אדמה ואש

הוא הבעיר בה אהבה שהיא לא ידעה שקיימת בתוכה,
האש ידע להוציא מהאדמה חום לוהט,
את היצר שהיא לא הכירה, אהבה לוהטת, בועטת.
האש ידע להוציא מהאדמה חום וכעס ששינו אותה, הוא העניק לה צבעים וצורות חדשים.

האש והאדמה רקדו זמן רב,
ריקוד לוהט,
ריקוד אוהב,
ריקוד אלים.
האש תמיד ריגש אותה, סחף אותה לחוויות רועשות, הרעיד את ליבה.

האדמה והאש היו שם זה עבור זו,
הם שינו אחד את השנייה.
האש אהב להתיר באדמה את הסימנים שלו.
הוא תמיד רצה אותה, את גופה, את כולה לעצמו.
האדמה התמסרה לאש, נתנה לו בית בתוך ליבה.

רוב הזמן, האש לא הצליח לדגדג לאדמה,
אבל מדי פעם, הוא הצליח ונגע לה בנקודות העמוקות והכואבות.
אדמה לא אהבה את זה,
הם רבו בפיצוץ אדיר.
היא הייתה כעוסה, גועשת , בוערת,
האש שרף, השאיר בה בור חרוך ושחור.
אדמה הבינה שזה לא יעבוד לעולם,
היא כבר יבשה וסדוקה,
לא יכולה להמשיך,
היא התייבשה, התעייפה.

אדמה עזבה את אש(?)
ועכשיו, אדמה זקוקה למישהו אחר.
הצלקות תמיד יזכירו לאדמה לא להתקרב למי שינסה להרשים אותה עם אש.
אדמה לא תתפתה עד שתמצא את האחד
שירווה את צימאונה ויגרום לה שוב לזרום ולנזול אל נחלים של תשוקה,
מישהו שידע לייצר איתה גלים עוצמתיים.
אדמה זקוקה עכשיו -
למים?