרונה? שנתיים וחצי? אולי שלוש? מה שאני זוכר בוודאות הוא, שגם הפעם הקודמת הייתה איתה. זה פשוט שהיא קבעה רף, שכמעט אף אחת אחרת לא הייתה מסוגלת להתקרב אליו...
הזיכרון הזה כנראה כבר נחרט בי לנצח. זכרון של מודעה קטנה, שהשאירה אותי בהלם: ״רק לעבדים, צניעות, שרות, 50 ש״ח". משהו כזה, בערך. ויש שם את המילה: ״לעבדים״, ואפילו ״רק לעבדים״, שלא יהיו ספקות ואי הבנות. ויש שם: ״צניעות״, שזה ללא ספק קיצור של ׳חגורת צניעות׳ או עילגות של ׳חגורת צניעות׳. לא ברור. ויש שם, 50 ש״ח. שזה כלום כסף. מישהו חכם בנה את המודעה הזו. ועכשיו אני לכוד בה. עכשיו אני ימים על גבי ימים, בקרים על גבי לילות, רק בוהה בה, ומנסה לעצור את עצמי מלהתקשר. אני מתקשר, ועונה קול אשה מבוגרת...
את מקרבת את פנייך קרוב-קרוב אל פניי, ואני יכול לשאוף מפיך את אדיו המשכרים של היין האדום שלגמנו יחד קודם לכן, בבית הקפה, כשעוד הייתי במעמד שווה לך. אלא שעכשיו זה נראה בלתי אפשרי. עכשיו, בחדר הסגור, ליד המיטה הזוגית, צעיף משי שחור קשור סביב ראשי ומאפיל את עיני מראות, ואת שולטת בי ביד ברזל...
עוד שליטה נשית ...

גייז

"ברור לך שאתה כלום, ואתה מגיע למטרה אחת, ואחת בלבד: אתה מגיע לסדנת חינוך", ככה החלה השיחה שלי ושל הבחור שפנה אליי, בבקשה לקחת אותו תחת חסותי, לחנך אותו ולהפוך אותו למצליח. קצת הופתעתי לראות שבפרופיל שלו הוא סטרייט, נפגש עם נשים בלבד, דיסקרטי מאוד. לא הבנתי למה הוא פונה אלי, כשלמעשה את שירותיי אני מציע לגברים שמבינים גברים. אבל אני בהחלט לא שולל כל גבר שצריך את עזרתי...
חיכיתי שהרכב יהיה מוכן. ישבתי והמתנתי בפינה, שתיתי xl ועישנתי סיגריה. פתאום הגיע בחור מבוגר בן 60+, שחום גברי וערס, עם קרחת. נראה כגבר קשוח. שאל אותי: ״יש לך סיגריה?״ אמרתי: ״כן, בטח״. נתתי לו סיגריה, והוא הסתכל עלי, ישב מולי וחייך. החזרתי לו חיוך, ודיברנו. ״תגיד״, הוא שאל, ״אם אזמין אותך לשתות איתי איזה משקה אלכוהולי, אתה תזרום איתי?״
"הוא גם אוהב פילוסופיה, והוא חמוד. אתה תחבב אותו."
"יותר חמוד ממך?"
היה יום חם מהרגיל, ושכבנו על המיטה עירומים, מיוזעים ומסופקים. טוב, לא לגמרי: הוא לבש כלוב מתכת קטן, מהסוג האכזרי, העגול והשטוח, שלא איפשר לו להתקשות אפילו קצת, ובאטפלאג מתכת תואם, שהכנסתי לתוכו אחרי שגמרתי...
הוא ירד על ברכיו, חיבק את רגליי והסתכל עלי מלמטה. "בבקשה, אדוני, אני יכול להיות המשתנה שלך ליום שלם?"
"בסדר," עניתי, מלטף את שערו. "אבל אתה יודע שאני אוסיף לזה טוויסט משלי, נכון?"
"יודע," הוא ענה, "ואני מצפה לזה בקוצר רוח״...
"שפשפי זונה, ואסור לך לגמור! אני משפשפת, ואתה משחק לי בחור ואני גונחת. כשאני קרוב אני עוצר ואתה מכניס עמוק יותר ואני אומרת "בבקשה אדוני תן לי לגמור אני לא מסוגלת". אתה מוציא את האצבע ואומר עוד לא זונה קטנה. קחי תלקקי את האצבע ותמצצי אותה. לאחר שאני מוצצת אתה אומר לי "לכי להתקלח ודיר באלק את נוגעת בו"
עוד גייז ...

שירה

תְּאַנְּסִי / בְּבַקָּשָׁה / אֶת הַמּוֹחַ שֶׁלִּי. // אֶת הַתָּאִים הַקְּטַנִּים / שֶׁרָצִים וְדוֹהֲרִים / לְכָל מָקוֹם. // פָּשׁוּט תִּתְפְּסִי אוֹתָם / בְּאַלִּימוּת / בְּסִמְטָה רֵיקָה / חֲשׁוּכָה. // שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲזֹר / אוֹ יִשְׁמַע. // תַּפְשִׁיטִי אוֹתָם / מִכָּל אֵגוֹ / עַזּוֹת וְחֻצְפָּה. // תְּנַעֲרִי מֵהֶם / שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל גַּבְרִיּוּת...
שלושה ימים ושני לילות, / ואש תמיד בוערת. / מחר תגיד אותם דברים, / למישהי אחרת...
כשהייתי צעיר, / חמישים שנה אחורה בזמן, / אהבתי את הצד / שבו הבנות על הבנים. / אז הן רדפו אחרי / ומאז אני רודף אחריהן...
רוצה שהיא תוכל להכיל אותי בתוכה. / רוצה שאוכל להתכווץ ולהיות הכי קטן. / רוצה שהיא לא תרגיש בנוכחותי, / ושאני כן ארגיש בנוכחותה...
אישה שמנה בעירום מלא / עולה מן הים ומתבוננת בי. / נוכחותי מביכה אותה, אז היא מתעטפת / במגבת עם סוסוני ים צבעוניים. // דחף לא ברור להתכסות עולה גם בי. / ואני מזנק אל המים...
עוד שירה ...

