שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שפחות - באדונים

עורב / Glitch

בכל פעם שהחזרתי את הדג למים צפיתי בחרדה מתי יחזור לשחות, ובכל פעם הוא השתהה לזמן ארוך יותר לפני שהחל לנוע

על גבי בתוך המרקע / Bleez​(נשלטת)

הושטתי את ידי ולחצתי את שדי המרקע. אי אפשר שלא להתענג מההרגשה הסיבית. שלא כמו העור, המגע בשדיים אלו חודר אל מתחת למעטה החיצוני ומדגדג את קצות העצבים, מה שנותן תחושה דומה לתחושת השפתיים בזמן נשיקה.

פחלוץ הבשר האנושי. הו, כמה מקסים / Geshem Black

סאדו-מאזוכיזם בגראוויטציה פסאודו-פסיכוטית.

מוות / Blue Leaf

הימים שלה איתו חולפים כהרף עין, מלאים בטיולים ומסעות. אין מקום שלא ביקרו בו, כל פינה נידחת בכל קצוות העולם. כל מסע כזה מתיש אותה עוד קצת, עוד פיסה ממנה שנלקחת ונשארת במקום בו ביקרו. ובכל מקום הוא משאיר את חותמו, אם בדרכים של כאב ואם בדרכים של תאווה.

מי יקח את הילד? / באהלפההרבה​(אחרת)

גירושים סטייל "הבנים על הבנות". מי לדעתכם, ובעיקר לדעתכן, צריך לקחת את בייבי-מאסטר הקטן?

שִׁירִי / סקסית אחת

נִשְׁקָף שִׁירִי בִּתְהוֹם כֹּל הַנּוֹגְעִים בּוֹ...

הכרזה - הקמת תנועה פוליטית לחברי הקהילה / מידאס'

אנו, חברי קהילת האהבה על כל גווניה, מאמינים כי הגיע העת לפרוץ לתודעה הציבורית הרחבה. הגיע הזמן לשלום ולסובלנות. יש לנו זכות יסוד לכבוד, ויש לנו חובה מוסרית לדרוש זאת.

בין הכתלים / venus in our blood​(שולטת)

נצח זה לא ניצחון, היא ממלמלת וחוזרת על עצמה כהד. נצח זה לא ניצחון, נצח זה לא ניצחון. אצבעותיה משתרגות זו בזו, כמו בזמן תפילה. היא ישובה על הרצפה, כבר לא מרגישה בקור, למרות שהצינה חודרת לעצמותיה ומפלחת אותן. עיניה שהסתגלו קמעה לעלטה, לא מחפשות כלום. גם לא אותו. ניתנה לה מילת ביטחון אחת : נצח. ולא הובטח לה דבר. כשהוא נכנס לחדר, אין צורך בשוט. או בחבלים. היא אזוקה לעצמה, למחשבותיה. הוא היה שמח עכשיו לומר את מילת הביטחון שלה בשבילה, עבורה. אלא שאין הוא יכול לעשות זאת. רק היא.

צללים / venus in our blood​(שולטת)

''הסבור אתה שזה נכון מה שאומרים? זה האדם שהמציא את האל?'' היא שואלת, קצה סנטרה מתחכך בחזהו. צל של בדידות חולף בשקט, חומק מעיניה ונבלע בעיניו. כמעט בוקר. על גופה פזורים סימנים, מקשטים אותו. ידו מלטפת את גווה מתחת לשמיכה. הוא מפסיק לספור את רגעי הבדידות, הניכור. לאט-לאט היא נרדמת, שלווה כתינוקת, והוא מתבונן בשחר המשתוקק לבקוע אל העולם.

טיפות ראשונות של חורף / venus in our blood​(שולטת)

שדרות מוריקות, עיניים שבולעות הכל, בצמא. עיר רטובה מגשם, אפרורית כמעט, מתנגשת בצינה חיוורת. מעיל ארוך וסיגריה. מבט שנראה מרוחק, ספק שקוע בזיכרונות, במחוזות העבר, ספק מצפה. הוא קולט אותה במבטו. עירומה, נוגעת-לא נוגעת בעלים, חשש והתרגשות בעיניה. הוא נעצר כדי להתבונן בה: הקימורים, העור הבוהק, המצומרר משהו, העיניים הגדולות, הרעבות תמיד. היש רעב שניתן להשביעו?