״אתה גאה בי גל?״ אני אומרת ושוב מפל של דמעות פורץ החוצה. הוא לא עונה, מרים אותי במהירות, מתיישב על המיטה כשאני עם הגב עליו, תופס אותי מהקיפול שמתחת לברכיים וממשיך לחדור אליי. ידעתי שהוא לא רוצה לראות את הפנים שלי במצב הזה, שהוא לא רוצה לדעת שכואב לי.
אני מנסה להבין מדוע לדעתו הוא מאוד מתאים, ואיזה יתרון הוא עצמו מביא לתפקיד. יש חשמל באויר, ויש רצון שצומח בתוכי. להפוך אותו לשלי. ללוש אותו. לשחק בו. לקשור אותו. לשמוע את הקול שלו אומר את המשפטים הנכונים.
כשאני מגיע לפופיק את נאנחת כמו מישהי שחשפו את הבלוף שלה וכשאני מגיע לכוס ומגלה שהוא רטוב אני אפילו לא צריך להגיד שאת שקרנית גרועה. את קצת קורסת לתוך היד שלי ואומרת "אני זוכרת".
עוצרת בתחנת הדלק בכניסה לעיר, בקור של ערב יום שישי, בשמלה צמודה קצרה עם רגליים חשופות, בולטת מתוך נוף המשפחות שעצרו לתדלק בדרך לארוחת שישי. הספקתי להיות ארוחה בשביל מישהו, מנת פתיחה, טרף קל, כי זה ברור שדניאל יאכל היום גם מנה עיקרית וקינוח.
שירה אף פעם לא הצליחה להתמיד בספורט מאומץ מעבר ליומיים או שלושה נחושים בעבר הרחוק. מהבחינה הזו הנוכחות הצמודה של האיש, שבוודאי יגרום לה להתמיד חודש שלם, היתה יתרון גדול מאוד, כמובן. והיא ידעה שאין כמו ריצה כדי להשיל משקל במהירות. ובכל זאת, היא קיוותה שהוא לא יכריח אותה לרוץ.
אני מניח את התיק על שולחן האוכל ומחווה לעבר אחד הכיסאות הנוקשים, הכבדים, רחבי המשענות. את מתיישבת. אני מוציא חפיסת קלפים מהתיק ומושיט אותה מאחורי הכתף. "אני הולך לנחש איזה קלף שלפת בלי לראות את הקלפים אפילו לשנייה".
אם את מעוניינת לשמור על הפנטזיה שלך על כריסטיאן גריי או ג׳יימס דין בשלמותה אז אולי עדיף שתפסיקי לקרוא עכשיו. אם את מעדיפה לקבל קצת מציאות, שבי ליידי ותקשיבי.
נשלטת חדשה מוצפת במידע בבלוגים ובמגזין, באדומות, הכל חדש. היא לא יודעת אם הגיעה לעולם בעל חוקים חדשים ממה שהכירה בעולם הונילי. בתור מי שעברה את זה בדיוק כמוך, כתבתי את זה בשבילך.
הכל לפי מידה מתונה יש למתוח ויש להרפות יש להיות עדין ויש להכות יש ללוש, ללוש המון להמליח לאט לשמן עם רצון ושלא יקרע דחיל ראבק והסוכר זה פינוק בחיית אבוק.
דודה פלולה [שם בדוי] מעניקה את הידע העשיר שנתנה לה אמה בחיבה, באהבה, בסטירה ובנחמה.
לפני שמכינים סט אזיקונים ומפנים את הבגאז', כמה מחשבות על התנאים והכללים שיהפכו את פנטזיית האונס שלכם לחוויה בלתי נשכחת, ולא למשהו שהולכים בגללו לפסיכולוג.
אני גאה לפתוח את פרוייקט "הדום במסכה" ולחשוף את הסודות הכמוסים ביותר שלומדים באקדמיה לדומים, היכן שבין השאר מלמדים אותנו לקרוא מחשבות. הדום במסכה חושף בזאת את סיכומיו המסווגים מקורס "מבוא לדומולוגיה".
אני מנהלת איתו שיחה שנשמעת כמו שיחת מכירה ועוד רגע אתה עובר בעלות בזכות רוך אשכיך. כבעלת עניין בעיסקה, אני חופנת אותם בחוזקה, "שוקלת" בכף ידי ומקפיצה קלות, מזמינה גם את האורח להרגיש בעצמו. הוא לא מהסס לרגע וכעת גם אצבעותיו ממששות אותך. הוא מצחקק קלות.
בראש את מתחילה לעשות חישובים. את לא לגמרי בטוחה, את שוקלת את הסיכוי מול הסיכון - ומחליטה לסמוך על האינסטינקטים שלך. לפני זה את מבצעת בדיקה קטנה, וכאילו בהיסח הדעת את משחקת עם הנעל שלך, מנדנדת אותה על הרגל. אני מיומן בלהסתיר את זה, אבל עליך אני לא מצליח לעבוד.