מאמרים

"איכס, אני בחיים לא יכולה להימשך לגבר נשלט! זה לא גברי. גבר צריך להיות גבר אמיתי!" אתמול שמעתי שוב שבחורה אמרה את המשפט הזה למישהו. בתור גבר נשלט מחוץ לארון, שעבר הרבה תסכול וחוסר ביטחון, החלטתי שאני חייב לכתוב על זה באופן מעמיק. אז מה זה "גבר אמיתי"?
אתם יכולים להוציא יותר מהפלוגרים, הקיינים והשוטים שלכם – אם תבינו את הדינמיקה של הצלפה וחבטה. כריס M, חבר אגודת הוורד השחור, על פיתוח השליטה למכים מתקדמים
נקודת מבט על שליטה אינטרסים רגשות כסף והשילוב שלהם.
לא מתאים לי שיצא לי שם של סוטה ומזדיינת. מי צריך אחת כזאת בקבוצה שלו. אני מרגיעה את עצמי שכולם ככה הולכים ברחוב וחושבים על מין. זה לא רק אני
סקירה על חסמי פה (גאגים) והשימוש הנכון בהם. אזהרה: המשחק בגאג מערב בחובו תמיד משחק בנשימה, ונושא עמו סיכון חמור לחנק. אין בכתוב לעיל המלצה או כל דבר מעבר לתיאור השימוש המומלץ כפי שהוא מובן על ידי המחבר.
עוד מאמרים ...

יצירה מקורית לא קשורה

ניגשתי בשקט לחדר / ושם ישב חיים טופול. / לא הפרעתי לו / ולא ביקשתי סלפי...
ביקשתי ממנה להצמיד את עצמה-לעצמה בבגדים הכי הרבה שאפשר. המדד היה שכשתפנה אלי את הגב, אוכל לראות את קווי המתאר של הפלאג. לא לשמחתי הרבה, ברגע שהורדתי את הראש מהפלאג, ראיתי שהיא לא הגיעה עם העקבים הגבוהים שביקשתי, ונראה שאפילו עשתה מאמץ לעשות את ההיפך המופגן, עם נעליים שטוחות לגמרי...
אני גרה בגבעתיים עם שני שותפים, על דלת הכניסה רשום: ״כאן גרים רוני הבת, רוני הבן, ורוני ההומו״. אני רוני הבת, ואני מחפשת מישהי שתאהב אותי, אבל כבר כמה שנים שאני מדשדשת עם אהבות ותקוות נכזבות, והכמיהה לאהבה עמוקה ומיוחדת הפכה לחלום שמתרחק לאיטו...
בכל פעם שהחזרתי את הדג למים צפיתי בחרדה מתי יחזור לשחות, ובכל פעם הוא השתהה לזמן ארוך יותר לפני שהחל לנוע
הושטתי את ידי ולחצתי את שדי המרקע. אי אפשר שלא להתענג מההרגשה הסיבית. שלא כמו העור, המגע בשדיים אלו חודר אל מתחת למעטה החיצוני ומדגדג את קצות העצבים, מה שנותן תחושה דומה לתחושת השפתיים בזמן נשיקה.
עוד יצירה מקורית לא קשורה ...

טורים אישיים ורשימות

בשנת 1975 סיים אלכסנדר פ. את לימודיו בבית הספר לאמנויות סטרוגונוב הממוקם במוסקבה, ברית המועצות בדימוס. הוא כונה ״פסנתרן בחסד עליון״ וידיו עטו אצבעות ארוכות ודקות. משנשאל יום אחד ע״י חברו לכיתה על היכולת המרהיבה שלו, ענה שהקרדיט הבלעדי שייך למורתו לפסנתר ולכינור, אולגה מ., ועווית קלה עברה בפניו כשהזכיר את שמה. אולגה מ. היתה אישה מבוגרת, דקת מותן ונמוכת קומה, שלא בחלה באמצעים כשמדובר בחינוך...
קיבלתי הוראה: ״תכין את הפה, הזין והתחת!״ ניחא להכין את הזין, הפה - כדי לרדת לאישה, אבל התחת? מה רוצים מהתחת שלי? למה מתמקדים דווקא בו?
את לא חזקה במיוחד. אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע – כנראה, בעל כוח רב ממך. ובכל זאת, אני נותן לך את הבמה. גם אם היא הגוף שלי. אני מוצא את עצמי שוכב על הבטן, מרגיש את הציפורניים שלך שורטות לי את הגב. את משתדלת להיזהר כמה שאפשר, למרות שהחיים פצעו אותך וגרמו לך לכאב...
היום הישבן הזה הולך להיפתח והחיים שלך יתחלקו לשניים. לפני שבחורה זיינה אותך בתחת ואחרי.
״אתה גאה בי גל?״ אני אומרת ושוב מפל של דמעות פורץ החוצה. הוא לא עונה, מרים אותי במהירות, מתיישב על המיטה כשאני עם הגב עליו, תופס אותי מהקיפול שמתחת לברכיים וממשיך לחדור אליי. ידעתי שהוא לא רוצה לראות את הפנים שלי במצב הזה, שהוא לא רוצה לדעת שכואב לי.
עוד טורים אישיים ורשימות ...