כשפתחתי לו את הדלת הוא קד קידה עמוקה, וירד מייד לכריעה על מנת לנשק לי את הנעליים. בעטתי בו שתי בעיטות עדינות יחסית, השתחררתי מיידיו האוחזות בקסוליי וזירזתי אותו לקום, כי אין לי את כל היום. ערכתי לו סיור בבית, הראיתי לו היכן חומרי וכלי הניקוי, הבהרתי לו מה אני רוצה, והתכוונתי ללכת.
הנה היא ואותו גבר זר ישובים על המיטה עכשיו. הראות שלו חלקית. הוא מחדד את השמיעה ומרים את הראש כדי לקלוט ככל שניתן. הוא מביט בידו של הגבר הזר חודרת בסבך הרעמה שלה, אוחז בעורפה. הלב שלו מתכווץ. הוא שומע את צליפת הסטירה ורואה בחטף את ידה נוחתת על לחיו של הזר. הוא שומע את קולה, ונדמה לו שהמשפט חוזר אליו מאי שם כהד רחוק: "אף אחד לא נוגע בי ללא רשות. בטח לא אפס כמוך. זה ברור, כן?"
אני מחכה בהתרגשות לערב הראשון שלי כשולטת מתחילה. הכל כבר מוכן, המחוצ'קן לשעבר יושב על כיסא ובפה שלו יש את הדבר הזה שאמרו לי שעושה אותי שולטת קשוחה יותר, תפקידו בכוח הוא לענות לאדומות ולסנן.
״את רוצה לגמור?״ שאלתי, ״תגיד ואתן לך.״
״אני...״ הוא בלע את רוקו. ״כן, אבל... לא, רק כשתגיד. אני, אמם, תודה. אני רוצה... אבל...״
לחצתי את הביצים שלו. ״כן או לא?״
הוא כמעט בכה. ״אני... אה...״ ואז נאנח, ואמר בקול רועד: ״לא.״
היום מלאו שנתיים לפטירתו המדהימה והמוקדמת של קייל, חבר הכלוב וחבר טוב. לרגל יום השנה העצוב הזה אנחנו מפרסמים סיפור שלא הספיק לראותו מתפרסם בימי חייו. מתגעגעים, קייל
"אני עושה את זה כדי להזכיר לך שאתה לא לבד במערכת היחסים הזו, ושאני לא רק החבר שלך והאדם שאתה חולק איתו דירה אלא גם האדון שלך, ויש דברים מסוימים שאתה צריך לחשוב עליהם פעמיים לפני שאתה עושה אותם, כמו האם הגיוני להיעלם לשעות בלי להודיע ובלי להיות זמין כשקבענו תוכניות." הוא קיפל בזהירות חגורה לשתיים, וידא שהאבזם אצלו ביד ולא עלול להתעופף ולפגוע בבועז, והנחית אותה על הירכיים שלו. את החגורה לא היה צריך להציג בפני בועז, לא אחרי מה שהוא קיבל בבית, והוא ייבב וניסה להתחמק ממנה.
אתם יכולים להוציא יותר מהפלוגרים, הקיינים והשוטים שלכם – אם תבינו את הדינמיקה של הצלפה וחבטה. כריס M, חבר אגודת הוורד השחור, על פיתוח השליטה למכים מתקדמים
סקירה על חסמי פה (גאגים) והשימוש הנכון בהם. אזהרה: המשחק בגאג מערב בחובו תמיד משחק בנשימה, ונושא עמו סיכון חמור לחנק. אין בכתוב לעיל המלצה או כל דבר מעבר לתיאור השימוש המומלץ כפי שהוא מובן על ידי המחבר.
הושטתי את ידי ולחצתי את שדי המרקע. אי אפשר שלא להתענג מההרגשה הסיבית. שלא כמו העור, המגע בשדיים אלו חודר אל מתחת למעטה החיצוני ומדגדג את קצות העצבים, מה שנותן תחושה דומה לתחושת השפתיים בזמן נשיקה.
הימים שלה איתו חולפים כהרף עין, מלאים בטיולים ומסעות. אין מקום שלא ביקרו בו, כל פינה נידחת בכל קצוות העולם. כל מסע כזה מתיש אותה עוד קצת, עוד פיסה ממנה שנלקחת ונשארת במקום בו ביקרו. ובכל מקום הוא משאיר את חותמו, אם בדרכים של כאב ואם בדרכים של תאווה.
גל של עונג מר / A Tiny Swan
״אתה גאה בי גל?״ אני אומרת ושוב מפל של דמעות פורץ החוצה. הוא לא עונה, מרים אותי במהירות, מתיישב על המיטה כשאני עם הגב עליו, תופס אותי מהקיפול שמתחת לברכיים וממשיך לחדור אליי. ידעתי שהוא לא רוצה לראות את הפנים שלי במצב הזה, שהוא לא רוצה לדעת שכואב לי.